כמה ארגונים לא ממשלתיים הביעו את חששם מ"דיכוי" הקולות התומכים בעניין הפלסטיני באירופה, בעקבות ביטול אירועים והעמדה לדין של אינטלקטואלים ופעילים.

ג'וליה הול, חוקרת באמנסטי אינטרנשיונל, אמרה ש"חוקים סביב דברי שטנה ולוחמה בטרור משמשים כדי לתקוף" קולות פרו-פלסטינים.

היא ציינה כי אירופה הייתה עדה ל"זרם של פינויים והטרדה של מפגינים שלווים, אקדמאים וכל מי שמזדהה ביסודו עם זכויות האדם של הפלסטינים או מותח ביקורת על מדינת ישראל".

באיחוד האירופי, לפחות 12 מדינות נקטו "צעדים לא פרופורציונליים", כולל איסור על הפגנות בטענה של סכנה לכאורה ל"ביטחון הציבור" ול"ביטחון", לפי דו"ח של הפורום האזרחי האירופי שבסיסו בבריסל.

"דיכוי הסולידריות עם הפלסטינים" נובע מ"התמיכה המסיבית" שמעניקה אירופה לישראל הקשורה לשואה היהודית, לדברי ארטי נרסי מהפורום האזרחי האירופי.

בצרפת, הכוללת את הקהילה הגדולה ביותר של יהודים ומוסלמים באירופה וחוששת מהשלכות המלחמה עליה, החמירו השלטונות את צעדיהן, אסרו הפגנות פרו-פלסטיניות, ביטול ועידות והוצאת זימון לשני אישים פוליטיים. מהשמאל הרדיקלי בטענה של "האדרת הטרור".

גרמניה אסרה את הגעתו של שר האוצר היווני לשעבר יאניס ורופקיס באמצע אפריל "כדי למנוע כל תעמולה אנטישמית ואנטי-ישראלית", לפי הרשויות בגרמניה. המשטרה הפסיקה את פעילות "הוועידה הפלסטינית" בה היה אמור להשתתף, שעה לאחר תחילתן.

השר היווני, כמו גם הסופרת הצרפתייה זוכת פרס נובל, אנני ארנו, עומדים על הכוונת של יושב ראש הפרלמנט האוסטרי, וולפגנג זובוטקה, הדורש את ביטול ההזמנה שהופנתה להם ל"שבועות החגים של וינה " פסטיבל אומנות.

המנהל האמנותי של הפסטיבל, מילו ראו, מסרב להיענות לבקשה זו, בהתחשב בכך שכינה של הסופרת "אנטישמית" היא אבסורדית כמו לקרוא לה "אנטי-צרפת", משום שהיא מבקרת את ממשלת ארצה.

בצרפת אימצו השלטונות "מערכת מינהלית שיפוטית" המכוונת ל"אנשים המביעים תמיכה בפלסטינים", בעוד שהיא אינה מתפרסת על אלה ש"תומכים בישראל", לדברי עורך הדין אריה חלימי, חבר הליגה למען האדם. זכויות.

זה נחשב למצב "אומלל" בעיני עורך הדין שכתב את הספר "יהודי, צרפתי, משמאל... בכאוס", שכן "המאבק בגזענות ולמען סוגיות הומניטריות חייב להישאר תמיד בלתי ניתן לחלוקה. ”