הצטיינות בטעם דם.. השהיד יחיא נסמאן השיג 96.6% בבחינות הבגרות לאחר השמדת משפחתו

בסצנה המגלמת את שילובם של אפוסים של עמידה איתנה עם טרגדיות של אובדן ברצועת עזה, הוכרזו תוצאות בחינות הבגרות, מביאות עמן את סיפורו של השהיד יחיא אדהם איברהים נסמאן. יחיא, הצעיר שגר במחנה שאטי ממערב לעיר עזה, לא היה נוכח כדי לשמוע את שמו מהדהד בין התלמידים המצטיינים, המוות לקח אותו ימים ספורים לפני רגע ההמתנה הגדול. המספרים הוכיחו את הצטיינותו יוצאת הדופן עם ממוצע של 96.6%, ומספר זה משמש עדות לרצון שלא נשבר על ידי מכונות המלחמה.

השעה תשע וחצי בבוקר יום שישי לא הייתה רק מועד שגרתי להכרזת התוצאות, אלא הפכה לחשבון נפש כואב על פשע שבוצע נגד משפחה פלסטינית שלמה. כאשר הופיעה תוצאתו של יחיא, לא נמצא מי שיקבל אותה בקריאות שמחה או בחלוקת ממתקים כפי שנהוג בבתי המצטיינים. מטוסי הכיבוש מחקו את כל המשפחה מהמרשם האזרחי, ויחיא, הוריו ואחיו נקברו בארון אחד, מותירים אחריהם כיסא לימודים ריק ותעודת הצטיינות עטופה בדם.

במשך שנה שלמה של מצור חונק והפצצות בלתי פוסקות, יחיא ניהל את מלחמתו הפרטית מעל הריסות ביתו ובין שיני המוות. הוא גנב שעות לימוד מתוך החושך, נעזר באור הנרות וברעש ההפצצות שלא שקט, כדי לתכנן עתיד שעליו חלם. אמו הקפידה לספק לו שקט למרות רעש הפיצוצים, בעוד אביו תמך בשאיפותיו בכל כוחו, בתקווה שיום התוצאות יהיה יום של גאווה וחגיגה.

יחיא ניגש לבחינותיו באומץ לב יוצא דופן, מתמודד עם התנאים הקשים שעוברים תלמידי רצועת עזה תחת התוקפנות המתמשכת. הוא הציב את שמו בשורה הראשונה של גאוני המולדת, אך יד הבגידה הייתה מהירה יותר מהכרזת השמחה, שכן היא רצחה את חלומותיו לפני שראו אור. תעודה זו, המוכיחה את גאונותו, נותרה היום בודדה, מספרת את סיפורו של תלמיד שהתעלה על מציאותו הכואבת, אך לא ניצל מטילים של הכיבוש שאינם מבחינים בין אזרח למצטיין.

חבריו של יחיא וכל מי שהכיר אותו עמדו מול מסכי התוצאות בלבבות כואבים מעורבים בגאווה, כשהם צופים בשם חברם מוביל את הרשימות. יחיא נעלם ונעלמה משפחתו שחיכתה לרגע זה בכיליון עיניים, ובביתם נותרו רק שקט והריסות. ממוצעו של יחיא הפך לאייקון לאומי, המזכיר לעולם שבעזה יש מוחות בונים וחלומות נרצחים בדם קר, תחת המשך הטבח המכוון לבני אדם ולאבנים.

סיפורו של יחיא נסמאן נותר פצע חי החושף את זוועת הכיבוש שאינו מסתפק בפגיעה בגופים, אלא שואף למחוק את הזיכרון והעתיד הפלסטיני. הצלחתו של יחיא לאחר מותו היא מסר חזק של עמידה איתנה, המאשר כי המדע בפלסטין הוא נשק להתנגדות ולהישרדות. ולמרות היעדר בעלי השמחה, שמו של יחיא יישאר חרוט בזיכרון מחנה שאטי ובספרי הכבוד, כתלמיד שזכה בתעודת העולם ובתעודת העולם הבא בו זמנית.

שמו של יחיא נסמאן נשאר כוכב נוטף אור ברשימת המצליחים, ופצע חי החושף את זוועת תוקפנות שאינה מסתפקת ברצח גופים.