צמא מאיים על חייהם של אלפים: משבר המים חונק את מחנות העקורים במואסי חאן יונס

הסבל ההומניטרי במחנות העקורים הפרוסים על חולות מואסי חאן יונס בדרום רצועת עזה מחריף, כאשר ההישרדות מהפצצות אינה עוד הדאגה היחידה של העקורים. מאות אלפים שם מתמודדים עם מאבק יומיומי קשה להבטחת המרכיב הבסיסי ביותר להישרדות, מי שתייה שהפכו לנדירים.

אזור חוף זה מאכלס כ-200 אלף עקורים שנאלצו לעזוב את העיר רפיח, כאשר האוהלים מפוזרים ביותר מ-118 מחנות חסרי תשתית מינימלית. החששות גוברים מפני אסון סביבתי ובריאותי עם התקרבות הקיץ ועליית הטמפרטורות המגבירות את צורך התושבים במים.

מקורות בשטח דיווחו כי השגת כמה ליטרים של מים הפכה למסע מפרך המתיש את כוחותיהם של ילדים, נשים וקשישים כאחד. העקורים מבלים שעות ארוכות מיומם בתורים או בהליכה למרחקים ארוכים בחיפוש אחר מקור מים ראוי לשימוש.

שורשי המשבר נעוצים במחסור חמור בדלק, שמנים וחלקי חילוף הדרושים להפעלת בארות המים ותחנות השאיבה הרעועות ממילא. ההגבלות המחמירות על כניסת חומרים חיוניים אלה לרצועה גורמות לשיתוק כמעט מוחלט במערכת אספקת המים בתוך אזורי העקורים הצפופים.

בלב הסבל הזה, בולטת תמונת הילדים הנושאים גלונים כבדים ועוברים מרחקים של יותר משני קילומטרים וחצי כדי להגיע ל'באר זנון'. באר זו היא המקור היחיד הזמין לאלפי משפחות הנאלצות להסתמך על מים בעלי מליחות גבוהה לניהול ענייניהן היומיומיים.

אחד הילדים העקורים מספר כי משפחתו המונה עשרה נפשות תלויה לחלוטין במה שהוא מביא בארבעה עד שישה מסעות יומיומיים מפרכים. הוא הסביר כי כמויות קטנות אלה אוזלות במהירות רבה, מה שמאלץ אותם לצמצם את השימוש במים לרמות קריטיות המשפיעות על ניקיונם ובריאותם.

עדויות מתוך המחנות מצביעות על כך שמשבר המים אינו רגעי, אלא הוא המשך של סבל מתמשך כבר למעלה משנה ושלושה חודשים. התושבים ממתינים לפתרונות טכניים פשוטים כמו הנחת קווי מים ישירים למקבצי האוהלים כדי להקל על הנטל הפיזי והנפשי של העקורים.

בניסיון להשמיע את קולם, אלפי עקורים ארגנו הפגנות בדרישה להגדיל את מכסות המים המגיעות למחנות ולספק דלק למשאבות. המשתתפים בפעילויות אלה הדגישו כי דרישותיהם לא זכו עד כה לתגובה ממשית מצד הגורמים הבינלאומיים או ארגוני הסיוע הפועלים בשטח.

מצדו, ציין מועין שיח' אל-עיד, אחד ממנהלי מחנות העקורים, כי פניות והודעות רשמיות נשלחו לכל הגורמים הרלוונטיים ללא הועיל. הוא הזהיר כי המשך המצב הנוכחי מאיים בהתפשטות מגיפות ומחלות עור כתוצאה מחוסר היגיינה אישית כפוי עקב מחסור במים.

שיח' אל-עיד ראה במשבר הצמא חלק מהקשר רחב יותר של לחצים מחייתיים הכוללים מחסור במזון וירידה בשירותים הרפואיים. הוא הדגיש כי מניעת כניסת גנרטורים וחומרי הפעלה חיוניים נועדה להחריף את המשבר ההומניטרי ולדחוף את התושבים אל סף קריסה מוחלטת.

בתורו, הסביר אבו איברהים מנסור, מנהל אדמיניסטרטיבי במחנות, כי המשבר הגיע לרמות חסרות תקדים בשבועות האחרונים. הוא ציין כי ההסתמכות על מנועים רעועים ובארות לא מספיקות הפכה את זה לבלתי אפשרי לספק את צרכיהם של אלפי משפחות החסרות מים מתוקים לחלוטין.

מנסור הציע פתרונות דחופים הכוללים הגדלת מספר מכליות ההפצה או הקמת מתקני התפלה ניידים באזורים הצפופים ביותר. הוא הדגיש כי מכלית אחת אינה יכולה בשום אופן להרוות את צמאונם של עשרות מחנות הגדושים באלפי אנשים הסובלים מצמא.

באזור 'מרובע הכנסייה', מתארים שם הפקידים את המצב כקשה ביותר, כאשר האזור חסר את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד. ילדים שם נאלצים לבצע משימות מפרכות של העברת מים מאזורים מרוחקים, מה שמשפיע לרעה על התפתחותם הפיזית ושולל מהם את ילדותם בתנאי מלחמה.

העיניים נשואות לארגונים הבינלאומיים להתערבות דחופה באמצעות חפירת בארות חדשות או אספקת רשתות מים קבועות המגיעות ישירות לאוהלים. בהיעדר פתרונות שורשיים, העקורים במואסי חאן יונס נשארים בני ערובה למציאות מרה, כאשר לגימת מים הופכת לחלום שקשה להגשימו תחת מצור חונק.

משבר המים אינו עוד רק מחסור בשירותים, אלא הוא מאיים על בריאות התושבים וכבודם האנושי לנוכח מחסור בניקיון והתפשטות מחלות.