מפת דרכים למצרים שלאחר השלטון הצבאי: 5 שנים לבנייה מחדש של המדינה ופירוק מערכת העריצות

משקיפים רואים כי נפילת משטרים צבאיים אינה רק שינוי פנים, אלא דורשת פירוק עשרות שנים של חוזים חברתיים מזויפים ומערכות ערכים שנהרסו באופן שיטתי. האתגר האמיתי העומד בפני מצרים בתקופה שלאחר השלטון הצבאי אינו רק שיקום המוסדות הקיימים, אלא בנייה מחדש של המדינה מיסודותיה שנכרסמו על ידי העריצות במשך שבעה עשורים.

התפיסה הפוליטית החדשה מציעה הקמת מועצה נשיאותית זמנית למשך חמש שנים מלאות, שתתרחק מחלוקת שלל פוליטית או אידיאולוגית. מועצה זו צריכה להיות מורכבת ממוחות טכנוקרטיים המתמחים בתחומי הכלכלה, המשפט הבינלאומי והביטחון הלאומי, כדי להבטיח ניהול התקופה הרחק מסכסוכי קלפי מוקדמים שעלולים להוביל לאנרכיה פוליטית.

אחד התנאים הבולטים להצלחת מועצה זו הוא הפרדה מוחלטת בין ניהול תקופת המעבר לבין התחרות על השלטון בעתיד. חברי המועצה נאסרים להתמודד בבחירות הנשיאותיות או הפרלמנטריות הראשונות שלאחר תקופת המעבר, מה שהופך את הגוף מכלי לשליטה למוסד לאומי נאמן למשימת הבנייה וההקמה בלבד.

החזון המוצע מבוסס על עקרון הכנות עם העם, כאשר יש להציג את חשבון הרפורמה בפני האזרחים בשקיפות מלאה. מערכות החינוך והבריאות הקורסות אינן יכולות להתאושש בעונה אחת, והכנות הכואבת עם ההמונים היא הדרך היחידה לבנות אמון אמיתי בין המדינה לחברה לאחר עשרות שנים של הטעיה תקשורתית.

משימות חמש השנים מחולקות בקפידה, כאשר השנה הראשונה מוקדשת לפירוק המבנים הפליליים של המשטר הקודם מבחינה מוסדית וביטחונית. השנים השנייה והשלישית מתמקדות בהפעלת ממשל תקין ושותפויות בינלאומיות, כאשר השנה הרביעית מגיעה עם משימת ניסוח חוקה לאומית כתוצאה של דיאלוג חברתי מקיף, עד לבחירות בשנה החמישית.

ארגון מחדש של מערכת הביטחון הוא אבן יסוד בכל רפורמה רצינית, במיוחד עם התנפחות התפקיד הכלכלי של המוסד הצבאי. הערכות מצביעות על כך שהצבא שולט בנתח שנע בין 25% ל-40% מהכלכלה הלאומית, מה שסותר את יסודות המדינה האזרחית המודרנית הדורשת הגבלת תפקיד הצבא להגנת הגבולות.

בנוגע לביטחון הפנים, עולה הצורך לשנות את תפיסת המשטרה מכלי לדיכוי אזרחים למוסד שירותי המכבד זכויות אדם. סיום מצב הפטור מעונש והחזרת שירותי הביון לגודלם הטבעי הרחק ממעקב אחר אינטלקטואלים ומתנגדים היא הערובה היחידה לכך שהמדינה המשטרתית לא תחזור שוב.

בתחום החוץ, הניתוח קורא לבניית בריתות אסטרטגיות החורגות מהתלות המסורתית, תוך התמקדות בשותפות עם טורקיה ככוח תעשייתי וביטחוני עולה. שיתוף פעולה בתחום התעשיות הביטחוניות עם אנקרה עשוי לפתוח למצרים אופקים של הסתמכות עצמית בחימוש ושינוי משוואות ההרתעה באזור.

סין בולטת גם כשותפה בלתי נמנעת בתחומי הטכנולוגיה, התשתיות והבינה המלאכותית, לאור יכולתה להעביר ידע טכני ממשי. ההצעה מדגישה את חשיבות הפעלת תפקידה של מצרים בקבוצת 'בריקס' כמנוף אסטרטגי לשחרור משליטת הקוטב האחד ובניית חלופות פיננסיות בינלאומיות חדשות.

המאמר מציג את הרעיון של 'הברית הסונית המשולשת' הכוללת את מצרים, טורקיה ופקיסטן, כגוש אנושי וצבאי עצום העולה על 450 מיליון נפש. ברית זו, הכוללת כוח גרעיני וכוחות תעשייתיים, יכולה לשרטט מפת כוחות חדשה במזרח התיכון ולהתמודד עם ההתפשטות האזורית והפרויקטים המכוונים נגד ערכי האזור.

כלכלית, יש להשיב את הנכסים והאדמות שנשדדו מהמדינה וניתנו למקורבי המשטר הקודם במחירים סמליים. חלוקה מחדש של העושר אינה פירושה הפקעה אקראית, אלא השבת זכויות העם באמצעות מערכת משפט עצמאית והליכים שקופים המבטיחים את חזרת הרכוש הציבורי למסלולו הנכון.

האזרח חייב להפוך מצופה לשותף בפרויקטי תשתית באמצעות קרנות ריבוניות עממיות וכלים פיננסיים חדשניים. מודל זה מסיים את פילוסופיית 'הנאמנות הזולה' המבוססת על סיוע הומניטרי, ומחליף אותה במודל פיתוח השומר על כבוד האדם וממריץ אותו לייצור ולפיקוח על משאבי המולדת.

החוקה החדשה בשנה הרביעית חייבת לקבוע הוראות חד משמעיות המונעות התערבות הצבא בפוליטיקה או בכלכלה האזרחית. כמו כן, עליה להבטיח את עצמאות מערכת המשפט וחופש הביטוי באופן מבני שאינו מאפשר פרשנות ביטחונית, תוך חלוקת סמכויות אופקית למניעת השתלטות הנשיאות על הפרלמנט והממשלה.

לסיכום, המאמר מדגיש כי הדורות החדשים שסבלו מדיכוי ועוני לא יקבלו חזרה לאחור או ייצור מחדש של עריצות. הצלחת הניסיון המצרי במעבר למדינה פונקציונלית תהווה מודל מעורר השראה לאזור הערבי, בתנאי שתנוהל ברצון איתן וביושרה המסרבת להתפשר על זכויות העם.

דמוקרטיה מיידית בחברה מותשת מוסדית אינה דמוקרטיה, אלא כאוס עם פתק הצבעה.