הפסקות האש השבריריות של טראמפ: הפצצות הדדיות בעזה, לבנון ואיראן למרות הסכמי הפסקת האש

אזור המזרח התיכון היה עד להסלמה צבאית רחבה שכללה את רצועת עזה, דרום לבנון וצפון ישראל, עד כווית, למרות סדרת הסכמי הפסקת האש שתיווכו ארצות הברית. מקורות בשטח דיווחו כי התקיפות האוויריות הישראליות לא פסקו בעזה ובלבנון, בעוד הכוחות הישראליים המשיכו בפריסה פעילה באזורי הגבול וברצועה, מה שמעמיד את יעילות הדיפלומטיה האמריקאית במבחן.

בתגובה בולטת להתפתחויות אלו, הודה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי מה שמתרחש כעת הוא 'ירי מתון יותר' ולא הפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות כפי שתוכנן. למרות ששלוש הפסקות אש שתיווכה ממשלו נועדו לסיים את המלחמות הבוערות, המציאות בשטח מצביעה על המשך נפילת פגזים וקורבנות, גם אם עוצמת העימותים פחתה יחסית לתקופות קודמות.

באשר למצב ברצועת עזה, וושינגטון תיווכה בהסכם שנחתם ב-10 באוקטובר 2025, שקבע את סיום פעולות האיבה והחלפת שבויים. למרות יישום סעיף שחרור העצורים הישראלים, המחלוקות עדיין עזות סביב היקף הסיוע ההומניטרי המותר לכניסה, ודחייתה המוחלטת של תנועת חמאס לדרישות פירוק הנשק שלה הכלולות בתוכנית טראמפ לחיזוק הפסקת האש.

הסטטיסטיקה מצביעה על מותם של למעלה מ-900 פלסטינים בעזה מאז ההכרזה על תחילת הפסקת האש, כולל תשעה הרוגים שנפלו בתקיפות שבוצעו ביום חמישי שעבר. מנגד, התקפות מפוזרות שביצעו פלגים פלסטינים הובילו למותם של ארבעה חיילים ישראלים בתוך הרצועה, מה שמשקף את שבריריות המחויבות בשטח להסכמים שנחתמו בהיעדר אופק פוליטי ברור.

בגבול הלבנוני, הפסקת האש שהכריז טראמפ למשך 10 ימים ב-16 באפריל האחרון לא הצליחה לרסן את העימותים האלימים בדרום. למרות שישראל נמנעה מלפגוע בבירה ביירות ישירות בתקופה זו, התקיפות האוויריות וההפגזות הארטילריות ההדדיות עם חיזבאללה נמשכו בקצב גבוה, מה שהוביל למאות קורבנות חדשים.

הרשויות הלבנוניות מאשרות כי המספר הכולל של ההרוגים מאז תחילת מרץ האחרון עלה על 3500 איש, בעוד ישראל הודיעה על מותם של 26 חיילים וארבעה אזרחים בהתקפות שביצע חיזבאללה. ישראל מתעקשת לשמור על זכותה לבצע פעולות צבאיות 'לסיכול איומים' גם תחת הפסקת האש, דבר שנדחה על ידי הארגון הלבנוני שממשיך בפעולות הטילים שלו.

התיק הלבנוני קשור קשר הדוק לסכסוך הישיר בין וושינגטון לטהראן, כאשר איראן מתנה כל רגיעה בלבנון כחלק מהסכם כולל שיסיים את מלחמתה עם ארצות הברית וישראל. טהראן דורשת פתיחה מחדש של מצרי הורמוז והסרת המצור מנמליה כתנאי בסיסי להפסקת ההסלמה האזורית, דבר שטרם הושג למרות סבבי המשא ומתן העקיפים.

העימות הישיר פרץ בפברואר האחרון כאשר כוחות אמריקאים וישראלים תקפו מתקנים גרעיניים וטילים איראניים, בניסיון לערער את היכולות הצבאיות של טהראן. למרות המכות הכואבות שספגה ההנהגה הצבאית האיראנית, טהראן הוכיחה את יכולתה להשפיע על הכלכלה העולמית באמצעות סגירת מצרי הורמוז ושיבוש אספקת האנרגיה הבינלאומית.

בניסיון להכיל את המצב, וושינגטון הכריזה על הפסקת אש עם איראן בתחילת אפריל, כדי לפתוח את הדרך לשיחות בתיווך קטרי ופקיסטני. עם זאת, שיחות אלו לא הניבו הסכם קבוע, כאשר חילופי הירי הרקטי נמשכו, והתקפות איראניות הגיעו לשדה התעופה הבינלאומי בכווית השבוע, מה שמסבך עוד יותר את התמונה הדיפלומטית.

אנליסטים פוליטיים רואים כי כישלון הסכמים אלו נובע מחוסר נכונותם של הצדדים הלוחמים להציע את הוויתורים המהותיים הנדרשים בשלבים הראשונים של הפסקות האש. במקום לעבור להסדרים ברי קיימא, הצדדים פונים לפעולה צבאית כדי לבחון את גבולות ההסכמים או כדי להשיג רווחים בשטח שלא הצליחו להשיג בשולחן המשא ומתן.

אורבן קנינגהם, חוקר במכון המלכותי לשירותים מאוחדים, מציין כי היעדר תמריצים אמיתיים לציות להפסקות האש מקשה על שמירתן לפרקי זמן ארוכים. עם סגירת האופק הפוליטי, הכוחות האזוריים מוצאים את עצמם נדחפים להמשיך בלחימה כדי לכפות את תנאיהם, במיוחד לאור ירידת תפקידם של ארגונים בינלאומיים ויכולתם לאכוף פיקוח.

בעזה, ישראל ממשיכה להרחיב את שטח האדמה שהיא שולטת עליו צבאית, מה שמערער את הסיכויים לשיקום שהיו חלק מהבטחות הממשל האמריקאי. הרחבה זו בשטח, מלווה בהתעקשות של הפלגים הפלסטינים להמשיך בהתנגדות, מה שהופך את 'הפסקת האש של טראמפ' לכינוי פוליטי בלבד שאינו משנה דבר ממציאות המלחמה העקובה מדם.

בכווית, הפגיעה בשדה התעופה הבינלאומי עוררה דאגה אזורית רחבה, כאשר מקורות מעקב ראו בה מסר איראני ברור על יכולתה להעביר את הסכסוך למדינות המפרץ. התפתחויות אלו מגיעות בזמן שוושינגטון מנסה לשכנע את בעלות בריתה כי המסלול הדיפלומטי עדיין אפשרי, למרות האינדיקטורים בשטח המרמזים על ההפך הגמור.

לסיכום, המזרח התיכון נשאר זירה פתוחה לכל האפשרויות, כאשר תיקי עזה, לבנון ואיראן משתלבים בקשר אחד שקשה לפתור באמצעות הפסקות אש זמניות. עם המשך נפילת הקורבנות מדי יום, נותרה השאלה בעינה לגבי יכולתו של הממשל האמריקאי להפוך את 'הירי המתון' לשלום אמיתי שיסיים את סבלם של מיליונים באזור.

הפסקת האש במזרח התיכון הפכה ל'ירי מתון יותר' ולא להפסקה מלאה של הלחימה.