ביידן לא צריך ללכת בעקבות נתניהו למלחמה עם איראן

מאת דניאל לאריסון

 נראה שממשלת ישראל רוצה לעודד את טהרן לתגובה צבאית כדי להסיט את תשומת הלב מהטבח והרעב בעזה וללכוד את ארה"ב כך שתצטרף למאבק

  ארה"ב וישראל מעוררות את האזעקה מפני מתקפת תגמול איראנית אפשרית בתגובה למתקפה הישראלית בשבוע שעבר על מתקן דיפלומטי איראני בדמשק. הנשיא שוב התחייב על תמיכת ארה"ב ב"ברזל" בישראל במקרה של תגובה איראנית, ועל פי הדיווחים, ראש פיקוד המרכז, גנרל אריק קורילה, הגיע לישראל ביום חמישי כדי לתאם עם מנהיגי ישראל לקראת השביתה הצפויה. הממשל צועד בכיוון הלא נכון. ארה"ב צריכה להתרחק מהתקיפה הבלתי חוקית של ישראל, אבל במקום זאת ממשל ביידן עובר להגן על ישראל מההשלכות של מעשיו.

כוחות ישראליים תקפו באופן שגרתי מטרות איראניות ואחרות בסוריה כבר יותר מעשור, אך ההתקפה על הקונסוליה בדמשק הייתה הסלמה גדולה הן מבחינת המיקום והן מבחינת דרגת הקצינים האיראנים שנהרגו. נראה שממשלת ישראל רוצה להניע את איראן לתגובה צבאית כדי להסיט את תשומת הלב מהטבח והרעב בעזה וללכוד את ארה"ב כך שתצטרף למאבק. הנשיא הקל הרבה יותר על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בכך שהתנדב ללכת בפח.

ארה"ב נמצאת בסיכון ניכר להסתבך בסכסוך ישיר עם איראן הודות לפעולות הפזיזות של ממשלת נתניהו ותמיכת הנשיא. זה לא משרת אינטרסים ביטחוניים לגיטימיים של ארה"ב. ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה סכסוך נוסף במזרח התיכון, וצידוד ישראל חושף את כוחות ארה"ב לסכנות מיותרות משמעותיות. ארה"ב אינה מחויבת לבוא להגנתה של ישראל אם איראן תגיב על תקיפה ישראלית, ולנשיא אין סמכות להתחייב לארה"ב להילחם במלחמה למען מדינה אחרת, במיוחד כאשר מדינה זו אינה בעלת ברית בהסכם.

הנשיא ביידן אמר השבוע כי ארה"ב תעשה "כל מה שביכולתנו כדי להגן על ביטחון ישראל", אך התגובה המופרכת הזו היא שגויה בנסיבות העניין. מדוע ארה"ב שמה את עצמה על הקרס להגן על מדינה שיותר ממסוגלת לעמוד בעצמה? זו התחייבות מיותרת, והיא לא חכמה. היא מסתכנת בהדלקת מלחמה אזורית שהממשל אמר שהוא רוצה להימנע ממנה, והיא מתגמלת את נתניהו על התנהגותו הנוכלת.

חיילים אמריקאים כבר הותקפו בגלל תמיכת ממשלתנו במלחמה בעזה. תגובת הממשל למלחמה בששת החודשים האחרונים כבר הייתה מזיקה לאינטרסים של ארה"ב ומזיקה למוניטין של אמריקה. המחויבות האחרונה הזו להגן על ישראל בזמן שהמלחמה בעזה נמשכת מחמירה את השגיאות הקודמות הללו וגורמת נזק עוד יותר לתדמית הגלובלית של ארצנו.

על פי הדיווחים, המודיעין האמריקני הזהיר כי התגובה האיראנית "בקרוב". עדיין לא ברור באיזו צורה תגמול איראני עשויה ללבוש, אבל נראה מאוד לא סביר שממשלת איראן תבחר שלא לענות על מתקפה ישירה כל כך חוצפת כמו זו. התגובה יכולה להיות כרוכה בשיגור טילים משטח איראן, כפי שראינו בתגובה לרצח קאסם סולימאני בארה"ב ב-2020, או שזה יכול להיות שילוב כלשהו של התקפות טילים ומזל"טים ממקורבים איראניים שונים. לא משנה מה תהיה התגובה, על ארה"ב להתרחק מהסכסוך הנובע מכך. ארה"ב לא צריכה לנקוף אצבע כדי לסייע לממשלה ישראלית שיצאה מגדרה כדי לעורר את המאבק הזה.

המלחמה בעזה הייתה קריאת השכמה לארה"ב שמערכת היחסים "הברזלית" שלה עם ישראל היא אחריות רצינית לאינטרסים האמריקאיים. ג'ון הופמן ממכון קאטו הציג לאחרונה את התביעה נגד המשך "היחסים המיוחדים" עם ישראל: "מערכת יחסים מיוחדת עם ישראל אינה עושה כמעט דבר עבור ארה"ב תוך פגיעה אקטיבית באינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב ולעיתים קרובות עושה אלימות כלפי הערכים שלטענת וושינגטון. לעמוד בשביל." בהתחשב בכמה שארה"ב מרוויחה ממערכת היחסים הזו, המחויבות האוטומטית וה"מצחפת" לביטחון ישראל שביידן תומכת בה אינה הגיונית.

אולי הייתה תקופה שבה התמיכה הענפה של ארה"ב בישראל הייתה מובן אסטרטגי כלשהו, אבל הזמן הזה חלף מזמן. כיום תמיכה זו הופכת את ארה"ב לשותפה בהפרות הישראליות של החוק הבינלאומי, חושפת את ארה"ב לעוינות אזורית עזה ומעמידה את כוחות ארה"ב בסיכון גדול יותר בתמורה למעט מאוד. כאשר ממשלת ישראל אינה מערערת באופן פעיל את הדיפלומטיה של ארה"ב עם מדינות אחרות באזור, היא מתעלמת בגלוי מהעדפותיה של וושינגטון ומתנגדת לבקשותיה של וושינגטון. ארה"ב מקבלת את כל כאבי הראש והעלויות הנלוות להסתבכות זרה מבלי להשיג שותף אמין ובונה.

פקידים אמריקאים כינו לא פעם את היחסים עם ישראל "בלתי מעורערים" וכמה נשיאים התגאו בכך שלא יהיה "אור יום" בין ארה"ב וישראל בפומבי, וזו הסיבה שהיחסים הפכו ליחסים כל כך גרועים ולא מתפקדים. בפועל, מניעת כל "אור יום" בין ממשלותינו פירושה מתן מענה להעדפות ממשלת ישראל על חשבון עמדתנו שלנו. מערכת היחסים ה"בלתי ניתנת לערעור" נשארה כך בעיקר בגלל שארה"ב ממשיכה לפנק את הלקוח שלה ללא קשר להשלכות. לא ניתן לקיים מערכת יחסים מאוזנת ומכבדת עם מדינה כלשהי כאשר הממשלה האחרת מצפה ומקבלת כבוד יוצא דופן שכזה. במקום זאת, זה יוצר מערכת יחסים רעילה שבה ממשלה אחת תמיד מנצלת את האחרת.

גיבוי רפלקסיבי של ארה"ב לישראל לא רק אפשר את האסון שהתחולל בעזה והכניס את ארה"ב לפשעי מלחמה, אלא הוא גם עודד התנהגות ישראלית מסוכנת באזור הרחב במשך שנים. תמיכת ארה"ב ללא תנאי במלחמה בעזה הביאה את ממשלת ישראל להאמין שהיא יכולה להמשיך לדחוף את מזלה עם פעולות פרובוקטיביות יותר גם נגד מדינות אזוריות אחרות. כעת ממשלת ישראל עשויה להתמודד עם מכה אמיתית, וארה"ב לא צריכה לרצות חלק ממנה.

האינטרסים של ארה"ב וישראל מתפצלים במשך עשרות שנים, אבל המדיניות של ארה"ב לא הצליחה לעמוד בקצב. הנשיא נשאר נשוי לגרסה של מערכת היחסים מהמאה הקודמת עם מדינה שאינה קיימת עוד. עלינו לעדכן את מדיניות ארה"ב ולהתאים אותה למציאות הנוכחית של המזרח התיכון, וכדי לעשות זאת על ארה"ב לוותר על הרעיון הזה של מחויבות "ברזל" לישראל.