מלחמת עקירת עזה גילתה הרבה לרבים

זה ארבעה ימים שמכונות ההרג ישנות. אבל בין האופטימיות של הארכת הפסקת אש זמנית, לבין הפסימיות הצופה חזרה קשה ומחרידה יותר לסדרת הדם, מנהלי המשא ומתן מתאמצים והמציעים מתרבים. לפיכך, אם לצופה יש מסקנות זמניות, חלקן הן:

ראשית, למרות היוהרה, הצד הישראלי ו"חמאס" הצליחו ואיבדו מספר נקודות.

מבחינה ישראלית, ייתכן ש"מכונת המלחמה הישראלית" נתפסה על ידי מה שקרה ב-7 באוקטובר. אולי, כדי לפצות על מציאות זו, היא פנתה לנהל "מלחמת שמועות" עזה שמטרתה "להרגיז" את הרחוב ולהסיתו לצאת ל"מלחמת עקירה והשמדה", בטרם נחשף השקר של רבים מהם. מקומית ובינלאומית.

כמו כן, למרות יעילות הנשק הישראלי ופגיעה קשה וכואבת שלהם באנשים החפים מפשע בעזה, היא לא הצליחה - עד לרגע זה - להשיג את מטרותיה הפוליטיות ה"מוצהרות", שהחשובה שבהן היא חיסול ארגון "חמאס", מנהיגות, דוקטרינה וקשרים.

באשר לחישובים הפוליטיים, סקרי דעת קהל שעורכים עיתון מעריב באופן קבוע מצביעים על כך שהפופולריות של ראש הממשלה בנימין נתניהו הולכת ופוחתת לנוכח הפופולריות הגואה של יריבו הישיר, בני גנץ. הסקרים האחרונים (שנערכו ב-15 וב-16 בנובמבר, והתוצאות שפורסמו ב-24 בנובמבר) דיווחו כי 52% מהמצביעים בישראל תומכים כעת בגנץ בכניסה לנשיאות הממשלה, לעומת 27% בלבד שעדיין תומכים בנתניהו. לגבי השליטה בכנסת (בית הנבחרים) על 120 המושבים שבה, אם היו נערכות היום בחירות, מספר המנדטים בקואליציית הימין הקיצוני השלטת בראשות נתניהו ומפלגתו (הליכוד) יצטמצם ל-41 מנדטים, בהשוואה ל-41 מנדטים. הגדלת מספר המושבים במפלגת האופוזיציה ל-79 מושבים.

בעוד מפלגת האחדות הלאומית בראשות גנץ תצא לבדה עם 43 מנדטים... מספר המנדטים בליכוד לא יעלה על 18 מנדטים. כמו כן, לפי אותו סקר מעריב, מפלגתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', מראשי הימין הקיצוניים ביותר, לא תצליח לאסוף אחוז מספיק מהקולות כדי להיות מיוצגת בפרלמנט.

לגבי הצד הפלסטיני, אין ספק שהכישלונות המוסריים והפוליטיים של נתניהו וקליקתו השלטונית עלו במחיר הומניטרי כבד ששילם האזרח הפלסטיני בעזה. זאת מבלי שהפלסטינים בגדה המערבית, במיוחד בג'נין, טול כרם ושכם, נחסכו מהתוקפנות של מתנחלים ישראלים חמושים ומנהגי צבא הכיבוש שגבו מאות הרוגים.

הרג של למעלה מ-14,000 בני אדם ברצועת עזה - בהם כ-5,000 ילדים - ועקירת אחוז גבוה מאוכלוסייתה, הרס חלקים נרחבים מערי הרצועה ומחנות הפליטים וחלוקתה לשני חלקים, צפון ו דרום, הן עובדות שחייבות לעורר דאגה.

כמו כן, מה שקרה מאז 7 באוקטובר היה הרבה יותר גדול מתגובה, והרבה יותר מחריד מנקמה. כדי להחמיר את המצב, ה"סולידריות" הבינלאומית הרשמית עם ישראל באמתלה של "זכותה להגנה עצמית" באה לבטא התגייסות חסרת תקדים של ה"שדולות" הישראליות ברוב מדינות המערב, שמטרתה לנצל את מבצע 7 באוקטובר למימוש התוכנית להטלת "טרנספר" (עקירה המונית של פלסטינים).

השקעה זו דומה למה שחווינו ב-2003 בעיראק לאחר "ההתקפות ב-11 בספטמבר 2001". באותה תקופה, הממשל האמריקני בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש ה"ג'וניור" היה מודע באופן מרומז לכך שלמשטרו של נשיא עיראק לשעבר סדאם חוסיין אין קשר למה שקרה. עם זאת, חברי הממשל, מקבוצת הליכוד ה"ניאו-שמרנית" התקדמו בתוכנית הפלישה והכיבוש לעיראק "מכיוון שהתוכניות היו מוכנות ומוכנות קודם לכן" - כפי שאמר אחד מהם - ומכיוון שהיה אפשרי לנצל את הטענה שעיראק מחזיקה בנשק גרעיני כדי להצדיק את הפלישה, ואחר כך את הכיבוש.ושינוי משטר...זה בדיוק מה שקרה.

כזכור, המשטר האיראני היה המרוויח העיקרי מהפלישה. ואכן, ברגע שבגדד נפלה לידי כוחות אמריקאים, נהרו מנהיגי דתיים, פוליטיים ומיליציות עיראקים גולים מאיראן לבירת עיראק הכבושה. לא עבר זמן רב עד שפול ברמר, שליט ארה"ב הזמני בעיראק, התגאה בכך שסיים שם "מאות שנים של שלטון סוני".

בעזה, הדבר הראשון שנתניהו אמר לקהל שלו אחרי ה-7 באוקטובר היה שהמטרה של ישראל היא לחסל את "חמאס" ו"לשנות את המזרח התיכון" (!). אז לווה המבצע הצבאי הישראלי בעזה בהצהרות ובאיומים ישירות של שרים ופוליטיקאים מהימין לעקור את תושבי רצועת עזה למצרים... ולאחר מכן להפיץ אותם למדינות העולם. קולות אחרים עלו, שרומזים על עקירת תושבי הגדה המערבית והחייאת פרויקט "המולדת האלטרנטיבית" בירדן.

במקביל, וושינגטון עמדה על הצורך להגביל את הלחימה לרצועת עזה, באמתלה שאין לה עדות לתפקיד איראני במתקפת חמאס. בעוד טהראן הסתפקה בתמיכה מילולית, מיליציית חיזבאללה הלבנונית השתתפה בלחימה תחת "כללי המעורבות" המקובלים על ידי ישראל, והמיליציות של טהראן בעיראק ובתימן מילאו תפקידים "מריבים" מספיק כדי להצדיק את תמיכתה המילולית של איראן ולשמור על פניה של איראן. ציר "התנגדות" סלקטיבי בהתנגדותו.

עם הפעלת המאמצים האזוריים והבינלאומיים להארכת חיי ההפוגה, מציאת נוסחה לעתידה של רצועת עזה, וקביעת זהות "ההתייחסות" המדינית שלה לאחר הסרת ידו של "חמאס" ממנה, מנהיגי "חמאס", כמו גם דוברי טהראן, כולל פקיד ב"חיזבאללה" הלבנוני, המשיכו בקידום "ניצחון".

כך, בין הגדרת ניצחונות להמתנה לעסקאות... הרבה אנשים נחשפים!! בהסכמה עם אשרק אל אווסט