דילמת הרפורמה המקיפה: מדוע לא ניתן לאחד את כל בני האדם?

סוגיית הבנת מעמקי נפש האדם וחקר סודותיה נותרה אחת מהאמיתות המורכבות ביותר שהתנגדו לתפיסה האנושית לאורך הדורות. הניסיון של אחדים לכפות תבניות מוגדרות להבנה או להתנהגות אנושית מתנגש תמיד עם העובדה שישנם מרחבים בתודעה ובגורל האלוהי שאיננו יכולים לתפוס או לשנות את מסלוליהם הבלתי נמנעים.

בהקשר של מוזרויות פוליטיות, בלטה הצהרה של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שבה טען כי ארצו הגיעה לשלב של יכולת המאפשרת לה להחיות מתים. למרות שאמירה זו חורגת מגבולות ההיגיון והשכל, היא משקפת נטייה אנושית מושרשת ברצון לשלוט במה שחורג מהרצון האנושי ומהחוקים הקוסמיים הקבועים.

האדם, מאז ירידת אדם עליו השלום לארץ, שאף להשיג את מה שאינו ניתן להשגה, בניסיון להפוך משאלות גדולות למציאות מוחשית. רצון זה, אף שלעיתים נובע מרצון מוחלט לעשות טוב ולהפיץ צדק, מתנגש לעיתים קרובות עם המציאות המורכבת של הטבע האנושי שנברא עם שונות.

סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשר ראו את הופעתם של רפורמטורים גדולים שהקדישו את חייהם לניסיון להרים את האומה הערבית והאסלאמית. חלוצים אלה הציגו תיאוריות לקביעת הדרך, ואחריהם באו אלה שניסו לקודד רעיונות אלה ולהפוך אותם לצעדים מעשיים שמטרתם ליצור גרעין רפורמי שיצא ממצרים ויכלול את העולם.

פרויקטים רפורמיים אלה התבססו במהותם על העיקרון העומרי הנצחי הקושר את כבוד הערבים לאסלאם, וזוהי זכות שאין עליה עוררין. אך הבעיה הגדולה התעוררה בניסיון לגבש מודל שיכפה הסכמה של כולם, מהפרט ועד המדינה, על קצב אחיד ויישום מילולי אחיד שאינו מתחשב בריבוי הטבעי.

המטרה של השבת שמש התרבות הערבית-אסלאמית היא מטרה אצילה ולגיטימית, אך מנגנוני השגתה על ידי איחוד כל העולם סביב רעיון אחד נותרה משאלה קשה להגשמה. ההיסטוריה והמציאות מוכיחות כי אחדות מוחלטת בדעות ובגישה מעולם לא הייתה מאפיין של חברות אנושיות יציבות.

הטקסטים הקוראניים מאשרים כי השוני הוא המקור לבריאת האנושות, כפי שאומר אללה יתעלה: 'ולא יחדלו מלהיות שונים, אלא מי שרחם עליו ריבונך, ולשם כך בראם'. שוני זה אינו פגם, אלא אמצעי להשלמת החיים ולהבהרת אמיתות, ועל ידי ניגודים הדברים נבדלים וערכם האמיתי ביקום נודע.

אילו רצה הבורא יתעלה, היה עושה את כל בני האדם אומה אחת מהרגע הראשון, ולא היה מאפשר קיומם של סתירות וקונפליקטים בין טוב לרע. אך החוכמה האלוהית דרשה שהאדם יהיה בעל בחירה חופשית, מצויד ביכולות השכל והיכולת לבחור בין הדרכה לסטייה, מה שהופך את הרעיון של 'שעבוד נפשות' בכפייה לבלתי אפשרי.

מסופר על אחד מהתיאורטיקנים התנועתיים הגדולים שבסוף חייו עשה חשבון נפש חשוב המשקף את בגרות הניסיון, שבו איחל לעצמו אילו היה מרכז את מאמציו בחינוך מספר מצומצם של צעירים חינוך עמוק במקום לנסות להכיל את ההמונים הרחבים. תפיסה מאוחרת זו מכירה בקושי להתמודד עם נפש האדם ותהפוכותיה הרבות.

נפש האדם היא תערובת מורכבת של יכולות ושכלים, יכולות ותקוות, תאוות וריסון. זוהי ישות הנושאת בתוכה ניגודים וסתירות שרק בוראה מקיף אותם, אשר נתן לה את פחיתותה ואת יראת השמיים שלה, מה שהופך את הניסיון לכוון אותה לכיוון אחד למעשה החורג מיכולות האדם המוגבלות.

דורות עוקבים חלמו על תיאוריית 'אדנות העולם' והאפשרות לאסוף את כל בני האדם לדרך ההדרכה, תוך התעלמות מהבדלי המקורות והנטיות וקיומם של מיעוטים. שאלות אלו לגבי אופן ההתמודדות עם המגוון האנושי נזקקו לתשובות ולפיתוח שלא עמד בקנה אחד עם השאיפות הגדולות של תנועות אלו.

במבט על ההיסטוריה האסלאמית המוקדמת, אנו מוצאים כי הכפירה בדת התרחשה בחלקים מחצי האי ערב מיד לאחר מות הנביא מוחמד, עליו השלום. הגברת עאישה תיארה את מצב המוסלמים באותה עת כחולשה ופיזור, מה שמעיד כי אמונה ומחויבות אינן בהכרח מצב קבוע ויציב אצל כולם.

אפילו בתקופת הנבואה, שהייתה התקופה המזהירה ביותר של הדרכה, נמצאו צביעות וצבועים בתוך החברה המוסלמית, מה שמאשר כי הטבע האנושי מכיל ניגודים גם תחת קיומה של ההתגלות. מציאות היסטורית זו מחייבת את הרפורמטורים המודרניים לבנות את חזונם על האפשרי ולא על הבלתי אפשרי המדומיין.

בניית ציוויליזציה צודקת הכוללת בצדקתה את האדם, החי והטבע דורשת ראייה מציאותית הנובעת מהאפשרי והזמין. רפורמה אמיתית מתחילה בהבנה שאיננו יכולים לתקן את כל האנושות, אלא אנו יכולים לפעול לשיפור המציאות ולפיתוח חברות בהתאם לחוקי האל בבריאתו.

אילו רצה האל האחד והכל יכול, היה עושה את כל בני האדם אומה אחת, שכן השוני הוא חוק קוסמי שבו החיים משלימים זה את זה.