כלא נגב עולה על גואנטנמו בתרגול עינויים זה הכלא הגרוע ביותר על פני כדור הארץ
כל מי שנעצר לפני ה-7 באוקטובר כאילו לא נעצר ולא טעם את המרירות שבמאסר ואת אכזריות העינויים
ראיתי את האסיר ערפאת חמדאן גוסס לנגד עיניי במרחק שני מטרים, בגלל חומרת העינויים, ולא ניתן לו סיוע.
הם הרגו את האסיר עבד אל רחמן מרהי כי הוא סירב להעליב את הוריו... והאסירים כולם רעבים הם ישנים רעבים ואוכלים רעבים.
כשגוף דק ושיער עבה מכסה את ראשו ואת זקנו, הופיע ד"ר עזיז דוויק, יו"ר המועצה המחוקקת לשעבר, ברגעים הראשונים לשחרורו מבתי הכלא של הכיבוש לאחר מעצר של שמונה חודשים.
Al-Dweik indicated in an interview with “ے” correspondent that his arrest was nothing but an attempt at revenge, and no charges were brought against him. He said: “Unfortunately, we find a state that deals with the issues of our people as כנופיות, ולא כמדינות, ואנו רואים שמדינה לא מכבדת את האסיר, אלא מנסה להעליב אותו ולהתעלל בו בכל דרך לגבי פרנסתו, תרופותיו ומזונו, ונוהגת בהתעללות, דיכוי ועוול בכל. צורותיו וסוגיו, דבר שניכר במעצרים שבוצעו בתקופה האחרונה".
אל-דוויק הדגיש כי היחס של הכיבוש לאסירים בבתי הכלא מעיד על כך שהוא איבד את העשתונות ואיבד את האיזון המוסרי שלו, מה שמעיד על כך שהכיבוש איבד את ההצדקה המוסרית הנטענת שלו בפני העולם, וכי מה שקורה עם העם הפלסטיני הוא העדות הטובה ביותר, ושהיחס לאסירים פלסטינים בתוך בתי הכלא שלו היא העדות הטובה ביותר לכך.
דוויק (בן 75) ציין כי הטיפול היה גרוע, בניגוד לתקופות קודמות, בהן היה כבוד מסוים לאנושות האנושית הפעם המעצר היה שרירותי וללא הצדקה, והוא לא התחשב במצב הבריאותי. או הערכים המוסריים שמדינות משבחות, וזה לא נלקח בחשבון זכויות אדם, דמוקרטיה או כל דבר אחר, אלא שרירותיות, דיכוי ואי צדק היו כותרות המעצר.
דוויק הסביר כי לאחר מעצרו מביתו הוא הועבר לבית המעצר עציון, שם בילה שעות ארוכות, במשך יותר מחמש עשרה שעות, תחת טיפול לקוי, יושב על הקרקע ובעפר, על רקע עלבונות והתעללויות על כל מה. טפסים, והעוול היה ברור מאוד במהלך כל התקופה לאחר מכן הוא הועבר לכלא "עופר", והם הביאו את הצעירים והכו אותם, תוך שהם מציינים שהוא היה בחדר מס' (2) כשהם הביאו. אחד הצעירים, ערפאת חמדאן, מהכפר בית סר, ממערב לרמאללה, שנרצח לנגד עיניו, במרחק של פחות משני מטרים ביניהם, מבלי שהעניק לו טיפול רפואי, וכך היה לא נלקח לבית החולים לקבלת טיפול, כיוון שהוא סובל מסוכרת והעיסוק היה מודע למצבו, תוך שימת דגש שהכיבוש נוקט רק בנקמה, ולא התחשב בחייו של אדם, בכבודו או באחרים.
דוויק קבע כי כל האסירים רעבים, ללא יוצא מן הכלל, והם אוכלים בזמן שהם רעבים, והם חיים בעודם רעבים, ואמר: "להרעיב את האסירים ולהתעלל בהם זו כותרת הבמה, שהכיבוש רוצה. אחד האסירים, עבד אל-רחמן מרעי, שביקש מהם לא להעליב את הוריו, היה... הוא נהרג בכלא מגידו, וגופתו הועברה בשקית שחורה מכלא מגידו לנגב היו אבני דרך בשבי הפעם".
דוויק הסביר שנוכחות האסירים בכלא הנגב פירושה שהעולם צריך לשכוח את מה שקרה ב"גואנטנמו" ו"אבו גרייב", ואמר: "כלא הנגב הפך לכלא הגרוע ביותר על פני כדור הארץ מבחינת מטפל באסירים, וזה זכור לרעה, למעשה זה הכי גרוע הוא הוזכר בבתי הכלא בעולם, וטרור בוצע נגד האסירים, כשהם מורעבים, עונו, נטולי שינה וחסרי בגדים. ," מסבירים כי האסירים, כולל אלה ששהו שלושים שנה בשבי, מאשרים שמי שלא נעצר לאחר השביעי באוקטובר, כאילו לא נעצר קודם לכן.
אל-דוויק אישר כי סבל במהלך מעצרו ממצבים בריאותיים קשים ביותר, מאחר שלא קיבל טיפול רפואי מתאים, ולא הורשה לפגוש את משפחתו לאורך כל תקופת מעצרו, שכן ביקורים אסורים לחלוטין, ותקשורת בכל הצורות שלהם לא היו קיימות, והוא אמר: "היינו מבודדים מכל העולם מהמשפחה שלנו ומכל דבר בעולם, כאילו היינו במקום אחר מאשר זה שבו אנחנו חיים."
דוויק, שסובל מאנמיה וממחסור בהמוגלובין עקב סוכרת, וביצע בעבר שני ניתוחי צנתור ופיצול אבנים בכליות, ציין כי התשובה המסורתית של הסוהרים כאשר אסירים מבקשים תרופה או טיפול היא "חמאס ירצה. לשלוח לך את התרופה והטיפול, ולשלוח אותך לבית החולים", והדגיש כי נמנעו מהם לחלוטין טיפול תרופתי, והם לא נתנו כל סוג של שירות לאסיר, ללא קשר למצבו הבריאותי, אפילו לחולה שסובל ממצב בריאותו נמוך הסוכר בדם מתבקש לאכול את מעט הלחם שנשלח לאסירים, כלומר אתה חייב למות ממחלתך.
During “ے”'s meeting with him, Dr. Dweik did not know Sheikh Mustafa Shawar, head of the Union of Palestinian Scholars, who had also recently been released from the occupation prisons, and he came to congratulate Dweik on his release, and הוא איבד חצי ממשקלו.
דוויק הצביע על כך שחודש הרמדאן הקדוש היה אחד החודשים הרעים עבור האסירים היה רחמים, אבל אוכל היה עינויים עבור האסיר. א, מונע מהם להתפלל בחדרים, ויורה לעברם פצצות גז מדמיע, במיוחד אם הם הרים את קולו בזמן התפילה, והם השתגעו על כך הוא אמר: "אחד האסירים הרים את הקריאה לתפילה קול רגיל, והוא היכה את כולם בחדר. זו מלחמה מוצהרת נגד הקוראן והקריאה לתפילה.
בסיום נאומו שלח דוייק מכתב תודה לארגוני זכויות האדם ולעורכי הדין, אותם תיאר כאנשי התקופה, בבואם לבתי המשפט וניסו להקל ככל יכולתם את סבלם של האסירים. , מציין שכאשר האסיר יוצא לפגוש את עורך הדין, הוא מוכה ומשפיל, ולפעמים כבליו מהודקים, וידיו ורגליו נפגעות. הוא אמר: "יכולתי לשמוע את הצרחות של האסירים מכל רחבי הארץ בכלא, כאשר קשרו אותם באזיקים מאחורי גבם אחד האסירים סובל מזה מספר חודשים מההשפעות של הידוק האזיקים על ידיו בכל פעם שהוא יוצא למשפט", הדגיש כי הכיבוש איבד את דעתו. הפך ממדינה לכנופיות.
דוויק הודה לנציבות לענייני אסירים ואסירים לשעבר, המיוצגת על ידי השר קדורה פארס, על מאמציו האדיבים, שהאסירים מעריכים מאוד בהגנה על עניינם, ועל שליחת עורכי דין למעקב אחר כמה מקרים פסיכולוגיים ורפואיים וחלקם. מקרים של קשישים הוא אמר: "זה מוערך מאוד".
שתף את דעתך
ד"ר.. עזיז אל-דוויק ל AL-QUDS.COM: מה שהאסירים נחשפים אליו אחרי ה-7 באוקטובר הוא חסר תקדים בהיסטוריה