הטעויות הרגילות של ההסדר המדיני

עכשיו, אחרי כל הדם הזה, ואחרי כל ההלם העמוק הזה שהתרחש ברמת המודעות, הביטחון והפוליטיקה, לא באזורנו אלא בעולם כולו, הדיבורים על הסדר מדיני הפכו לדבר של כולם, וכך היה נראה. כאילו כל הצדדים מגלים שיש סכסוך שנשכח, בכוונה או בלי כוונה, ושיש לפתור את הסכסוך הזה. זהו חטא שהקהילה הבינלאומית תרמה לו בכך שהזנחה לפתור את הסכסוך הזה, שכחה אותו, או הפקדת סמכויות קולוניאליות לנהל אותו. לחטא זה תרם גם המשטר הערבי שלא הצליח לפתור אותו צבאית. דיפלומטית ב-74 השנים האחרונות.
עכשיו, אחרי כל מה שקרה, ברצועת עזה, בגדה המערבית ובאזור הערבי, כמו גם באירופה ובארה"ב, ההסדר המדיני שמדברים עליו מקבל את התואר הנפוץ ביותר, שהוא פתרון שתי המדינות, אליו התייחס. נשיא ארה"ב ביידן מספר פעמים, כמו גם בכירים באיחוד האירופי, כמו גם מנהיגים ערבים רלוונטיים.
מכיוון שיש לנו ניסיון עמוק ומר עם הסיסמה הגדולה, הרחבה והמסתורית הזו, יש צורך להיות ערניים ולהתריע מראש על הטעויות בהתנחלויות שהיינו עדים להן או חווינו והן מיוצגות בדברים הבאים:
הטעות הראשונה: זו טעות הקשורה לנושא הביטחון, שכן כמעט כולם מסכימים שהביטחון נמצא בידי ישראל, ושיש לחשוף את העם הפלסטיני, כלומר כל הסדר מדיני מניח מלכתחילה שהפלסטיני חייב להיות חלש ולא מסוגל לקבל החלטה מדינית, בין אם ביטחונית ובין אם כלכלית, הסדר כזה כולל גורמים שמפוצצים אותו לחלוטין.
הטעות השנייה: מדובר בטעות הקשורה בהגדרת העם הפלסטיני, שכן התיישבות זו מניחה בד"כ שהעם הפלסטיני אינו אחד, אינו מאוחד ואינו מוגדר. ישנם פלסטינים שבדרך כלל אינם נכללים בהתנחלות, כגון כמו הפלסטינים של ירושלים, הפזורה או אזורי 1948, או שיש התנחלויות שאולי לא יכללו אותם. הגדה המערבית או רצועת עזה, ויש התנחלויות שמדירות את הקבוצה הזו.
כל הסדר מדיני המדיר קבוצה, מעמד או כת פלסטינית בגלל אמונה, גיאוגרפיה או מעמד משפטי הוא הסדר שאינו מחזיק מעמד או מתייצב.
הטעות השלישית: ההתנחלויות שאנו עדים להן וחווינו הן הסדרים הדרגתיים בזמן, מקום, כוונות והתנהגות טובה. התיישבות לא יכולה להמשיך או להתייצב אם הערבות שלו או הקובע להצלחתו או כישלונו הוא הצד החזק או המתיישב , כי המתנחל הזה תמיד ימצא תירוץ לשלול את ההתנחלות. כל ההתנחלויות שראינו, שמענו עליהן וחיינו היו קשורות להחלטתה של ישראל לקבוע את מידת ההצלחה או הכישלון של אותן התנחלויות. כל התנחלות מוצלחת חייבת להפשיט את ישראל מהיתרון הזה.
הטעות הרביעית: זו טעות עקרונית לחלוטין, שכן לא ייתכן שהחלש והחזק יגיעו להסדר אמיתי, שכן החזק כופה על החלש מה שהוא רוצה ועד לרגע זה, כל ההתנחלויות היו כאלה, ובגלל זה הם נכשלו. משא ומתן אמיתי הוא בין שני שווים המאמינים שההתנחלות פחות יקרה מהאחרת. מלחמה, אבל אם המצב לא יהיה כזה, היישוב יהיה קרוב יותר לכניעה בנסיבות הטובות ביותר.
הטעות החמישית: היא נוגעת לערבות או ערבים של הסדר זה, שכן הניסיון הוכיח שאין ערבות מוחלטת להסדר כלשהו, ​​וכי הערבים הם שותפים, שותקים, חלשים, מוטבים, או כל זה ביחד.
הסדר הקבע מצריך מסגרת בינלאומית כדי לייצב או להנציחו, ומשמעות הדבר היא שנדרשת עוד מטריה בינלאומית וערבית מלבד אלו שהונו אותנו במשך עשרות שנים בפתרון שתי המדינות, עד שהגענו לנקודה של דיבור על הפלסטיני הכבוש. Emirates, כפי שהציע אחד הפרופסורים הישראלים באוניברסיטה.
הטעות השישית: מדובר בטעות הקשורה להגדרת האדמה הפלסטינית או הגיאוגרפיה של המדינה הפלסטינית, שאינם זהים. לכן, כל התנחלות שאינה מכבדת או מתחשבת באחדות הארץ הזו, בהמשכיותה, והחופש שלו מאיום, שליטה מחדש או נוכחות התיישבותית הוא יישוב נידון לכישלון, מבחינת עושר, כבישים או מרחבים, האומה קטנה בגודלה והחלומות גדולים, ולכן היישוב שמבוסס על שותפות לא שוויונית לא תחזיק מעמד בעתיד.
הטעות השביעית: בהתנחלויות שחווינו לא התייחסו לסיום הכיבוש אלא כללו הסתגלות לכיבוש, דו קיום איתו, סובלנות או שחזור. כלומר ההתנחלויות שחווינו לא התייחסו אליו. רואים בכיבוש מרכיב שיש להסירו, אלא יש לטפל בו כגורל בלתי נמנע.התעקשות על עניין זה פירושה שההתנחלות, לא משנה כמה אלמנטים טובים יכילו, תישאר בעלת פוטנציאל נפץ.