ההשלכות של תוכניתו של ביידן לעצור את המלחמה

למעט המכשולים הרגילים בכל תוכנית הקשורה לסאגה הישראלית-פלסטינית, מה שוושינגטון משווקת כהצעת השלום של ביידן עשוי להפוך בקרוב למציאות בשטח.

ראוי לציין כי ההצעה הוצגה בצורה הקלאסית של תוכנית דיפלומטית וכוללת שלושה שלבים לביצועה: בשלב הראשון נקבעת הפסקת אש בת שישה שבועות, המתוארת כ"מושלמת", עם נסיגה של כוחות ישראליים מ"אזורים מיושבים" בעזה. לא ברור מדוע צריך שישה שבועות כדי לאשר את הפסקת האש בשטח. בדרך כלל, מכריזים על הפסקת אש לשעה מסוימת ביום מסוים, ואז הירי נפסק. כמו כן, התיאור "שלם" מיותר; כי הפסקת אש חלקית וחלקית אינה הפסקת אש מלכתחילה.

בנוסף, הביטוי יציאת כוחות ישראליים מ"אזורים מאוכלסים" נראה פתוח לפרשנויות רבות, כולל פרשנות שגויה. למעשה, כמעט כל האזורים המאוכלסים בתוך עזה הצטמצמו לערמות הריסות. לכן, הדיבור של היום על "אזורים מאוכלסים" עשוי להתכוון לכל עזה, שהתמלאה באוהלים, בשכונות צרות ובמקומות שונים שבהם תפסו תושבים מחסה, למעט חלקים מרפיח.

על פי התוכנית, זה אמור "להוביל בסופו של דבר להפסקת אש קבועה". עם זאת, הביטוי "בסופו של דבר" יכול להיות כל פרק זמן, כולל האפשרות שזה לא יקרה כלל.

בחלקים אחרים שלה, התוכנית מדברת על "שלום קבוע", אבל שלום לא קבוע הוא למעשה רק שביתת נשק, לא שלום. הצהרות מעורפלות כאלה מניחות שחמאס ישמור לפחות על חלק מיכולתו לירות לאורך כל תקופת התוכנית אחרת, למה לדבר על הפסקת אש?

יתרה מכך, לתוכנית זו יתרון נוסף עבור חמאס: ברגע שהירי ייפסק וישראל תיסוג מ"אזורים מאוכלסים", ארצות הברית תציף את עזה בסיוע הומניטרי, בהיקף של שש מאות משאיות ביום. במהלך ששת החודשים האחרונים, יכולתה של עזה לקלוט סיוע נעה בין 30 ל-40 משאיות ביום. כמו כן, לא ברור מי ייקח על עצמו את משימת האימות של משלוחי הסיוע שהנשיא ביידן רוצה לשלוח לעזה. ברור שהדרת הן את ישראל והן את חמאס ממשימת הפיקוח וההפצה של הסיוע עשויה להיות פרוץ כאוס ואלימות.

ראוי לציין כאן שייתכן שהרעיון של ששת השבועות לא עלה משום מקום. ברגע שהתוכנית תהיה מוכנה ליישום, למשל עד סוף החודש, המשמעות היא שהיא תכסה תקופה מכרעת עבור המפלגה הדמוקרטית, אליה משתייך הנשיא ביידן, כדי שתוכל לקיים את הוועידה הלאומית שלה ב שיקגו (19-22 באוגוסט), ללא נוכחות תומכי חמאס.

לאחר מכן, אנו עוברים לשלב השני של התוכנית, שהוא "הפסקת פעולות איבה לצמיתות", הפותח את הדרך לשלב שלישי שנקרא "שיקום". היא תכלול גם מתן מתקנים לשחרור בני ערובה ישראלים שעדיין בחיים, ושרידי המתים, בתמורה לשחרור אסירי חמאס שבידי ישראל.

למרבה האירוניה, תוכנית ביידן מבהירה כי לחמאס לא יהיה תפקיד בעיצוב עתידה של עזה בשלב השלישי, אולם הוא חייב לשתף פעולה בשני השלבים הראשונים. התוכנית של ביידן עשויה לסייע לצדדים השונים המעורבים בטרגדיה זו לפתור את בעיותיהם באופן זמני. לדוגמה, ביידן יכול לקיים את ועידת הבחירות שלו, ולאחר מכן את מסע הבחירות מחדש שלו, ללא לחץ מהאגף הפרו-חמאס במפלגתו. באשר לחמאס, הוא מקווה לחמוק מהשמדה מוחלטת.

בנימין נתניהו יכול לקבל גם הזמנה לוושינגטון, אולי כדי לפנות למפלגה הרפובליקנית. ביידן עשוי להצליח להדיח את נתניהו בסיוע עקיף מאיראן, ששר החוץ שלה, עלי באגרי קאני, הצהיר כי טהראן "בקשר שוטף" עם וושינגטון, כדי לעזור לשים קץ למלחמה בעזה.

מה שראוי לציין הוא שטהרן פועלת לחימום החזית הלבנונית, מה שתומך בטענתו של נתניהו שלאחר "החלשת" יכולות חמאס, עליו להתמקד באיום הנובע מ"חיזבאללה".

השמאל הישראלי מצדו אולי מקווה לראות את קואליציית הימין הנוכחית בחוסר סדר, ולתת לשמאל שנפגע קשה הזדמנות נוספת.

תמונות המוות וההרס המופיעות מדי לילה, אם לא מדי שעה, דחקו את דעת הקהל לגבולות הסובלנות. פלסטין הפכה ל"הנושא", או במילותיו של חמינאי, "הדאגה הראשונה לאנושות כולה", האמצעי העיקרי לאיתות מידות טובות, והתירוץ המקיף לכישלון האליטות הפוליטיות ברחבי העולם.

פלסטין הפכה לקמע של טיהור גדול. התוכנית של ביידן תעזור לשמור עליה על כנה, כדי להבטיח שניתן יהיה לנצל אותה ולהתעלל בה בעתיד.