עזה...והאחריות האמריקאית

למרות שהכותרות שיוצאות מישראל ופלסטין מבשרות רעות, היינו צריכים לצפות להן. הבעיה, כמובן, היא שנראה שהישראלים מתכוונים להחמיר מצב רע מאוד, וממשל ביידן מתנהג כאילו לא עשו דבר בשלוש וחצי השנים האחרונות מלבד לשפוך בנזין על אש משתוללת. הישראלים ממשיכים להתנהג כאילו אין השלכות להתנהגותם האלימה.

אין הפוגה בהסתערותם על עזה, שכן הם מזמינים באופן שגרתי פינוי המוני חדש מאלץ משפחות שלמות להיעקר שוב. מנגד, פעולות הפצצה ברחבי עזה הביאו למחסור חמור במזון, תרופות ומים. ישנם דיווחים על ילדים שמתים מתת תזונה וכעת פוליו. מה שהישראלים לא מבינים הוא שכעס וכאב רק מביאים ליותר התנגדות ולגיוס של עוד מתגייסים של חמאס.

במהלך החודשים האחרונים, הישראלים מתעמתים עם לוחמים פלסטינים באזורי צפון ומרכז עזה שלטענתם "נוקו". אבל כפי שנודע לארצות הברית בוייטנאם, אפגניסטן ועיראק, שום שטח לא "נוקה" כל עוד נותרו פולשים זרים.

בינתיים, נראה שהגדה המערבית על סף פיצוץ. מזה מספר שנים מבצעים כוחות ישראליים ומשמר הגבול פשיטות קטלניות על קהילות פלסטיניות. מאז תחילת המלחמה בעזה, קצב הפשיטות הללו הואץ והפך קטלני יותר, מלווה בהפצצות אוויריות.

עם זאת, זה לא הכל. הפלסטינים סובלים זה מכבר מאלימות קיצונית של מתנחלים, כולל הצתה, ביזה ואפילו שימוש בכוח קטלני. כוחות צבא ישראליים אישרו ועודדו פעמים רבות התקפות אלו. גם תופעה זו עלתה בתדירות ובכוונה קטלנית. כדי להחמיר את המצב, חברי הקואליציה השלטת של נתניהו עסקו בפרובוקציות, בדיבור ובמעשה, שעודדו מתנחלים קיצוניים, ועוררו יותר כעס או פחד בקרב העם הפלסטיני השבוי. מאחזי ההתיישבות הבלתי חוקיים עברו חוקיות, סופקו להגנה צבאית, שירותים ממשלתיים ונשק, ולמטרות מעשיות סופחו לישראל עצמה. אחד השרים הקיצוניים הוביל את המתנחלים להר הבית, והכריז על כוונתו להקים בית כנסת על אדמת מסגד אל-אקצא.

חבר אחר בקואליציה השלטת אמר שמטרת הממשלה צריכה להיות להוציא את עיקר הפלסטינים מהגדה המערבית, כדי להפוך אותה לניתנת יותר לממשל. כל הגורמים הללו יחד שימשו תמריץ לחמאס לגייס אנשים נוספים, שכן הקבוצה צברה חברים חדשים לא רק בשטחים הכבושים, אלא גם בקרב פליטים פלסטינים בלבנון. בעוד ריקוד המוות הזה נמשך, צוות ביידן פועל באופן לא מודע. הם ממצים את עצמם בניסיון להגיע להפסקת אש, שהם חייבים לדעת עד עכשיו שלממשלת נתניהו אין עניין לקבל. לא משנה איך ארה"ב מתמרנת את התנאים כדי להפוך אותם מקובלים על הצד הישראלי (ובכך להפוך אותם לא מקובלים לא רק על חמאס, אלא גם על המצרים), נתניהו, מחשש לאובדן ממשלתו, ממשיך לסרב או להתחייב. כמה זוועות חדשות כטקטיקת עצירה.

הקווים האדומים האמריקאיים ממשיכים להיחצות והחוק האמריקאי ממשיך להיות מופר. אבל התגובה של ממשל ביידן היא לשלוח נשק ולאיים על מי בקהילה הבינלאומית שדורשים אחריות. התוצאה הסופית היא חיזוק תחושת החסינות של ישראל. הכעס הפלסטיני ממשיך לגדול, וכך גם מעמדו של חמאס בקרב אוכלוסייה מתוסכלת. ארצות הברית חשופה לגינוי נוסף בעיני העולם כמאפשרת פעולות ישראליות.

מה שהתחיל כתגובה למתקפה ב-7 באוקטובר הפך כעת למתקפה של השמדה, שהובילה ליותר התנגדות ללא סוף באופק. אף אחד משני הצדדים לא צריך להניח שאפשר להשיג כל סוג של ניצחון. החברות הישראליות והפלסטיניות הפכו לקיצוניות יותר. ייקח יותר מדור למלא את באר המרירות שנחפרה. אנחנו יכולים להאשים את חמאס במתקפתו הנוראה באוקטובר, או את ישראל בתגובת השנאה שלו.

אבל האשמה נופלת גם על ארצות הברית. פעלנו הרבה מאוד זמן ולאורך ממשלים אמריקאים רבים כדי לאפשר לישראל לבצע את פעולותיה הלא חוקיות.

כתוצאה מכך, עודדנו קיצונים ישראלים וחיסלנו את כוחות השלום הישראליים. במקביל, החלשנו את השפעתם של המתונים הפלסטינים, תוך העצמת קיצוניים פלסטינים שנתפסים יותר ויותר כדרך היחידה קדימה. וכל הזמן הזה מתוגמלים הישראלים, בעוד הפלסטינים נענשים.

בעוד שהפלסטינים מתבקשים לעשות בחירות קשות, מעט מתבקשים מהישראלים וכשישראל מסרבת, אין השלכות. כדי לשנות את הדינמיקה הזו, על ארצות הברית להפוך את המסלול ולעשות זאת באופן קיצוני. ניתוק הנשק של ארה"ב מישראל, שזה היה זמן רב, והכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית תזעזע את המשטר בדיוק כנדרש.

זה יכפה ויכוח פנימי בישראל ויחזק את נחישותם של מי שרוצה שלום. זה עשוי לשמש גם כדי לשלוח מסר לפלסטינים שמצבם וזכויותיהם מובנים. הצעדים הללו, במיוחד אם יבואו בעקבותיהם נחישות וצעדים קונקרטיים, לא יסיימו את הסכסוך מחר, אבל הם בהחלט יביאו אותנו לדרך יעילה יותר לקראת שלום מאשר הדרך בה אנו הולכים כעת.

יש שיגידו שהנשיא ביידן לא יעשה צעד כזה בכלל. אבל אם הוא יכול לגייס את אותה נחישות שנדרשה כדי להתפטר לטובת סגנו, הוא יוכל למצוא את האומץ לעשות זאת גם כן. זה לא יבטל את הנזק שנגרם, אבל זה יסלול את הדרך ליורשו להתקדם ביתר קלות לעבר השלום הישראלי-פלסטיני.

..........
מה שהתחיל כתגובה למתקפה ב-7 באוקטובר הפך כעת למתקפה של השמדה, שעורר עוד התנגדות ללא סוף באופק. אף אחד משני הצדדים לא צריך להניח שאפשר להשיג כל סוג של ניצחון.