תעלומת היעלמותה של סיהאם סרקיואה: שנים של אי-ודאות רודפות את גורלה של הפרלמנטרית הלובית

פרשת חברת הפרלמנט והרופאה הלובית סיהאם סרגיבה נכנסת לשנתה השישית ללא תשובות מספקות, שכן גורלה נותר עלום מאז אותו לילה עקוב מדם ביולי 2019. האירוע, שהחל בפלישה חמושה לביתה בעיר בנגאזי, הפך לאחד מתיקי ההיעלמות הכפויה הבולטים ביותר המטרידים את הזירה הפוליטית והזכויותית בלוב.

שורשי הטרגדיה נעוצים בשבעה עשר ביולי 2019, כאשר קבוצות חמושות פלשו לביתה של סרגיבה שעות ספורות לאחר התערבות טלוויזיונית בה מתחה ביקורת על המלחמה בבירה טריפולי. החמושים לא הסתפקו בחטיפת חברת הפרלמנט, אלא ירו בבעלה ותקפו באלימות את אחד מילדיה לפני שלקחו אותה למקום לא ידוע.

סיהאם סרגיבה, שמוצאה ממשפחה מכובדת בעיר דרנה, לא הייתה רק דמות פוליטית חולפת, אלא אקדמאית מכובדת שקיבלה תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת לונדון. היא שבה למולדתה כדי לתרום להקמת העמותה הראשונה לאוטיזם בבנגאזי, והקדישה שנים מחייה לעבודה אקדמית והומניטרית לפני כניסתה לזירה הפוליטית.

כוכבה הפוליטי של סרגיבה זרח לאחר מהפכת ה-17 בפברואר, כאשר הייתה בין הקולות הנשיים החזקים שקראו לדמוקרטיה והשתתפות פוליטית. בשנת 2014, היא הצליחה להבטיח את מקומה בבית הנבחרים מטעם העיר בנגאזי לאחר שזכתה באלפי קולות, מה ששיקף אמון ציבורי רחב בגישתה המאוזנת.

חברת הפרלמנט החטופה נודעה בעמדותיה הנועזות שקראו לצורך לאחד את המוסדות הריבוניים ולהכפיף את המוסד הצבאי לפיקוח אזרחי מלא. באוקטובר 2018, היא הרחיקה לכת ודרשה לחקור את הנהגת כוחות מזרח לוב בפני הפרלמנט, והדגישה את ההפרדה בין עבודה צבאית לשאיפה פוליטית.

מקורות המקורבים למשפחה מאשרים כי התנגדותה של סרגיבה למתקפה הצבאית על טריפולי באפריל 2019 הייתה נקודת מפנה מסוכנת במסלולה. מקהיר, היא הכריזה בגלוי על התנגדותה לפתרונות צבאיים וקראה לחזור לשולחן המשא ומתן, מה שיריביה ראו כחציית קווים אדומים ששורטטו באזור המזרחי.

ליל החטיפה היה עד לפרטים מחרידים, כאשר החוטפים הותירו הודעות איום ברורות על קירות הבית עם ביטויים כמו 'הצבא קו אדום'. סימנים אלו קושרו על ידי ארגונים בינלאומיים, כולל אמנסטי אינטרנשיונל, לקבוצות חמושות הפועלות בחסות הכוחות ששלטו בעיר בנגאזי באותה עת.

למרות החסינות הפרלמנטרית ממנה נהנתה סרגיבה, החקירות הרשמיות לא הניבו תוצאות מוחשיות או חשיפת זהות המבצעים. היעדר הקלטות מצלמות אבטחה ואי זיהוי כלי הרכב הצבאיים שהקיפו את הבית עוררו חשדות רחבים לגבי רצון לטשטש את עקבות הפשע.

בשנת 2020, הדלפה קולית המיוחסת לחבר הפרלמנט עיסא אל-עריבי עוררה מחלוקת רחבה, לאחר שציין בה כי הקבוצה שחטפה והרגה את סרגיבה כפופה לגורמי ביטחון במזרח. למרות חומרת הצהרות אלו, הן נותרו במסגרת הוויכוח הפוליטי מבלי להפוך למסלול משפטי שישיג צדק לקורבן.

הלחצים הבינלאומיים לא פסקו, כאשר משלחת האיחוד האירופי ושגרירויות של 12 מדינות פרסמו הצהרות הקוראות לשחרורה המיידי של סרגיבה. כמו כן, היועצת הקודמת של האו"ם, סטפני וויליאמס, קראה שוב ושוב לחשוף את גורלה, וראתה בכך שמקומה בפרלמנט נותר ריק כתם על מצח הצדק הלובי.

עם בוא שנת 2025, הפרשה שבה לכותרות שוב לאחר הפצת תמונות לא מאומתות שנאמר כי הן שייכות לחברת הפרלמנט החטופה באחד ממרכזי המעצר. עם זאת, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו Human Rights Watch מיהרו לדרוש חקירה שקופה כדי לאמת את הטענות הללו, והזהירו מפני הטעיית דעת הקהל.

פרשנים פוליטיים רואים בפרשת סרגיבה את המחיר היקר שמשלמים בעלי דעות מתנגדות בסביבות סכסוך מזוין. ההיעלמות לא הייתה רק פגיעה באדם, אלא הייתה מסר של הפחדה לכל הקולות הקוראים למדינה אזרחית ודחיית מיליטריזציה של המדינה בלוב.

משפחת סרגיבה, ובמיוחד בעלה עלי רביע, עדיין נאחזים בתקווה לדעת את האמת למרות השנים הרבות שחלפו. רביע מאשר בעדויותיו כי אשתו תמיד האמינה שהדיאלוג הוא הדרך היחידה להציל את לוב משפיכות דמים, וזהו העיקרון שעליו שילמה בחייה.

סיפורה של סיהאם סרגיבה נותר פצע מדמם בזיכרון הלובי ועד לתקופה של הפרות חמורות של זכויות אדם. בעוד הדרישות להעמדת האחראים לדין נמשכות, השאלה נותרה בעינה: היכן סיהאם סרגיבה? זוהי שאלה הממתינה לתשובה משפטית ומוסרית שתסיים את סבל משפחתה ומולדתה.

מקומה של סיהאם סרגיבה בבית הנבחרים עדיין ריק, וזוהי תזכורת מתמדת לפשע ההיעלמות הכפויה.