ישראל: הקרב הכי קשה מצפה לנו

התפקוד של התקשורת הישראלית במלחמה הנוכחית נגד רצועת עזה אינו שונה מביצועיה במלחמות קודמות, בין אם ברצועה ובין אם בחזיתות אחרות, במיוחד מבחינת ההתרחקות מחיפוש סודות רחוקים מהאור, ובין אם בחזיתות אחרות. כל מה שקשור לאתגר הצנזורה הצבאית, שאינו נסתר, כעת הוא קשה מאי פעם.
הביצועים של כלי תקשורת אלה מתאפיינים גם בהיעדר הצד האזרחי של המלחמה, ובפרט הצד האזרחי הקשור לצד השני, הפלסטינים, כפי שסיפורי הסבל של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית אפילו לא מוצאים. דריסת רגל על ​​המסך הקטן, וגם לא ברוב הדיווחים של העיתונות הכתובה והשמע.

עד כה המשיכה התקשורת הישראלית לתרום תרומה מרכזית להזנת אקלים כללי של תמיכה מלאה ומוחלטת במלחמה ולקידום "צדקתה", למרות שחלקן אינן מתעלמות מסימני השאלה שהועלו מאז המלחמה. היום הראשון להתפרצותה, בנוגע לאחריותו של ראש הממשלה נתניהו לה. למרות כל זאת, מעת לעת, במקביל לתמיכה זו, מופיעות עמדות קריטיות המצביעות על כמה מרכיבים הקשורים לניהול המלחמה, ובעיקר על יכולתה להשיג את היעדים שהוצבו לה. עמדות קריטיות אלו גדלו עם התקרבות לשלב ההפוגות המתוארות כהומניטריות, ולאחר שהתברר כי הצבא הישראלי לא הצליח להשיג ניצחון, אלא הרוח הציבורית העולה מסיקור המלחמה, במובן הרחב, כלומר האסטרטגית. האחד, נותר חסר ביקורתי בעליל מאז פרוץ.

החלק המרגש ביותר במגמת התמיכה במלחמה ודרישת החזרתה בעקבות תום הפסקת האש, השולטת כיום ברוב כלי התקשורת בישראל, היא הנחישות להשיג את מטרותיה כפי שנוסחו בהחלטת ממשלת ישראל לנהל אותה, אשר היא לחסל את היכולות הצבאיות והסמכותיות של חמאס, ולחתור ל... ביסוס "מציאות ביטחונית" חדשה ברצועת עזה, ושחרור שבויים ובני ערובה אזרחיים. זוהי נטייה המאששת בקריאה שלנו את הכישלון בהשגת יעדים אלו עד כה, ומצביעה לעומק על יכולות ההתנגדות.

לדברי רוב האנליסטים הצבאיים בעיתונים המרכזיים בישראל, ידיעות אחרונות, ישראל היום, מעריב ו"הארץ", הצבא השיג הישגים חשובים, אך טקטיים, במהלך שלושת השבועות של התמרון הקרקעי (שהחל ב-27.10.2023). ותנועת חמאס קיבלה תקיפות צבאיות גדולות, למרות כל זאת. נחישותו של חמאס עדיין רחוקה מאוד, כשם שתנועה זו רחוקה מלהניף את הדגל הלבן.

במציאות החדשה ברצועת עזה, הצבא שולט ברוב אזורי הצפון, למעט הקטע המזרחי, בו ממתין הצבא לקרבות עזים בג'בליה ושוג'עייה. בימים שקדמו להפוגה, היו האזורים שבשליטת הצבא בצפון רצועת עזה עדים לעימותים יומיומיים עם צוותים של לוחמי חמאס שפתחו בהתקפותיהם מפתחי מנהרות, או באמצעות צלפים שהוצבו מאחורי חלונות בניינים רבי קומות, והובילו. שהצבא משלם מחיר.

התקפות אלו היו שגרת יום שחוו חיילים ישראלים בבית חאנון, אלשאטי, שייח' עג'לין, אלרימל, טל אל-הווא ובשכונות ועיירות נוספות בצפון רצועת עזה. תהליך ההפוגה גם הוכיח שחמאס עדיין פועל במסגרות מאורגנות מאוד ועל פי מבנה מנהיגותי.

למרות שכל דיווחי העיתונים הישראליים הנ"ל הם מידע כללי שאינו מפורט או יחסי ותו לא, מבלי להפחית ממשמעותו, נראה כי גם האופטימיות ביותר לגבי ההישגים שהושגה במלחמת עזה ברצועת עזה נראים פסימיים, ובראשם ראש אגף המודיעין הצבאי לשעבר. ופיקוד חיל האוויר, אלוף במילואים עמוס ידלין, סבור כי במסגרת השאיפה להשיג את המטרה של ערעור חמאס, ישראל עברה רק 50% מהדרך, ואת הדרך להגיע ל- הנקודה הרצויה עדיין ארוכה מאוד. על "ערבים 48"