דרום לבנון בין הסלמה ישראלית ללחצי הסדר: לבנון בצומת דרכים מכריע

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 11/7/2026

ניתוח חדשותי

דרום לבנון נכנסת לשלב חדש של מתיחות, על רקע המשך התקיפות הישראליות והתרחבות הלחצים הדיפלומטיים האמריקאים שמטרתם לכפות הסדרים ביטחוניים חדשים לאורך הגבול, בעוד לבנון מוצאת את עצמה מול משוואה מורכבת המשלבת שמירה על ריבונותה, יישום התחייבויותיה הבינלאומיות, והימנעות מהידרדרות לעימות צבאי רחב היקף.

בימים האחרונים נרשמה הסלמה בשטח, שהתבטאה בסדרת תקיפות אוויריות ישראליות שכוּונו לעיירות בדרום לבנון, בטענה של פגיעה באתרים וגורמים השייכים לחיזבאללה. התקיפות גרמו למותם ולפציעתם של אנשים ולנזקים לרכוש ולתשתיות, בזמן שישראל מדגישה כי תמשיך בפעולותיה הצבאיות כל עוד היא רואה איומים על גבולותיה הצפוניים.

מנגד, צבא לבנון הגביר את פריסתו במספר אזורים דרומיים בתיאום עם כוחות האו"ם הזמניים בלבנון (יוניפי"ל), בניסיון להוכיח את יכולת המדינה להחיל את ריבונותה מדרום לנהר הליטני, דרישה הנהנית מתמיכה בינלאומית רחבה, אך מתמודדת עם אתגרים פוליטיים וביטחוניים מורכבים בשטח.

ההתפתחויות הצבאיות התרחשו במקביל לפעילות פוליטית פנימית וחיצונית, כאשר נשיא לבנון ג'וזף עאון קיים סדרת פגישות עם מנהיגי הביטחון והצבא כדי לעקוב אחר ההתפתחויות, בעוד וושינגטון ממשיכה במגעיה עם גורמים לבנונים וישראלים בניסיון למנוע הידרדרות המצב, ולדחוף להסדרים ביטחוניים יציבים יותר.

אך מאמצים אלה עדיין נתקלים במכשול מהותי המתבטא בהתעקשות ישראל לשמור על חופש פעולה צבאי בתוך שטחי לבנון, מול דבקות לבנון בנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים שעדיין כבושים, והפסקת הפרותיה היומיומיות של הריבונות הלבנונית.

הלחצים האמריקאים

ארצות הברית נראית כיום השחקן החיצוני המשפיע ביותר בתיק הלבנוני. וושינגטון אינה מסתפקת בתיווך בין ביירות לתל אביב, אלא שואפת גם לעצב מחדש את המציאות הביטחונית בדרום באופן שחורג מעבר לייצוב הפסקת אש בלבד, כדי לכלול הסדרים ארוכי טווח הנוגעים לפריסת צבא לבנון, חיזוק תפקיד יוניפי"ל, והגבלת הפעילות הצבאית של חיזבאללה באזורי הגבול.

משקיפים רואים כי הממשל האמריקאי רואה בהצלחת הסדרים אלה חלק מפרויקט רחב יותר לעיצוב מחדש של מאזני הכוחות הביטחוניים במזרח התיכון לאחר המלחמה האחרונה, וקישור הזירה הלבנונית למערכת ביטחונית אזורית חדשה הכוללת מספר מדינות ערביות.

אך הצעה זו נתקלת בהתנגדויות פנימיות רחבות, שכן כוחות פוליטיים לבנונים חוששים שהלחצים הבינלאומיים יהפכו לאמצעי לכפיית מציאויות פוליטיות וביטחוניות חדשות מבלי לטפל בשורשי המשבר, ובראשם המשך הכיבוש הישראלי של חלקים משטחי לבנון, וההפרות האוויריות והיבשתיות החוזרות ונשנות.

דילמת חיזבאללה

עתיד חיזבאללה נותר הסוגיה הרגישה ביותר בכל דיון הנוגע לדרום לבנון. ישראל רואה כי כל הסכם שאינו מוביל להרחקת הארגון מהגבול ולנטרול יכולותיו הצבאיות יישאר הסכם חלקי, בעוד הארגון דוחה כל הסדר הפוגע בתפקידו הצבאי כל עוד הכיבוש הישראלי קיים.

המדינה הלבנונית, לעומת זאת, מנסה ליישב בין התחייבויותיה הבינלאומיות לבין המציאות הפנימית המורכבת, מתוך הבנה שכל ניסיון לכפות פתרונות בכוח עלול להוביל לפילוגים פנימיים חמורים, בזמן שלבנון סובלת ממילא ממשבר כלכלי ופיננסי חסר תקדים.

תרחישים אפשריים

התרחיש הראשון הוא הצלחת התיווך האמריקאי בייצוב הבנות ביטחוניות מוגבלות, שיאפשרו את המשך פריסת צבא לבנון והפחתת עוצמת התקיפות הישראליות, מבלי להגיע להסכם מדיני כולל.

התרחיש השני הוא המשך המצב הנוכחי, שבו נמשכות התקיפות הישראליות והתגובות המוגבלות, מה שמשאיר את הדרום במצב של מתיחות כרונית המתישה את כל הצדדים.

התרחיש השלישי, והמסוכן ביותר, הוא קריסת המאמצים הדיפלומטיים לחלוטין כתוצאה מתקרית גדולה בשטח או טעות בחישובים, מה שעלול להוביל לפרוץ עימות רחב היקף שהשלכותיו יהיו הרסניות עבור לבנון והאזור כולו.

ההתפתחויות האחרונות חושפות שישראל אינה מתייחסת עוד לדרום לבנון כחזית להכלת איומים בלבד, אלא כמרחב לעיצוב מחדש של כללי העימות באופן שיעניק לה מרווח פעולה צבאי רחב יותר בתוך לבנון. מגמה זו מעוררת חששות מהתבססות מציאות שבה תקיפות ישראליות הופכות לדבר שבשגרה, מה שמחליש למעשה את מושג הריבונות הלבנונית, ויוצר מצב של חוסר יציבות קבוע, גם בהיעדר מלחמה כוללת.

מנגד, וושינגטון מבינה שהמשך ההסלמה עלול לטרפד את מאמציה לסדר מחדש את תיקי האזור לאחר המלחמה עם איראן. לכן, הממשל האמריקאי שואף להכיל את המשבר הלבנוני במהירות, לא רק כדי להגן על ביטחון ישראל, אלא גם כדי למנוע פתיחת חזית חדשה שעלולה לשבש את סדרי העדיפויות האזוריים שלה, ולהשפיע על פרויקטים כלכליים ואסטרטגיים שלה במזרח הים התיכון ובמפרץ.

לבנון, לעומת זאת, מתמודדת עם דילמה מורכבת. מצד אחד, היא זקוקה לתמיכת הקהילה הבינלאומית כדי להחיות את כלכלתה ולחזק את מוסדות המדינה, ומצד שני, מגזר רחב של לבנונים דוחה כל הסדר שיתפרש כבא על חשבון הריבונות הלאומית או מעניק לישראל יתרונות ביטחוניים קבועים. לכן, הצלחת כל הסכם עתידי תישאר קשורה ליכולתו להשיג איזון אמיתי בין ביטחון לריבונות, ולא להיות רק תגובה למאזני הכוחות הצבאיים.

לסיכום, נראה שדרום לבנון עומדת היום בצומת דרכים עדין. או שמאמצים פוליטיים יצליחו להפוך את השקט השברירי ליציבות מתמשכת, או שהאזור יישאר בן ערובה למשוואת ההרתעה ההדדית, שבה כל התפתחות מוגבלת בשטח מספיקה כדי להצית מחדש אחת החזיתות הרגישות והמורכבות ביותר במזרח התיכון.