מפת ההשפעה בטהראן: מי מוביל את איראן בעידן שאחרי ח'אמנאי?

הרפובליקה האסלאמית של איראן עוברת תקופת מעבר רגישה במבנה השלטון, כאשר תהליך קבלת ההחלטות מתרכז בידי קבוצה של בכירים פוליטיים וצבאיים. שינוי זה הגיע בעקבות ההתנקשות במנהיג העליון הקודם, אייתוללה עלי ח'אמנאי, בימים הראשונים של העימות הצבאי עם ארצות הברית וישראל, מה שדחף את מועצת המומחים לפעול במהירות.

מועצת המומחים בחרה במוג'תבא ח'אמנאי, בנו של המנהיג המנוח, לתפקיד המנהיג העליון בחודש מרץ האחרון. למרות תפקידו הרגיש המעניק לו את המילה האחרונה במדיניות העליונה, השפעתו בפועל עדיין אפופה מסתורין בשל היעדרותו מהזירה הציבורית בעקבות פציעה שספג במהלך המלחמה.

בזירת הרשות המבצעת, בולט שמו של הנשיא מסעוד פזשכיאן, שנכנס לתפקידו בעקבות התרסקות מסוקו של הנשיא הקודם אבראהים ראיסי בשנת 2024. פזשכיאן מסווג כחלק מהזרם המתון בזירה הפוליטית, ולמרות סמכויותיו המוגבלות מול המנהיג, הוא עומד בראש המועצה העליונה לביטחון לאומי וחתם על מזכרי הבנה בינלאומיים חשובים.

מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר המג'לס (הפרלמנט), מילא תפקיד מרכזי כפנים הדיפלומטיות של ההנהגה האיראנית בהיעדר המנהיג החדש מהעין הציבורית. קאליבאף הוביל את המשלחות המשא ומתן עם ארצות הברית באמצעות תיווך פקיסטני, ונסע בין בירות רבות כמו ז'נבה, דוחא ומסקט כדי לנהל את תיקי הרגיעה וסיום המלחמה.

לקאליבאף היסטוריה ארוכה במוסדות המדינה, שם התקדם מפיקוד על הכוח האווירי-חללי במשמרות המהפכה לראשות משטרת טהראן ולאחר מכן לראשות עיריית הבירה. למרות שאיפותיו הפוליטיות שדחפו אותו להתמודד לנשיאות שלוש פעמים ללא הצלחה, הוא נשאר כיום אחד האישים החזקים ביותר בעיצוב המדיניות החוץ הישירה.

במשרד החוץ, בולט עבאס עראקצ'י, שקיבל את התיק לאחר חוסיין אמיר עבדאללהיאן, והוא מייצג את הקול הדיפלומטי הבולט ביותר של טהראן בזירות הבינלאומיות. עראקצ'י, אקדמאי המתמחה במחשבה פוליטית, היה עמוד תווך בצוות המשא ומתן הגרעיני בשנת 2015, וכיום הוא מוביל את החזית התקשורתית והדיפלומטית של הרפובליקה.

הנהגת משמרות המהפכה עברה שינויים מהירים כתוצאה מפעולות התקיפה הצבאיות, כאשר אחמד וחידי קיבל את הפיקוד והפך לשלישי בתפקיד זה בפחות משנה. וחידי, שכיהן בעבר כשר ההגנה והפנים, נוקט בגישה שמרנית בהופעותיו התקשורתיות, ומעדיף לנהל את הפעולות הצבאיות הרחק מאור הזרקורים בנסיבות הנוכחיות.

תפקיד משמרות המהפכה בתהליך קבלת ההחלטות הביטחוניות התחזק עם מינויו של מוחמד באקר ד'ו אל-קדר למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. מינויו של ד'ו אל-קדר הגיע לאחר מותו של המשא ומתן הוותיק עלי לריג'אני בתקיפה ישראלית, מה ששיקף את רצון המשטר להפקיד את תיקי הביטחון הגדולים בידי אישים בעלי רקע צבאי מובהק.

בצד השיפוטי, ע'ולאם חוסיין מוחסני אג'אי הגביר את נוכחותו הטלוויזיונית, ודרש להחמיר את העונשים ולהאיץ את ביצוע עונשי המוות נגד נאשמים בריגול. אג'אי נתפס כדמות תקיפה המנהלת את התיק הפנימי ביד ברזל, על רקע ביקורת בינלאומית רחבה בנוגע לתיקי זכויות אדם במהלך תקופת המלחמה.

הסמכויות בטהראן מתחלקות כיום בין קטבים אלה, כאשר כל צד מנסה לשמור על איזון המערכת מול לחצים חיצוניים ופנימיים. ולמרות שהחוקה מעניקה למנהיג סמכויות מוחלטות, המציאות בשטח כפתה סוג של מנהיגות קולקטיבית בין הצבא לפוליטיקאים לניהול המשברים המתמשכים.

היחסים עם ארצות הברית נותרו התיק המורכב ביותר, כאשר הנשיאות והפרלמנט חולקים את התפקידים במשא ומתן ובחתימה על הבנות. בעוד הנשיא פזשכיאן חותם על ההסכמים, קאליבאף מטפל בהיבטים הטכניים והמשא ומתן הישיר, מה שמעיד על חלוקת תפקידים מדויקת בתוך מסדרונות השלטון האיראני החדש.

היעדרותו של מוג'תבא ח'אמנאי מהזירה הציבורית מעלה שאלות לגבי עתיד האחיזה המלאה במפתחות השלטון שהיו בידי אביו במשך כארבעה עשורים. אנליסטים מעריכים כי המנהיג הנוכחי עדיין לא הגיע לרמת השליטה המקיפה, מה שפותח פתח בפני מרכזי כוח אחרים לחזק את נוכחותם בזירה הפוליטית.

המוסד הצבאי, המיוצג על ידי משמרות המהפכה, ממשיך להיות עמוד השדרה של המשטר, במיוחד עם הגידול באיומים הביטחוניים וההתנקשויות שפגעו בשורות ההנהגה הראשונה. מינויים של וחידי וד'ו אל-קדר לתפקידים רגישים מראה כי העדיפות העליונה של המדינה כיום היא שמירה על לכידות ביטחונית וצבאית מעל לכל שיקול אחר.

לסיכום, איראן בעידן שאחרי ח'אמנאי האב נראית כאילו היא מגבשת מחדש את בריתותיה הפנימיות כדי להתמודד עם תקופה שהיא הקשה ביותר בתולדותיה המודרניות. בין משא ומתן חשאי בז'נבה להסלמה בשטח בפנים, דמויות אלה מעצבות את פני הרפובליקה האסלאמית תחת שינויים אזוריים ובינלאומיים סוערים.

תהליך קבלת ההחלטות באיראן מתרכז בידי קבוצה של בכירים פוליטיים וצבאיים מאז היעדרותו של המנהיג הקודם.