ועדת ענייני האסירים ומועדון האסירים בחנו עדויות חדשות, והוסיפו לתיעוד המזעזע והנורא ממילא של עדויות על הפרטים שחוו עצורים מעזה במהלך מעצרם, חקירתם והעברתם מבית כלא לבית כלא וממחנה למחנה במהלך מספר חודשי מעצר.

הוועדה ומועדון האסירים חשפו את הביקורים הראשונים אצל עצורים מעזה באזור הממוקם מתחת לכלא ניצן-רמלה, או מה שנקרא אזור "רקפת", אותו ייעד הכיבוש לאסירים המכונים אסירים "אליטה", שהם חלק מאלה שמבקרים ומסווגים על ידי הכיבוש כ"לוחמים בלתי חוקיים".

הם התייחסו לפשעים השיטתיים שבוצעו נגד עצורים בעזה, שהיו, במלואם, פשעי עינויים שחוו רגע אחר רגע מאז מעצרם. עדויות אלו הושגו באמצעות ביקורים, הראשונים מסוגם שצוותים משפטיים הצליחו לערוך לאחרונה, במהלכם קבוצת עצורים ביקרה בתנאים מחמירים וברמת פיקוח גבוהה במחלקת "רקפת", הממוקמת בתוך כלא ניצן-רמלה.

ביקור מחתרתי אצל עצורים מעזה באזור רקפת

בפרטי הביקור שנערך בקבוצת עצורים, הביקור החל בכניסת הצוותים המשפטיים לכניסה של בניין ישן דמוי מחסן. נפתחה דלת, שהיא הכניסה לגרם מדרגות תת-קרקעי, לפי מה שתיארו עורכי הדין, מלא ג'וקים וחורים באדמה ובקירות. הביקורים התקיימו בליווי סוהרים ותחת פיקוח קפדני, במהלכם הובהר לעורכי הדין כי אסור לספר לעצורים דבר הקשור למשפחותיהם, או דבר המתרחש בחוץ. סימני אימה ופחד ניכרו על גופות העצורים שביקרו. בהתחלה, היו קשיים גדולים לפתוח בשיחה עם כל עצור, עקב רמת הפיקוח שהוטלה על הביקור. עם זאת, לאחר ניסיונות שביצעו עורכי הדין, הם הצליחו להרגיע את העצורים ולאשר בפניהם כי מדובר בעורכי דין שהגיעו לבקר אותם.

הם סקרו כמה מעדויות העצורים, כולל הפרטים המזעזעים שהכילו. אלו הן הרחבה של עשרות עדויות והצהרות שהתקבלו מעצורים בעזה מאז תחילת רצח העם.

עדותו של העצור (ש.ג'): "נעצרתי בדצמבר 2023, ומיד הועברתי לחקירה שנמשכה 6 ימים, שהיו הקשים והאינטנסיביים ביותר, במהלכם הייתי נתון לחקירת (דיסקו) ו(פימפרס), ובמהלך 6 הימים שמעתי רק מוזיקה רועשת מאוד, ובמהלך הימים הללו נאלצתי להשתמש (בחיתולים) כדי לצרכיי, הם הוחלפו רק פעמיים, ונמנע ממני אוכל, והמים היו מעטים מאוד, חצי כוס ביום, ובמהלך תקופת החקירה הייתי אזוק ועיניי מכוסות, ובהמשך הועברתי ממחנה (שדה תימן) לכלא (אשקלון), שם שהיתי 45 ימים, לאחר מכן הועברתי למעצר (מוסקוביה) למשך (85) ימים, אחר כך לכלא (עופר), ולבסוף למחלקת "רקפת" בכלא (ניצן) רמלה."

העצור ציין כי תנאי המעצר באגף "רקפת" ברמלה הם הקשים ביותר בהשוואה לכל בתי הכלא אליהם הועבר במהלך מעצרו. בכל תא יש שלושה אסירים, אחד מהם ישן על הרצפה. היציאה ל"פורה" (חצר הכלא) מתבצעת כל יומיים, במהלכם אנו נשארים אזוקים, בידיעה שאזור זה אינו חשוף לשמש. לאורך כל שהותם ב"פורה", הם נתונים להשפלה והשפלה, ואסור להם גם להרים את ראשם לאורך כל ה"פורה".

אנחנו לא יודעים מתי השמש זורחת ומתי היא שוקעת.

עצור (W.N.): "נעצרתי בדצמבר 2024. צבא הכיבוש חקר אותי לפני שהעביר אותי למחנה ברצועת עזה. נחקרתי על ידי מודיעין, איימו עליי והוכיתי. בהמשך הועברתי לכלא רמלה. כיום אני סובל מבעיות בריאותיות וכאבים עזים בגוף. מה שמגביר את סבלי הוא שאנחנו נאלצים לשבת על הברכיים במשך תקופות ארוכות. גם הותקפתי מינית בכך שהוכה אותי עם סורק על חלקים רגישים בגופי. כיום אנחנו מבודדים לחלוטין מהעולם החיצון. אנחנו לא יודעים מתי השמש זורחת ומתי שוקעת. מספקים לנו בגדים בלויים ופגומים, אבל אנחנו נאלצים ללבוש אותם. מונעים מאיתנו הלבשה תחתונה. בנוסף לכל זה, הם מכריחים אותנו לקלל את האמהות שלנו. אנחנו נתונים למכות ודיכוי. המכות במהלך העברתי לכלא גרמו לשבר באחת האצבעות שלי. ידוע שסוהרי הכלא משתמשים בשיטת שבירת האצבעות, וזה קרה ליותר מעצור אחד."

שבירת אצבעות היא שיטה לעינוי עצורים.

בהקשר זה, העצור (ח'. ד') ציין כי עבר חקירת "דיסקו", ולאחר מכן חקירה של מודיעין הכיבוש, וכי הדבר חזר על עצמו 3-4 פעמים. הם תלו אותו בכוונה על כיסא למשך פרקי זמן ארוכים, והשליכו אותו על הרצפה כשהוא אזוק. החקירה נמשכה 30 יום בתאי כלא אשקלון, ובמהלך תקופה זו הוא ספג מכות קשות. כיום הוא סובל מגרדת, בה נדבק במהלך מעצרו בכלא עופר, והמחלה המשיכה ללוות אותו לאחר שהועבר לכלא רמלה. כיום, בנוסף לגרדת, הוא סובל מכאבים עזים בחזה שמחמירים כתוצאה מפעולות האזיקים המבוצעות מאחור. העצור ציין כי הנהלת הכלא מענישה אסירים על ידי שבירת אגודליהם.

מצלמות בתוך התאים מתעדות את תנועות העצורים מסביב לשעון.

"באשר לעציר (א.ג.), הוא אמר: "הייתי עצור במשך (35) ימים במחנה (שדה טימן). הייתי נתון לחקירת (דיסקו) במשך חמישה ימים. כשנעצרתי, סבלתי מפציעה ולא קיבלתי כל טיפול. היה לי חום גבוה בתחילת המעצר, וצרחתי כל הזמן מרוב הכאב בגוף. בנוסף, אני סובל מבעיות לב ואיבדתי את ההכרה מספר פעמים. הם הסתפקו רק באישור שאני בחיים. בשלב הראשון של המעצר, לא היו לי בגדים או שמיכה, אז הרגשתי קור רב כי הייתי עצור ב(צריף) פתוח מכמה צדדים, מה שהחמיר את סבלי. במשך 15 ימים, ידיי היו קשורות ועיניי היו מכוסות כל הזמן. מאוחר יותר הועברתי למחלקה (רקפת) בכלא (רמלה). בכל החדרים כאן, יש מצלמות שמתעדות את התנועות שלנו ללא הרף. אסור לנו להתפלל, והם מאיימים עלינו במוות כל הזמן. תהליך הוצאתנו להפסקה הוא הזדמנות עבור הסוהרים לתקוף אותנו במכות קשות ולהעליב אותנו בעוד ידינו כבולות. אנחנו אף פעם לא רואים את השמש, אנחנו נאלצים לקלל את אמהותינו, והסוהר מחליט מתי וכמה זמן נוכל להתקלח. כל שלושה ימים, כל תא מקבל גליל נייר טואלט, וכמות המזון קטנה מאוד. אנחנו יודעים שזה שחר כי הסוהרים מוציאים את המזרנים והשמיכות.

כלא רקפת - רמלה הוא אחד מבתי הכלא והמחנות שהכיבוש הקים מאז רצח העם או נפתח מחדש כדי לכלוא עצורים מעזה. הבולטים שבהם הם: (שדה תימן), (ענתות), (עופר) מחנה, (רקפת), ומחנה נוסף שנפתח עבור עצורים מהגדה המערבית, הוא מחנה (מנשה). מחנות אלה היו הכותרות הבולטות ביותר על פשעי עינויים, שכן הכיבוש הפך אותם למרחבים לעינוי עצורים פיזית ונפשית במקום.

ראוי לציין כי מספר העצורים מעזה שהוכרו על ידי שירות בתי הסוהר הישראלי נכון לתחילת אפריל 2025 עמד על 1,747, המסווגים כ"לוחמים בלתי חוקיים". נתון זה אינו כולל את כל העצורים בעזה המוחזקים במחנות צבאיים ישראליים, אלא רק את אלה הנמצאים תחת ניהול בתי הכלא.