עמותת התרבות והמחשבה החופשית ברצועת עזה חידשה את פעילות מעבדת הפסיפס, שנעצרה בכפייה במהלך חודשי המלחמה האחרונים. צעד זה מכוון לילדים ובני נוער, במטרה לעורר את רוחם ולגלות את כישרונותיהם החבויים ולהפוך אותם למציאות מוחשית באמצעות אמנות פלסטית חוצת זמנים.
בפעילות אמנותית זו בולטת ההסתמכות המוחלטת על מה שנותר מהאמצעים ששרדו את ההפצצות, כאשר הריסות הבתים ההרוסים ואבניהם מהווים את העמוד התווך העיקרי בהשלמת היצירות. המשתתפים אוספים את האבנים מבין ההריסות ומעצבים אותן מחדש כדי להפוך אותן ליצירות אמנות המספרות סיפורי עמידה והישרדות.
מקורות אמנותיים דיווחו כי התהליך מתחיל בהכשרת הילדים באמצעות קורסים אינטנסיביים העוסקים בטכניקות עבודה מדויקות בפסיפס. האמן הפלסטי מוחמד אבו לחיה הסביר כי תחום זה דורש סבלנות רבה ודיוק מירבי, כאשר הכנת הילד והכשרתו אורכת חודשים כדי להבטיח ביצוע מושלם.
ההכשרה במעבדה מתבססת על המורשת התרבותית הפלסטינית, באמצעות הדמיית סצנות מורשתיות מתקופת טרום 1948. סצנות אלו מגוונות וכוללות תמונות של החקלאי הפלסטיני, האישה בלבוש הרקום, עצי הזית, וסצנות ים המחזקות את הזהות הלאומית בקרב הצעירים.
מפעילי היוזמה רואים בפסיפס אמנות בת קיימא השומרת על יופיה למרות תהפוכות הזמן וגורמי הבליה. ציורי הקיר שנוצרים משמשים כמסמכים היסטוריים חזותיים, שמטרתם להנציח את הזיכרון הפלסטיני ולהגן עליו מפני היעלמות בצל התנאים הקשים שבהם שרויה הרצועה.
היוזמה מתמודדת עם אתגרים עצומים הקשורים למחסור בחומרי גלם ואובדן הכלים הבסיסיים הדרושים לחיתוך והרכבה. מקורות מקומיים ציינו את היעדר חומר המלט, מה שדחף את האמנים לחדש באמצעות טחינת לבנים וערבובן כדי לספק חלופות שיאפשרו להם לקבע את יצירות האמנות על הקירות.
הילדה כנאן רמדאן, בת 14, מצאה באמנות זו דרך לפורקן נפשי לאחר שנפצעה בהפצצה שכוונה לבית משפחתה. כנאן אומרת כי השתתפותה בהרכבת הפסיפס עזרה לה להתגבר על כאביה הפיזיים והנפשיים לאחר חודשים של חוסר יכולת תנועה.
מצידה, הנערה ענאיה אבו הדרוס משתתפת במעבדה כדי לשקם יצירות של אמנים קודמים ולפתח את יכולותיה היצירתיות למרות מחסור בצבעים. ענאיה מדגישה כי המטרה היא לשמר את המורשת הפלסטינית ולהוציא את היצירות בצורה מקובלת המשקפת את רצון החיים למרות חוסר השלמות של הכלים.
ילדי עזה ממשיכים להפוך את טרגדיות המלחמה ליצירות אמנות יפות שופעות חיים, מתריסים נגד מחסור באמצעים ומצור. ניסיון זה מהווה מודל ייחודי לשימוש באמנות ככלי להתנגדות תרבותית וטיפול נפשי בו זמנית, הופכים את אפר ההרס לפסיפס צבעוני.
אנו מוציאים את האבנים מתחת להריסות וממחזרים אותן כדי לקבע אותן על הקירות כאמנות בת קיימא המתריסה נגד בליה וזמן.
Share your opinion
מתוך הריסות ההרס.. ילדי עזה מחיים את אמנות הפסיפס לתיעוד המורשת והתמודדות עם השלכות המלחמה