הודאותיו של גולן: הכרה ברצח עם וראיות חותכות בפני בית הדין הבינלאומי לצדק

ד"ר ראאד אבו בדוויה: הצהרות אלה ודוחות של האו"ם והדוחות הבינלאומיים המתעדים רצח עם ועקירה בכפייה מהווים ראיות חזקות בפני בית הדין הבינלאומי לצדק.

יאסר מנאע: דבריו של גולן תורמות לפירוק השיח הישראלי הרשמי מבפנים ומגבירות את הלחץ להעריך מחדש את המתרחש.

ד"ר עקל סלאח: הצהרות אלו מגבילות את השגת יעדי המלחמה ומציגות את ישראל כמדינה פושעת, דבר המגביר את הלחץ הבינלאומי להטיל עליה דין וחשבון.

אנטואן שלחת: הצהרות אלה משקפות את התרחבות תופעת הדרישות להפסקת המלחמה ומתפשטות גם לדעת הקהל הישראלית.

ד"ר סעד נימר: דבריו של גולן היו הלם גדול לחברה הישראלית משום שחשפו את האמת העירומה על אופי המלחמה.

נעמן עבד: התפתחויות אלה דורשות תיאום פלסטיני מקיף כדי לנצל את הצהרותיו של גולן ואחרות כדי לבודד את ישראל ברמה הבינלאומית ולאלץ אותה להפסיק את מלחמת ההשמדה שלה.

ישראל חווה שינויים משמעותיים בדעת הקהל ובשיח הפוליטי בנוגע למלחמה ברצועת עזה. קולות מצד מנהיגים צבאיים ופוליטיים לשעבר החלו לבקר בחריפות את ההפרות החמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. ההצהרה האחרונה של ראש המפלגה הדמוקרטית בישראל, יאיר גולן, חושפת את אופייה הרצחני של המלחמה וחושפת את ישראל ואת הנרטיב שלה בנוגע לרצועת עזה.

בראיונות נפרדים עם אל-קודס, סופרים, פרשנים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטה אומרים כי הצהרות אלה משקפות סדק בנרטיב הישראלי הרשמי בנוגע למלחמת ההשמדה.

הם מציינים כי הצהרות אלה חופפות להפגנות בתל אביב ובערים ישראליות אחרות הדורשות סיום המלחמה, כאשר תמונות של ילדי עזה מונפות. בינתיים, ממשלת ישראל ממשיכה לנצל את הסכסוך לקידום האינטרסים הפוליטיים שלה, תוך התעלמות מלחצים פנימיים ובינלאומיים.

הם טוענים כי מדיניות זו, הפונה לימין הקיצוני, מחריפה את המשבר המוסרי והפוליטי ומחזקת את ההאשמות ברצח עם שתועדו בדוחות של האו"ם ובדוחות בינלאומיים. הדבר מחזק תביעות משפטיות נגד ישראל בבתי משפט בינלאומיים, על רקע לחץ גובר ככל שמדינות המערב מעריכות מחדש את עמדותיהן כדי להפעיל לחץ על ישראל לעצור את המלחמה.

שינויים ניכרים ברחוב הישראלי ובקהילה הבינלאומית

ד"ר, פרופסור למשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, אומר: ראאד אבו בדוויה הצהיר כי ישנם שינויים ניכרים בדעת הקהל הישראלית ובגישת הקהילה הבינלאומית כלפי המלחמה ברצועת עזה, וציין כי שינויים אלה אינם מוגבלים למנהיגים צבאיים, אלא משתרעים על קולות פוליטיים וביטחוניים לשעבר שהחלו לבקר את ההפרות הבושות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי וזכויות האדם בעזה.

אבו בדוויה מצביע על דבריו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, שדיבר במפורש על פעולות ישראל בעזה, ותיאר אותן כגובלות ב"פשעי מלחמה", המשקפות קרע פנימי בנרטיב הישראלי הרשמי.

אבו בדוויה מסביר כי שינוי זה ניכר בבירור ברחוב הישראלי, שם סקר שנערך לאחרונה הראה כי 67% מהישראלים תומכים בסיום המלחמה, לצד הפגנות בתל אביב ובערים ישראליות אחרות בהן תמונות של ילדי עזה מוצגות בדרישה לסיום הסכסוך.

אבו בדוויה מציין כי מהלכים אלה משקפים מודעות גוברת בחברה הישראלית למחיר האסטרטגי של מלחמה. עם זאת, ממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, ממשיכה להשתמש במלחמה ככלי פוליטי לקידום האינטרסים האישיים שלה ולשימור הקואליציה השלטת, דבר המשקף עדיפות להישארות בשלטון על פני שיקולים הומניטריים.

סיפוק הזכות על ידי המשך ביצוע פשעי מלחמה

אבו בדוויה טוען כי המשך גישתו של נתניהו מתעלם מלחץ פנימי ובינלאומי, שכן הוא מתעקש לפייס את הימין הקיצוני על ידי המשך ביצוע פשעי מלחמה לעיני הקהילה הבינלאומית.

אבו בדוויה מציין כי הצהרות של פקידים ישראלים לשעבר, יחד עם דוחות של האו"ם ודוחות בינלאומיים המתעדים רצח עם ועקירה בכפייה, מהווים ראיות חזקות התומכות בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק.

אבו בדוויה טוען כי ראיות אלו, המחוזקות על ידי דוחות זכויות אדם ותמונות לוויין, מגבירות את הסיכויים לאחריות משפטית, אך השאלה הדוחקת ביותר נותרת בעינה: באיזו מידה לחץ זה יתרום לעצירת הפשעים?

אבו בדוויה מסביר כי בתקופה האחרונה חלו שינויים משמעותיים בעמדה הבינלאומית, כאשר מדינות המערב, אשר סיפקו היסטורית מטרייה מגנה לישראל, החלו להעריך מחדש את עמדותיהן.

אבו בדוויה מצביע על צעדי האיחוד האירופי לדון בהשעיית הסכמי סחר עם ישראל, על דיבורים של מדינות אירופה על הטלת סנקציות עקב הפרות זכויות אדם, ועל הצהרות פוליטיות התומכות בהכרה במדינה פלסטינית.

אבו בדוויה מאמין כי צעדים אלה משקפים הבנה גוברת כי אמצעים משפטיים מסורתיים לא הספיקו כדי לעצור את התוקפנות, מה שגרם לקהילה הבינלאומית לנקוט בכלים לא משפטיים כגון לחץ פוליטי וכלכלי.

סימנים של פער בין האינטרסים האמריקאים והישראליים

בנוגע לעמדה האמריקאית, אבו בדוויה מצביע על שינוי חלקי במדיניות האמריקאית כלפי המזרח התיכון, במיוחד תחת ממשל טראמפ, כאשר מתגלים סימנים של פער בין האינטרסים האמריקאים והישראליים.

אבו בדאווי מסביר כי התעלמותו המתמשכת של נתניהו מהצעות לעסקה מקיפה או לסיום התוקפנות עלולה לגרום לארצות הברית להפחית את תמיכתה במוסדות בינלאומיים, כמו מועצת הביטחון, כאמצעי להפעלת לחץ עליו.

אבו בדוויה טוען כי שינויים אלה עלולים להסלים אם נתניהו ימשיך בגישתו הנוכחית, מה שעלול להוביל לסנקציות מערביות רחבות יותר הכוללות כלים פוליטיים, דיפלומטיים ומסחריים.

אבו בדוויה מציין כי יכולתם של לחצים אלה לעצור את המלחמה תלויה במידה רבה בעמדה האמריקאית, שנותרה הגורם המשפיע ביותר.

אבו בדוויה מביע אופטימיות זהירה כי המשך הפעילות הבינלאומית והפנימית עשוי לגרום לישראל להעריך מחדש את מדיניותה, במיוחד אם הלחצים הכלכליים והדיפלומטיים יגברו. עם זאת, הוא מזהיר כי השגת הפסקה אמיתית של הפשעים דורשת לחץ מרוכז ומתואם יותר ברמה הבינלאומית והאזורית.

דבריו של גולן הם מכה קשה לנרטיב הרשמי.

מצדו, הסופר והמומחה לענייני ישראל, יאסר מנא, טוען כי הצהרתו של הקצין הישראלי לשעבר וסגן הרמטכ"ל יאיר גולן, בה אמר כי "מדינה רציונלית אינה הורגת ילדים כתחביב", מהווה מכה קשה לנרטיב הרשמי המצדיק פעולות צבאיות ישראליות ברצועת עזה בתירוץ של "צורכי ביטחון".

מנא מציין כי אמירה זו אינה רק הערה חולפת, אלא נושאת השלכות עמוקות שעשויות לתרום לעיצוב מחדש של הדיון הציבורי בישראל בנוגע להיתכנות המשך המלחמה ועלותה האסטרטגית.

מנאע מציין כי הצהרתו של גולן נתקלת במתקפות חריפות מצד שרי ממשלת ישראל, בראשות איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', המקדמים רטוריקה קיצונית המהווה קריאות לרצח עם.

למרות היקפה המוגבל של תופעה זו כיום, מנא סבור כי הישנותן של הצהרות כאלה מתוך מערכת הביטחון עלולה ליצור קרע מוסרי בתוך הצבא הישראלי, במיוחד לאור כישלונה של המלחמה להשיג "ניצחון" או "הרתעה". להיפך, זה העמיק את המשבר שעומד בפני ישראל הן מבית והן בינלאומיים.

מנאע טוען כי הצהרתו של גולן עשויה לייצג נקודת מפנה יחסית, ולפתוח את הדלת בפני דמויות פוליטיות וצבאיות לשעבר להטיל ספק בהמשך הטבח ההמוני, שאינו משרת את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל אלא פוגע בהם.

הכרה מרומזת בכך שישראל מבצעת רצח עם

מאנא מאמין שהצלחת תופעה זו להביא לשינוי אמיתי תלויה בהצטברות קולות ביקורתיים מתוך מערכת הביטחון, יחד עם יכולתן של החברה האזרחית והאופוזיציה לנצל אותם כדי ליצור קבוצת לחץ מוסרית ואסטרטגית יעילה.

בהקשר של אחריות בינלאומית, מנאע מסביר כי הודאות כמו זו של גולן מקבלות משמעות נוספת משום שהן מגיעות מדמויות שהיו חלק מתהליך קבלת ההחלטות הצבאי.

מנאע מציין כי הצהרתו של גולן טומנת בחובה הודאה מרומזת בכך שישראל מבצעת רצח עם בעזה ואיבדה את שפיותה, והפכה לישות המשגשגת על רגשות שנאה.

לדברי מאנא, הצהרות אלה יכולות לשמש כמסמכים משפטיים בתיקי תיעוד רצח עם בפני גופים כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, במיוחד אם הן נתמכות בדוחות זכויות אדם, תמונות לוויין ועדויות שטח המוכיחות כי ילדים הם מטרה חוזרת ונשנית במקלטים שלהם או במהלך עקירה.

מנאע טוען כי אמינותן של הודאות אלה נובעת מהעובדה שהן מגיעות מדמויות כמו גולן, שלא ניתן להאשים אותן בעוינות אידיאולוגית כלפי ישראל אך היו חלק מתהליך קבלת ההחלטות.

מנא מציין כי הצהרות כאלה תורמות לפירוק פנימי של השיח הישראלי הרשמי, מה שמגביר את הלחץ הבינלאומי והמקומי להעריך מחדש את מדיניותה ונהליה של ישראל בסכסוך.

דבריו של גולן הגיעו כהלם לממשלת נתניהו.

בתורו, הסופר וחוקר המדינה ד"ר עקל סלאח: דבריו של מנהיג המפלגה הדמוקרטית בישראל, יאיר גולן, המאשים את צבא הכיבוש בהריגת ילדים כנקמה במהלך מלחמת עזה, הגיעו כהלם לממשלת הימין הקיצוני בראשות בנימין נתניהו, ועוררו זעם נרחב בקרב בכירים בישראל.

סלאח מציין כי הצהרתו של גולן אינה הראשונה מסוגה, שכן קדמה לה הצהרתו של שר הביטחון לשעבר משה יעלון, שתיאר את פעולות ישראל בעזה כ"טבח ופשעי מלחמה".

סלאח טוען כי הצהרות אלה, שפורסמו על ידי מנהיגים ישראלים בולטים, מהוות הודאה רשמית בביצוע פשעים מחרידים, אשר מרחיבים עוד יותר את מעגל המחאה וההתנגדות בתוך ישראל ומערערים על אמינותו של הנרטיב הרשמי המצדיק את המלחמה מטעמי ביטחון.

סלאח מסביר כי הצהרות אלו פוגעות במטרות המוצהרות של המלחמה ומציגות את ישראל כמדינה פושעת המפרה את החוק הבינלאומי, מה שמגביר את הלחץ הבינלאומי להעמיד אותה לדין.

סלאח מציין כי הצהרותיו של גולן ואחרות מעודדות את המערב ואת הארגונים הבינלאומיים לגנות את ישראל, כאשר מדינות כמו בריטניה, צרפת וקנדה מתחילות לדרוש את סיום המלחמה ואת כניסת הסיוע ההומניטארי.

סלאח מציין כי כמה מדינות אירופאיות שוקלות להטיל סנקציות על ישראל, כולל הגבלות על יצוא נשק, כפי שעשתה ספרד באיסור יצוא הנשק שלה, בנוסף לבחינת האיחוד האירופי את השותפות הכלכלית שלו עם ישראל.

"כרטיס אדום" לישראל

סלאח מאמין כי צעדים אלה הם "כרטיס אדום" עבור ישראל, שכן הם חושפים את אופיין המכוער של נוהגיה ומעכבים את המשך המלחמה אם עמדות אלה יבנו בפורומים בינלאומיים.

סלאח טוען כי הצהרות ישראליות, בין אם הן מתנגדות למלחמה ובין אם תומכות בטבח, כמו אלו שפרסמו בן גביר וסמוטריץ', מהוות גינויים רשמיים המעידים על כוונה רצחנית, מה שהופך אותן למסמכים משפטיים רבי עוצמה להעמדת ישראל לדין בפני בתי משפט כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי.

סלאח מסביר כי לתופעת הגולן יש השפעה חזקה על ישראל מבית, אזורית ובינלאומית, והיא מביכה את תומכיה, ובמיוחד את ארצות הברית, ומפעילה לחץ על ממשל טראמפ, שהביע רצון לעצור את המלחמה ולאפשר הזרמת סיוע למדינה.

סלאח טוען כי הצהרות אלה, על כנותן, מהוות עדות קבילה מבחינה משפטית שניתן להשתמש בה כדי להעמיד לדין מנהיגים ישראלים, במיוחד משום שהן מגיעות "מתוך משק הבית הישראלי".

סלאח קורא למנף את הקולות הללו כדי להרחיב את מעגל הדרישות לעצירת מלחמת ההשמדה ולהפעיל לחץ על נתניהו וממשלתו באמצעות תיאום פלסטיני וערבי עם גופים בינלאומיים לבודד ולדרוש מישראל לתת דין וחשבון. הוא מציין כי התגובות האלימות מצד מספר גורמים ישראלים מדגישות את חשיבותן של הצהרות אלה כמסמך לגינוי בינלאומי.

תופעת הדרישות להפסקת המלחמה בישראל הולכת ומתרחבת.

מצדו, הסופר והפרשן הפוליטי המתמחה בענייני ישראל, אנטואן שלחת, טוען כי דבריו של יאיר גולן, קצין ישראלי לשעבר וראש המפלגה הדמוקרטית, בהן תיאר את הריגת הילדים בעזה כמונעת על ידי "תשוקה לנקמה שאינה יודעת גבולות", מייצגים נקודת מפנה חדשה וחשובה בשיח הפנימי בישראל.

שלחת מסביר כי הצהרות אלו משקפות את הדרישה הגוברת לסיום המלחמה, שאינה מוגבלת עוד לאליטות צבאיות או פוליטיות אלא התפשטה גם לציבור הישראלי, שם קולות אלו מביעים דאגה גוברת לגבי המחיר המוסרי וההומניטרי של הסכסוך לעולם.

שלחת מציין כי מה שמייחד את הצהרתו של גולן הוא הודאתו המפורשת שישראל מבצעת פשעי מלחמה, ומתאר את המלחמה בעזה כ"מלחמת השמדה פר אקסלנס" פוטנציאלית.

שלחת מאמין שהכרה זו נושאת השלכות חדשות, שכן קריאות קודמות להפסקת המלחמה בישראל התמקדו לעתים קרובות בחששות מסיכון חייהם של אסירים ישראלים בעזה, ולא בדאגה לחייהם של אזרחים פלסטינים.

בעל חשיבות מיוחדת בהקשר של חשבונאות בינלאומית

שלחת טוען כי תופעה זו חווה התרחבות משמעותית, שכן חיילים וקצינים במילואים, יחד עם פרשנים צבאיים, מפקדים לשעבר ופוליטיקאים, החלו להביע את דחייתם מהמשך המלחמה, שלא השיגה את יעדיה האסטרטגיים אלא העמיקה את המשבר המוסרי והפוליטי של ישראל.

שלחת מדגיש כי הצהרות כמו אלו של גולן חשובות במיוחד בהקשר של אחריות בינלאומית, שכן ניתן להשתמש בהן כראיה חותכת ועדות לתיעוד רצח העם.

שלחת מסביר כי הודאות שניתנו על ידי אישים ישראלים בולטים, שהיו חלק מהממסד הצבאי או הפוליטי, רוכשות ערך כפול משום שהן מגיעות "מתוך הבית", מה שמגביר את אמינותן בפני גופים שיפוטיים בינלאומיים.

שלחת מציין כי לעדויות אלו משקל רב משום שהן מגיעות מאנשים בעלי ידע ישיר על מטרות המלחמה והקשרה.

שלחת מאמין כי הודאות אלו, אם ימשיכו לצוץ ולהתרחב, עלולות להוביל להתפתחויות נוספות בתוך ישראל, במיוחד אם המודעות הציבורית לאופי המלחמה, כפי שתיאר אותה גולן, תגדל.

סימנים של סדק בדעת הקהל הישראלית

שלחת מציין כי דעת הקהל הישראלית מתחילה להראות סימני סדקים, כאשר מספר הולך וגדל של קולות הטוענים כי המלחמה אינה אלא תהליך של השמדה המונית שמטרתו השמדה, ללא הצדקה אסטרטגית או ביטחונית ברורה.

שלחת מדגיש כי יש להשתמש בהצהרות אלו באופן בינלאומי לחיזוק תיקי תיעוד משפטי, במיוחד בתיקים המובאים בפני בתי משפט כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי.

שלחת מציין כי החידוש בנאומו של גולן טמון בעובדה שהוא מציב את ישראל מול מראה מוסרית, ומציג מלחמה כפי שהיא באמת: הרג לשם הרג, המונעת על ידי רצון לנקמה ולא ממטרות צבאיות לגיטימיות.

שלחת מבטא אופטימיות זהירה כי המשך קולות ביקורתיים אלה בתוך ישראל עשוי לתרום לעיצוב מחדש של הדיון הציבורי, דבר שעלול להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות להעריך מחדש את המשך המלחמה.

עם זאת, שלחת מדגיש כי הצלחתה של תופעה זו תלויה ביכולתה להתרחב ולהשפיע על מעגלים ישראליים רחבים יותר, כולל החברה האזרחית והאופוזיציה, כדי ליצור חזית לחץ יעילה.

כוונה מתוכננת לבצע רצח עם

פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ביר זית, ד"ר סעד נימר, אומר כי דבריו של ראש המפלגה הדמוקרטית בישראל והקצין לשעבר יאיר גולן, בהן תיאר את פעולות ישראל בעזה כמונעות על ידי כוונה להרוג ולא על ידי השגת מטרות צבאיות כמו שחרור אסירים או חיסול חמאס, היוו זעזוע גדול לחברה הישראלית משום שחשפו את האמת העירומה על אופי המלחמה.

נימר מסביר כי הצהרות אלה אינן הראשונות מסוגן. כמה קולות ישראלים, כולל מנהיגים לשעבר וחברי כנסת, החלו לתאר את המלחמה כ"אבסורדית" וחסרת מטרות ברורות, תוך ביקורת גוברת על אופן ביצוע הפעולות הצבאיות, אותן הם רואים כמלחמת השמדה.

נימר מציין כי דבריו של גולן, שעוררו תגובות חריפות בישראל, גרמו לבלבול ניכר משום שחשפו כוונה מתוכננת לרצח עם, בהתאם לדבריהם של שרים קיצוניים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', המאשרים כוונה ברורה לחסל ולעקור פלסטינים.

נימר טוען כי הודאות אלו של גולן ואחרים מהוות מסמכים משפטיים חזקים שניתן להשתמש בהם כראיות בפני בית הדין הבינלאומי לצדק כדי להוכיח את פשע רצח העם, משום שהמשפט הבינלאומי דורש כוונה ברורה לבצע פשעים כאלה, עובדה שאושרה על ידי הצהרותיהם של גולן וגורמים אחרים.

סדק בנרטיב הישראלי הרשמי

נימר מסביר כי קולות ביקורתיים אלה בתוך ישראל, למרות הגעתם המאוחרת, חושפים סדק בנרטיב הרשמי שמקודם על ידי ממשלת ישראל, הטוענת כי צבאה הוא "המוסרי ביותר בעולם", כפי שקבע הרמטכ"ל זמיר.

נימר רואה בטענה זו כוזבת, שכן העולם, כולל אירופה וארצות הברית, הגיע להבנה שישראל מפרה את המשפט הבינלאומי, המשפט ההומניטארי ואת אמנות ז'נבה, במיוחד לאור ההפרות הברורות שעוררו תגובות בינלאומיות גוברות בימים האחרונים.

נימר טוען כי השפעת הצהרותיו של גולן ואחרות החלה להתבטא בתגובות מוחשיות באירופה ומחוצה לה, ככל שהלחץ הבינלאומי להטיל על ישראל אחריות על הפרותיה גובר.

נימר מציין כי הצהרות אלה מחזקות את התביעות המשפטיות שהוגשו נגד ישראל, במיוחד לאור קיומם של דוחות בינלאומיים ודוחות של האו"ם התומכים בהאשמות ברצח עם ובעקירה בכפייה.

נימר טוען כי תיעוד מתמשך של הודאות אלה יישאר נשק רב עוצמה בפורומים משפטיים בינלאומיים.

נימר סבור כי התגובות הישראליות האלימות כלפי גולן, בין אם מצד גורמים רשמיים ובין אם מצד גורמים אחרים, חושפות ניסיון נואש לטשטש את פניה האמיתיות של ישראל במלחמה.

נימר מציין כי דבריו של גולן, יחד עם אלו של קולות אחרים בתוך ישראל, מצביעים על תחילתו של שינוי בתודעה הפנימית, אך הם נתקלים בהתנגדות עזה מצד הממשלה, שממשיכה להצדיק את פשעיה.

סערת ביקורת בתוך ישראל

מצידו, הסופר והפרשן הפוליטי המתמחה ביחסים בינלאומיים, נומן עבד, טוען כי הצהרותיו של מנהיג המפלגה הדמוקרטית בישראל, יאיר גולן, בהן האשים את צבא הכיבוש הישראלי בהריגת ילדים "כתחביב" במהלך מלחמת עזה, היו הלם גדול משום שחשפו ישירות את כוונת רצח העם.

עבד מסביר כי הצהרות אלה, שעוררו סערת ביקורת בישראל, אינן הראשונות. קדמו להן הצהרות של מנהיגי אופוזיציה, שרים לשעבר וראשי ממשלה לשעבר שמתחו ביקורת על פעולות ממשלת ישראל. עם זאת, הצהרתו של גולן היא הנועזת ביותר, שכן היא מאשימה את הצבא, הנחשב לסמל קדוש בישראל, בביצוע פשעי מלחמה.

עבד מציין כי פעולות הצבא הישראלי, שתועדו על ידי חייליו באמצעות ירי מצולם של ילדים, אזרחים ואוהלי עקורים, וההרס הקר של בתים, מאשרות את תקפות האשמותיו של גולן.

עבד טוען כי פעולות אלה, המתועדות ומיוחסות לאנשים ספציפיים, מהוות הפרות אסורות מבחינה בינלאומית ומשקפות את חוסר האונים של ממשלת ישראל ואת הדומיננטיות של רגשות נקם בהחלטותיה.

עבד מסביר כי דבריו של גולן, שתיארו את הממשלה כמי שמאיימת על קיומה של ישראל, עוררו ביקורת חריפה מצד שרים כמו איתמר בן גביר וכמה דמויות אופוזיציה, שדרשו מגולן להתנצל, מתוך הכרה בחומרת דבריו לתדמיתה הבינלאומית של ישראל וצבאה.

שימוש ברצח עם כשיטה להרג עם שלם

עבד טוען כי דבריו של גולן, יחד עם דבריהם של שרים כמו מנהיג מפלגת זהות, שתיאר כל ילד בעזה כ"אויב" וקרא לכיבוש ויישוב הרצועה כדי למחוק את אוכלוסייתה, מוכיחים את קיומה של כוונה מתוכננת מראש לבצע רצח עם, מרכיב מהותי בקביעת פשע זה על פי המשפט הבינלאומי.

עבד מסביר כי מדיניות הרעב השיטתית, כגון סגירת המעברים ואיסור יבוא מזון, שהוכרה בפומבי על ידי שרים ישראלים, מאשרת כוונה זו. הם הצהירו שוב ושוב כי הם מונעים כניסת "גרגר חיטה" לעזה, דבר המהווה ראיה חותכת לשימוש ברצח עם כשיטה להריגת עם שלם בגלל שייכותו הפלסטינית.

עבד מציין כי הצהרות אלו גרמו לבלבול בתוך ישראל, במיוחד משום שהן עולות בקנה אחד עם האשמות בינלאומיות גוברות לפיהן ישראל מבצעת רצח עם.

עבד מצביע על העמדה האירופית המתגברת נגד ממשלת נתניהו, כמו החלטת הפרלמנט הספרדי לאסור יצוא נשק לישראל, ביקורתו של שר החוץ הבריטי בפרלמנט על מדיניות רצח העם והרעב, ובחינת האיחוד האירופי על השותפות הכלכלית שלו עם ישראל.

עבד מתייחס להתעקשותן של מדינות כמו צרפת, בריטניה וקנדה לתמוך בפתרון שתי המדינות ולהכיר במדינה הפלסטינית, דבר המשקף שינוי בעמדה הבינלאומית לטובת העניין הפלסטיני.

עבד מציין כי התפתחויות אלו דורשות תיאום פלסטיני מקיף בין ההנהגה הרשמית, הפלגים, החברה האזרחית וועדות זכויות אדם כדי למנף את הצהרותיו של גולן ואחרים כדי לבודד את ישראל ברמה הבינלאומית, להמשיך את הלחץ להעמיד לדין את נתניהו וממשלתו, ולאלץ אותה להפסיק את מלחמת ההשמדה שלה.

עבד טוען כי המשך החסימה של נתניהו לכל הסכם הפסקת אש, המונע על ידי אידיאולוגיות קיצוניות ואינטרסים אישיים, מבודדת עוד יותר את ישראל, במיוחד כאשר אירופה מנסה להחזיר לעצמה את ההשפעה במזרח התיכון על ידי תמיכה בעניין הפלסטיני, על רקע סטייה ממדיניות ארה"ב.