מהרשות לענייני אסירים ואסירים לשעבר נמסר כי קצב ההתקפות על עצורים בבתי הכלא הישראליים נמצא בעקומה הולכת וגוברת מאז תחילת התוקפנות ברצועת עזה ב-7 באוקטובר, לאור הפסקה קשה של הנהלת הכלא. .

ברשות האסירים הסבירו בהודעה לעיתונות כי הנהלת בתי הסוהר הכיבוש מונעת ביקורים של בני משפחה ועורכי דין, ומבודדת לחלוטין את העצורים מהעולם החיצון. באותה תקופה נרצחו 6 עצורים כתוצאה מעינויים קשים, והמחלקות עברו פשיטות כמעט יומיומיות, שבמהלכן הכו חיילים בחומרה את העצורים, באלות, רובים, גז וכדורי גומי, שגרמו להם לסבול מחבלות, חבלות ופצעים עמוקים, בנוסף לשברים בידיים וברגליים.

היא ציינה כי במהלך פעולות המעצר והפשיטה שברו חיילי הכיבוש בכוונה את בתיהם של העצורים והכו אותם באלימות מרגע המעצר ועד החקירה וסיום המאסר, בין היתר עלבונות, איומים והזנחה מכוונת של פציעותיהם ומצבם הבריאותי, ומותירים אותם ללא טיפול. אם אסיר יבקש רופא, התשובה תהיה מיידית מהחיילים: "מי שיבקש לעזוב את המחלקה לטיפול יוכה וימות, בדיוק כפי שקרה עם חללי הקדושים. תנועת שבויים שנרצחו במהלך המלחמה כשהם בשבי".

הוועדה בחנה מספר עונשים והגבלות גזעניות להם נתונים עצורים, החשובים שבהם: היעדר חלונות אלומיניום על החלונות, שכן האסירים סובלים מקור קיצוני, והכיסויים הזמינים קלים מאוד ועושים. לא להגן עליהם מפני הקור. העצורים ניסו לסגור את החלונות בקרטון, אך בכל פעם שניסו לעשות זאת הם נהרגו. הם פושטים על החדר, מענישים אותם ותוקפים אותם.

היא הוסיפה כי האוכל דל מאוד בכמות ובאיכות, והוא קר ומריח רע, הכמות הניתנת ל-12 עצורים מספיקה רק לארבעה, והעצורים אינם רשאים לצאת לכלא ולהוציא את כל מכשירי החשמל. חפצים אישיים ובגדים, והאסיר נשאר בחילוף אחד פנוי בכל עת.

היא ציינה כי מספר רב של עצורים ישנים על הרצפה, בשל היעדר מיטות מספקות והעלייה במספר העצורים במחלקות לפי שלושה לפחות מהמספר הרגיל, בעוד שמשך המקלחת אינו עולה על 10. דקות ביום עם מים קרים, וה"קנטינה" סגורה לחלוטין.

הנציבות הצהירה כי מתקפה חריפה זו על עצורים עולה בקנה אחד עם היעדר תפקידם של זכויות אדם ומוסדות הומניטריים במתן ההגנה הקלה ביותר ומעקב אחר תנאיהם וזכויותיהם, המופרים בבירור על בסיס יומיומי ומדיניות האיטיות. הרג נהוג נגדם.