דו"ח: אלימות מתנחלים שולטת במחסור במים עבור פלסטינים

דו"ח שהוכן על ידי הלשכה הלאומית להגנה על קרקעות ולהתנגדות להתנחלויות קבע כי אלימות מתנחלים וטרור הם בחזית שלילת משאבי מים בקרב פלסטינים.

בדו"ח השבועי שלה להתיישבות, שפורסם ביום שבת, הדגישה הלשכה את שאיפות המתנחלים ואת ההתקפות החוזרות ונשנות על תחנות מים ובארות באזור עין סמיה, ממזרח לכפר מאליק, צפונית-מזרחית לרמאללה. התקפות אלו מהוות מקור לסבל מתמשך, כולל עקירת אזרחים ותקיפות על מקורות מים.

עין סמיה היא אחת ממקורות מי התהום החשובים ביותר באזור צפון מזרח רמאללה. היא מכילה חמש בארות מים פעילות, בעומק של 100 עד 500 מטרים. כושר הייצור הכולל של בארות אלה מוערך בכ-12,000 מטרים מעוקבים ליום, המהווים 17% מהכמויות היומיות המסופקות על ידי רשות המים של ירושלים.

בארות עין סמיה מספקות ישירות ל-19 יישובי מגורים, כלומר: דיר דיבואן, ברקה, ביתין, עין יברוד, כפר מאליק, טייבה, רמון, דיר ג'ריר, סילוואד, אל-מזרעא אל-שרקייה, אבו פלאח, אל-מוג'יר, טורמוס עייא, סינג'יל, ארג'יל, סינג'יל, ארג'יל, חוות.

עין סמיה מספקת גם ל-14 קהילות במשותף דרך תחנת רמאללה: דורה אל-קר, מחנה ג'לזון, ג'פנה, עין סיניה, בירצייט, אוניברסיטת בירצייט, אבו קאש, עטרה, דיר סודן, עג'ול, ג'יביה, ברהם, קובאר, אבו שחיידם ומזרעה אל-קיבליה.

המספר הכולל של אזרחים שנהנים ממי באר עין סאמיה, באופן מלא או חלקי, הוא כ-110,000.

הדו"ח השבועי קבע כי עשרות משפחות בדואיות משבט כעאבנה נאלצו לפנות קהילה שהוקמה באזור לפני 40 שנה על שטח פרטי השייך לאנשי כפר מאליק, ונרשמה במרשם המקרקעין, בהתאם להסדרים והסכמים עם בעלי הקרקעות. הדו"ח מצביע על כך שהקהילה הייתה נתונה להתקפות מצד מתנחלים שהקימו בתחילה ארבעה מאחזים כפריים על הגבעות המקיפות את הקהילה, וארגנו קמפיינים ממוקדים של רדיפה, איומים וצמצום שטחי מרעה, שאילצו אותם לפרק את מתקניהם ולעזוב לאחר שהאזור הפך לבית לעשרות מאחזים כפריים הפרוסים על פני אזורים מפוזרים, צרו על רועים ובדואים, ואף הטרידו עוברי אורח המשתמשים בכבישים המתפתלים באזור. בעוד שרבים מהמאחזים הוקמו באופן בלתי חוקי, גם תחת תקנות הכיבוש, אף אחד מהם לא נהרס, אלא קיבל לגיטימציה באמצעות קנוניה ושותפות בין צבא הכיבוש למשטרה ולכנופיות טרור, היוצרות סביבה כופה המאיימת על הנוכחות הפלסטינית באזור.

הוא ציין כי לאחר העקירה, הגיע תורם של משאבי המים באזור. רשות המים של ירושלים הודיעה בשבוע שעבר כי השאיבה הופסקה לחלוטין מבארות המים ותחנות המים באזור עין סמיה, כתוצאה מהסלמת התקפות המתנחלים על מתקנים ומתקנים חיוניים באזור. הוא הוסיף כי צוותיה איבדו שליטה ושליטה טכנית ומנהלית על כלל מערכת המים בעין סמיה, עקב סדרה של תקיפות שכוונו ישירות נגד רשתות החשמל, ציוד השאיבה, מערכות התקשורת ומצלמות המעקב, מה שהוביל להפסקה מוחלטת של העבודה ולשיבוש השאיבה לעשרות כפרים ועיירות פלסטיניות בצפון ובמזרח מחוז רמאללה ואל-בירה.

רשות המים הזהירה כי המשך המצב הנוכחי יגרום לאסון שישלול מיותר מ-110,000 אזרחים את זכותם הבסיסית למים.

הדו"ח מצביע על כך שרשויות הכיבוש שולטות במקורות המים, והמים מחולקים לפלסטינים באמצעות חברת "מקורות", אשר החלה בהדרגה במהלך השנים להפחית את כמויות המים המוקצות להן, דבר המחריף את משבר המים בקיץ, במיוחד לאור העובדה שהכיבוש שולט בנקודות חלוקה נוספות במחוז רמאללה ואל-בירה. בנוסף, מתנחלים תוקפים את מקור המים של הרשות באזור עין סמיה, משחיתים את רכושו ותוקפים את צוותיו. זאת לאחר שתחנת מים תת-קרקעית במישורים המזרחיים של הכפר כפר מאליק הותקפה על ידי מתנחלים אשר השחיתו את רשת הבארות, המשאבות והצינורות השואבים מים מהמעיין. זו הייתה רק אחת מכמה תקיפות שביצעו מתנחלים המכוונות למעיינות ותחנות מים פלסטיניות על ידי השחתתם, הסטת נתיבם או תפיסתם.

הדו"ח ציין כי תושבי האזור הנ"ל היו במשך שנים מטרה לטרור מצד צבא הכיבוש וכנופיות מתנחלים. לפני מספר שנים, טרור זה הצליח לעקור את תושבי קהילת עין סמיה הנותרים, שמנו כ-200 פלסטינים. הם נאלצו לעזוב את אדמותיהם לאחר שהמתנחלים, יחד עם צבא הכיבוש, הפכו את חייהם לגיהנום, בשל חומרת מה שסבלו לאורך השנים מאלימות כוחות הכיבוש, ומהגבלות מחמירות על בניית דיור והקמת תשתיות, כולל הריסה, ומאלימות המתנחלים, שהתרחשה בתמיכה מלאה של צבא הכיבוש, ואף מצד מערכת המשפט, שאישרה את הריסת בית ספר באזור.

הוא הדגיש כי מדיניות כיבוש זו סללה את הדרך להתקפות של ארגוני טרור יהודיים על משאבי מים, ולהשתלטות על עוד ועוד אדמות פלסטיניות, והעמדה אותן לרשות המתיישבים ולשירותם.

היא הדגישה כי התקפות המתנחלים על רשות המים עין סמיה החריפו את המשבר העומד בפני אזרחים פלסטינים בקבלת זכויות המים שלהם, אשר נתפסות על ידי רשויות הכיבוש. בכל קיץ מתפרץ משבר המים בכמה מחוזות בגדה המערבית, אך מחוז רמאללה ואל-בירה נותר תחת לחץ עז לענות על צרכיו הגדלים, לאור עקשנותן של הרשויות הישראליות להגדיל את הכמויות הנדרשות לפלסטינים, למרות הגידול המתמיד באוכלוסייה.

התקפות המתנחלים על רשת המים בעין סמיה מזכירות את מדיניות הכיבוש להשתלט על משאבי המים הפלסטיניים ואת האפליה שלו נגד פלסטינים ומתנחלים בכל הנוגע לגישה למים.

על פי הערכות, הכיבוש הישראלי שולט ביותר מ-84% ממי הפלסטינים בגדה המערבית. יתר על כן, רשויות הכיבוש הרסו לפחות 500 בארות איסוף מים, תפסו יותר מ-52% ממי הפלסטינים בגדה המערבית לטובת תושביה בשטחי 1948, ותפסו 32% לטובת ההתנחלויות. כתוצאה מכך, בעלי הקרקעות והמים נותרו עם 16% בלבד מהמים שלהם.

משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) תיעד בדו"ח האחרון שלו כי לפחות 2,895 פלסטינים נעקרו מ-69 קהילות ברחבי הגדה המערבית מאז תחילת 2023, עקב הסביבה הכופה הנובעת מאלימות מתנחלים גוברת. ארבעים וחמישה אחוזים מהמשפחות העקורות היו ממחוז רמאללה (1,309 מתוך 2,895 משפחות), ואחריהם ממחוזות חברון, בית לחם, שכם, טובאס, סלפית, ירושלים ויריחו - אזורים שבהם מתנחלים, שנחשבים כממוקמי התנחלויות סמוכים, פתחו במתקפות על קהילות פלסטיניות הממוקמות בקרבת מקום.

מתוך 636 האנשים שנעקרו בהקשר זה עד כה בשנת 2025, שליש מהם היו באזור בקעת הירדן (215 מתוך 636 עקורים).

בחזית אחרת, פרויקטים של יהוד וקולוניאליזם נמשכים בצורות שונות בירושלים הכבושה. רשויות הכיבוש דנות בקידום אישור תוכנית הרכבת הקלה "הקו החום" לירושלים הכבושה. זוהי תוכנית קולוניאלית מסוכנת והרחבה ישירה של מדיניות הייהוד והטלת שליטה ישראלית מלאה על העיר הכבושה.

הלשכה הלאומית ציינה בדו"ח שלה כי תוכנית זו אינה נופלת במסגרת שיפור התשתיות או מתן שירותים אזרחיים, אלא מהווה ניסיון לכפות עובדות חד-צדדיות בכוח כדי לגבש את מפת האינטרסים הקולוניאליים הישראליים בעיר ירושלים. מטרתה לחבר את "אזור התעשייה" בהתנחלות "עטרות" לכפר צור באהר, דרך מספר שכונות ואזורים פלסטיניים במזרח ירושלים, כולל ראס אל-עמוד, ג'בל אל-מוכאבר, באב אל-עמוד, בית חנינא והעיר העתיקה, כדי לחבר את שכונות מזרח ירושלים מצפון לדרום, באמצעות שני מקטעים עיקריים: המקטע הצפוני מתחיל מ"עטרות" בצפון, לבאב אל-עמוד, ותלוי בחלקו במסלול "הקו האדום", במיוחד בין תחנת "שפתי ישראל" לבית חנינא, ומשם צפונה לאורך כביש רמאללה (כביש 60 הישן) עד לאזור התעשייה בעטרות. מקטע זה כולל תשע תחנות חדשות, בנוסף לתחנות בשבע תחנות קיימות, המשמשות כיום רק את "הקו האדום".

הוא ציין כי ממשלת הכיבוש מתכננת להקים יישוב חרדי חדש, שיכלול כ-9,000 יחידות דיור. בהקשר זה, עמותת במקום - תכנון וזכויות אדם, המתנגדת לתוכנית, מציינת כי הדיון מתמקד רק בקטע הצפוני של תוואי הקו, החלק הנדרש ליישום פרויקט ההתנחלות הנ"ל.

היא הוסיפה: "למרות שהקו החום מוצג כפרויקט תחבורה מודרני המשרת פלסטינים וישראלים בעיר, המציאות היא שהוא מקודם בעיקר כדי לשרת את המתנחלים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מצרכי האוכלוסייה הפלסטינית, הסובלת מצפיפות, מחסור בתשתיות ומחסור בשירותים בסיסיים".

הדו"ח קבע: "השר לענייני ירושלים, מאיר פרוש, ממפלגת אגודת ישראל, החליט לתפוס נכסים בבאב אל-סילסילה בעיר העתיקה בירושלים, שעות לפני התפטרותו מתפקידו."

הוא טען כי החלטתו התבססה על החלטה שניתנה במקור לאחר כיבוש העיר בשנת 1967, שקבעה את תפיסת כל הנכסים באזורי באב אל-סילסילה וחארת אל-שרף, אשר הועברו לאחר מכן לניהול חברת שיקום ופיתוח הרובע היהודי.

תחת הכותרת "הפקעת נכסים ברחוב סילסילה", פנה פרוש במכתב למנהל חברת שיקום ופיתוח הרובע היהודי, ובו קבע: "בהתאם להחלטה שקיבלה רשות מקרקעי ישראל בעקבות החזרת העיר העתיקה בירושלים לעם ישראל בשנת 1967 (לטענתו), כל הנכסים ברובע היהודי נתפסו והועברו לניהול חברת שיקום ופיתוח הרובע היהודי".

להלן סיכום של ההפרות השבועיות:

יְרוּשָׁלַיִם

ירושלמים ממשפחת חלוואני החלו לפנות את רכושם מבניין בן שש דירות בעיירה בית חנינא, כהכנה להריסתו בהוראת עיריית ירושלים. סובחיה שקיראת נאלצה להרוס את ביתה בעיירה ג'בל אל-מוכאבר, בטענה שנבנה ללא היתר.

רשויות הכיבוש הוציאו גם הודעת הריסה סופית לבניין מגורים בו התגוררו 17 משפחות ירושלמיות בשכונת אל-סוואנה, מה שנותן למשפחות שלושה ימים בלבד להתפנות. הדבר יביא לעקירתן של 17 משפחות המתגוררות בבניין, המונות כ-100 ירושלמים, בטענה שלבניין אין היתר, וכי תושביו שילמו קנסות כבדים לעיריית הכיבוש במהלך השנים האחרונות.

בין המשפחות המתגוררות בבניין נמצאת משפחתו של האימאם של מסגד אל-אקצא המבורך, ראש המועצה האסלאמית העליונה, השייח' איכרימה סברי.

בעיירה א-סווהרה, מתנחלים תקפו מתקן חקלאי השייך למשפחת סלמה שקיראת, תקפו את הכבשים והותירו אותן ללא קורת גג. הם גם ניפצו טרקטור חקלאי, שברו חלונות וגרמו נזק לתכולת החדרים. הם גם הרסו פאנלים סולאריים, מצלמות מעקב וגדר שהקיפו את המתקן, והשמידו כמויות של מספוא.

חברון

מתנחלים פרצו לח'ירבת אל-פח'ית במסאפר יטא וביצעו פשיטות פרובוקטיביות, במקביל לנוכחות צבא הכיבוש, שעצר "פעיל שלום" זר שתיעד הפרות. בינתיים, מתנחל עם כבשיו פרץ לאזור "שעב אל-בטם" באותו מקום. באזור אל-חמרה, המסונף לכפר אל-תוואנה, כוחות הכיבוש אילצו מספר אזרחים לעזוב את אדמותיהם וסיפקו הגנה למספר מתנחלים שפרשו לאזור והביאו את בעלי החיים שלהם לאדמות נטועות בעצי פרי, מה שהוביל להשמדת חלק מהגידולים החקלאיים.

בעיירה אידהנה, כוחות הכיבוש הרסו בדחפורים אדמות של אזרחים בכניסה הראשית לעיירה, השייכות לאזרח ג'יהאד תמימי, שברו עצי ענבים ולימון והרסו גדרות תיל. הם גם הרסו שטחי אדמה נוספים באותו אזור, בתירוץ של חיפוש קווי מים השייכים לחברת "מקורות" הישראלית.

בואדי א-סימסאם, מדרום לאד ד'אהרייה, מתנחלים תקפו תושבים ואת רכושם, איימו לעקור אותם מאדמותיהם ורוקנו מיכלי מי שתייה ומיכלי בעלי חיים.

האזרח מוחמד אל-עמור סבל מפציעות וחבלות בהתקפה של מתנחלים מההתנחלות "אבי גל", שנבנתה על אדמות ורכוש של אזרחים בכפר אל-רקיז באל-מספיר. אחרים שחררו מאות ראשי בהמות לאדמות נטועות בעצי פרי בח'ירבת אקוואוויס, וגרמו נזק לגידולים והיוו איום ישיר על חייהם של התושבים ועל סביבתם החקלאית.

בית לחם

כוחות הכיבוש העבירו הודעות הריסה לשבעה בתים בעיירה אל-ח'דר באזור אום רוקבה, השייכים לאזרחים סמיח סלאח, סעד סלאח, סמיר סלאח, מחמוד סלאח, אדם סלאח, מוחמד מוסא ויוסף מוסא.

בכפר כיסאן, מתנחלים תקפו תושבים, ביצעו "מעשי ביזה, ונדליזם ואלימות", ומנעו מחקלאים ורועים גישה לאדמותיהם. אחרים הקימו מספר קרוואנים באזור אל-מח'רור בבית ג'אלה ובאזור אל-ח'מר בבאטיר, ממערב למחוז בית לחם. מהלך זה נועד להרחיב את המאחזים הקולוניאליים הקיימים ולחזק את הקולוניאליזם באזור.

בכפר אל-ג'בעה, כוחות הכיבוש הרסו שטיפת מכוניות ומוסך השייכים לראש מועצת הכפר אל-ג'בעה, דיאב משא'לה, בתואנה של היעדר רישיון.

רמאללה

מתנחלים החלו בסלילת כביש קולוניאלי חדש על אדמות בעיירה מכמש, צעד שמטרתו להקל על התפשטות קולוניאלית ולחבר התנחלויות בלתי פורמליות להתנחלויות הגדולות יותר באזור. צעד זה יוביל לתפיסת מאות דונמים של אדמה פלסטינית, ויסלול את הדרך להפיכתה לאזורים צבאיים סגורים או "שמורות טבע" כתירוץ לסיפוח של ממש.

מתנחלים אחרים תקפו את פאתי העיירה ניילין, ופשטו על בית בבנייה באזור שבבעלות אברהים אל-ח'וואג'ה. הם היכו קשות את הבעלים, גרמו לו לפציעות ראש, ולאחר מכן הציתו את הבית.

בכפר אל-מור'ייר, עשרות נחנקו לאחר שהתמודדו עם מתקפה קולוניאליסטית ממזרח. אחרים תקפו את הכפר ביתין, שרפו שני כלי רכב, ריססו סיסמאות גזעניות על קיר חיצוני של בית ושיגרו רחפן לשמי הכפר.

בכפר מאליק, מתנחלים גנבו ציוד חקלאי, בעוד שאחרים העבירו בתים ניידים לסביבת מאחז קולוניאלי שנבנה על אדמה בעיירה סינג'יל. קבוצה שלישית ניסתה לתקוף בתים בפאתי העיירה ג'לג'ליה.

שכם

תחת חסות כוחות הכיבוש, דחפורים של מתנחלים החלו בעבודות חפירה נרחבות במאחז הקולוניאלי מדרום לעיירה עקרבה, כנגד האתר הארכיאולוגי ההיסטורי הממוקם על פסגת הר קרקאפה.

בעיירה ביתא, מדרום לשכם, נפצע צעיר בן 19 לאחר שמתנחלים תקפו אותו בעיירה.

סלפית

מתנחלים תקפו את האזרח איסר שמלאווי מהעיירה חריס, ותקפו אותו בזמן שקטף פירות קקטוס באזור ואדי קאנה. הם גנבו את כלי החקלאות שלו וכמות של פירות קקטוס.

עוּבָּרִי

מתנחלים כרתו עשרות עצי זית בכפר ג'לבון, הנמצא בחלקו הדרום-מזרחי של הכפר. האזור הנפגע ממוקם בסמוך לחומת ההפרדה וההרחבה הגזענית ומשתרע על שטח של 130 דונם. כוחות הכיבוש מונעים מתושבים להגיע לאזור הנפגע.

קלקיליה

רשויות הכיבוש הוציאו צו תפיסה על 7 דונם של אדמה בכפר ג'ינספוט, מזרחית לקלקיליה. החלטה זו נועדה להרחיב ולסלול דרך צבאית חדשה עבור ההתנחלויות נווה מנחם ורמת גלעד.

עמק הירדן

רשויות הכיבוש הוציאו החלטה לקדוח באר מי תהום בצפון בקעת הירדן עבור חברת מקורות הישראלית. הבאר המתוכננת תהיה בעומק של 600 מטרים ותמוקם על אדמה פלסטינית בח'ירבת אל-חדידיה.

צעדים אלה מאיימים על חלקת אדמה של כ-1.5 דונם בבעלות אזרחי טובאס.

שבע משפחות קיבלו הודעה גם להפסיק את העבודות על מתקני מגורים וחקלאות בקהילת אל-פאריסיה בצפון בקעת הירדן.

בעין אל-חילווה ועין אל-ביידה, כוחות הכיבוש הרסו מתקני מגורים ובעלי חיים באזורי עין אל-חילווה ועין אל-ביידה בצפון בקעת הירדן, בעוד מתנחלים פרצו לקהילה הבדואית אל-מלאח בצפון בקעת הירדן וגנבו עדר של כ-200 כבשים.