סתירה או השלמה של שני השיח: צבאי ופוליטי

זווית הראייה של הנאומים שנשאו לאחרונה הזרועות המדיניות והצבאיות של תנועת חמאס, על מה שיתרחש ברצועת עזה לאחר תום המלחמה, השתנתה, מה שהוביל את המעקב אחר הזירה מחוץ למעגל התנועה להניח. שיש הבדלים גלויים בבירור בעמדות ובנאומים של הזרועות הפוליטיות והצבאיות של חמאס, לפי הצהרות מנהיגיה.

ראש הזרוע המדינית של תנועת חמאס, איסמעיל הנייה, הביע את האפשרות לשותפות לאומית בגמישות ובתגובה ללחץ בינלאומי על חשיבות התמיכה בעם הפלסטיני בנוכחות כוח ערבי או אסלאמי, וכי יש לא מזיק בהצגת אפשרויות וחלופות מקובלות לטובת העם הפלסטיני, שכן חמאס אינו מחויב לייצוג בלעדי והוא חלק מהעם הפלסטיני, ומסכים עם בניית ממשלת אחדות לאומית שתסכים לנהל את עזה, זה היה לאחרונה חשף כי המנהיגים המדיניים של חמאס קיבלו את פירוק הזרוע הצבאית של התנועה מיד לאחר הקמת מדינה פלסטינית.

מנגד, ובפרק זמן קצר, קרא אבו עוביידה בנאומו להסלים את פעולת ההתנגדות על כל צורותיה ובכל הזירות, מה שמרמז כי בתקופה הקרובה תהיה עדה להסלמה ולא רגיעה לחצים צבאיים על החטיבות החמושות רק דוחפים אותם להתמיד בעמדותיהם, ומדגישים שלא לספק שום ויתורים, אלא הסלמה של פעולת ההתנגדות על כל צורותיה בכל הזירות.

מקריאה שטחית של שני הנאומים הקודמים, עולה כי הזרוע הפוליטית של התנועה נוטה יותר לפשרות בעוד הצבא נוטה להסלמה, והאוריינטציות של הזרוע הפוליטית שונות מהאוריינטציות של מקבילה הצבאית, לפיכך מבפנים ומבחוץ נראו מפולגים זה בזה, עם סתירות רבות בתוכן נאומיהם, ומכאן היו הקונוטציות של הבריתות שונות שנבחרו על ידי הזרוע הצבאית והפוליטית של תנועת החמאס, כשהראשונים עשו מאמצים ביניהם בירות ערביות ואזוריות להסדיר עניינים, בעוד הצבא שיבח את הכוונת האירנית של ישראל, ולכן נושאי נשק בשדה הקרב אינם מוכנים לנטוש אותה בתמורה לנטישה "לכאורה" על ידי הזרוע הפוליטית להיות מאוד מבולבל בתוך תנועת חמאס, מה שמגביר את סבלם של העזתים שמשלמים את המחיר בחייהם. בהתאם לכך, "החלוקה" הזו באה לידי ביטוי בשיחות שביתת הנשק ובעסקת החליפין, שהתבררו בהצהרותיו של בכיר. פקיד אמריקאי כי הצהרות חמאס בחו"ל לא תמיד מייצגות את עמדת מנהיגי חמאס בתוך עזה, תוך ביקורת על הבלבול שעניין זה גורם.

אילו נתבונן בשמות שני האגפים: "פוליטי" ו"צבאי" בטרם נבחן את שטחיות השיח שלהם, היינו מבינים שאין סתירה במטרות של כל אחד מהאגפים, המתמקדים בעיקר והבלתי שנוי במחלוקת. מטרת התנועה, אבל בין דרישות הפוליטיקה יש מיומנות במשא ומתן וגמישות בשפה ובאופן הצגתה, או לומר שימוש בשפה רופפת שמתאימה לגודל האויב ולמהלך האירוע. קרקע, אדמה. הגמישות הזו הופיעה בעבר גם בנאומו של השייח' אחמד יאסין, כשאמר: "אנחנו ערוכים להפוגה של עשרים שנה", ובמקביל אמר: "מה שנלקח בכוח אפשר להחזיר רק בכוח". זהו חוק חמאס, ולכן ההשלמה בין האגפים שלו ברורה, במיוחד ההכרעה בתוך חמאס עוברת דרך מוסד צבאי, מדיני, מבצעי ושורה ותנועת התנגדות מהפכנית, שנותרה בקשר ובעימות עם הכיבוש הישראלי. זה ההפך מהפרויקט הציוני, ומבצע השיטפון הוא הגדול ביותר בהיסטוריה של העם מכה לכיבוש מבחינת מספר ההרוגים, קריסת הצבא הישראלי ומספר האסירים, אך השתתפות ארצות הברית והפעולה האמריקאית הפכו את הכף.

אם נחזור למשמעות שני הנאומים, ברורה ההשלמה מבחינת המטרה העיקרית, שהיא הקמת מדינה פלסטינית, גם אם אחד המנהיגים הצהיר כי אינו מודע לשיטפון, אך הם מאמינים ב- העיקרון שממנו החל המבול הנאום הצבאי מתמקד במצב של עימות בשטח, במבצעים צבאיים ובהרחקת שיח צבאי ישיר נגד הכיבוש הישראלי, בעוד השיח הפוליטי הוא השיח האסטרטגי המנצל את הפעולה הצבאית.

חמאס לאחר מבול אל-אקצא הוא לא מה שהיה קודם, גם אם הוא לא העריך נכון את ההשלכות של ה-7 באוקטובר. הוא ביצע פעולה צבאית אסטרטגית גדולה שהתישה את הצבא הישראלי, וכולם מבינים שלולא ההתערבות של "הדוד סם", אמריקה, נותנת החסות הבלעדית לפשעים הציוניים, חמאס היה מצליח להשיג את מטרותיו תוך תקופה קצרה מאוד, ולגבי פגישתו עם מדינות רבות, שמעוררות שאלות רבות לגבי המבצע. האסטרטגיה המיידית שלו, והמטרות הטקטיות שלו בשטח, למרות שמי שבחזית הוא האגף הפוליטי, המיוצג על ידי הנייה, חאלד משעל ואל-חיה, ולא הזרוע הצבאית, המיוצגת על ידי סינוואר או באבי. אך התקשורת בין ההנהגה המדינית והצבאית של חמאס נמשכת.

אם נעצור בהצהרה של חליל אל-חיה ואוסאמה חמדאן על גבולות המדינה ופירוק הנשק, ובמשפט האחרון של חמדאן, "אם המדינה תקום הכל יהיה בסדר", אבל זה נובע מהאינטואיציה שלו שישראל תצליח לא להסכים להקמת מדינה פלסטינית, וכאן זה מתמרן עם סוגיית מעבר רפיח ופילדלפיה, לכיבוש מחדש הוא השתמש בכוח מלקחיים ברצועת עזה והשתלט על הרצועה המטרה העיקרית של הכיבוש למנוע הקמת מדינה פלסטינית או שהוא יכבוש אותה מחדש לחלוטין, או שהוא שומר את חמאס בטווח של ארבעים קילומטרים מרפיח באמתלה שהוא נלחם בקבוצת טרוריסטים, והמלחמה לא הסתיימה ודורשת שנים. , והוא ממשיך להתמהמה.

באשר להצהרות של הלשכה המדינית ומפי יותר ממקור אחד, כולל אל ג'זירה, על המדינות שהצביעו או הוציאו הצהרה עם ארצות הברית, אחת מהן בירכה על הסכם החליפין והפסקת האש, מקור אחר דחה את האמור לעיל, וכן את השלישי הביע אוסאמה חמדאן לגבי המשך הלחימה, כולם מסתתרים מאחורי עמימות ההצהרות, הם לגמרי מסכימים במהותו לגבי המונח "פירוק" ופירוק לחמאס שונה מפירוק. עבור הרשות, ואם תתקבל ממשלת אחדות לאומית, מהות עמדת חמאס לא תשתנה, גם אם היא מבטאת את ההיפך, והראיות לכך הן מה שהגיעו בנושא העסקה או המשא ומתן הקודם מפלגות ותנועת חמאס, הגיעה מסר מרצועת עזה שאומר על סמך מה תפסיקו את המלחמה רק לארבעה שבועות עצירת המלחמה חייבת להיות מוחלטת, וזה לדעתי מראה על השלמה בעמדה, לא על סתירה. הניירות והכוונות לא נחשפו כמו שקרה עם ד"ר מורסי, שמת במצרים תוך שנה, והמשברים באותה תקופה רק נבדו כדי להפיל אותו באשר לאסטרטגיה של חמאס להידוק ולהתיר את החבל מנהיגים, זה יישאר במקומו, והעמימות תמשיך להצל על עמדותיו התיאורטיות והמעשיות של חמאס, אחרת האגף המדיני בחו"ל יפוצץ במכה אחת והוא יגיע בעקבות עזה, מבלי שחמאס יצליח להשיג את מה שהשיג שנים של גיוס החזית הצבאית שלה, הגברת מוצקותה והעלאת רמת היכולות והמוכנות שלה בשטח, ועל כך אין חולק למרות ההרג וההרס המסיבי בעזה, שכן האויב עושה את הזוועה הזו רק כך. בגלל חוסר יכולתו להפיל את חמאס.

לסיכום, חמאס עוסק בהקמת מדינה ובקיומו של צבא לאומי, אך עקרון הכוח ועמימות "צורת הנשק" וערפול מנגנון קיומו נותרים כפופים להרשעותיו של חמאס. ועיקרון, שלא ישתנה, גם אם הם לא יסכימו ביניהם, או שאחד מהם יפגם מהשורה, כיוון שהוא לא רוצה לחזור על הטעויות, הוא לא רוצה להפסיק חמוש פעולה, וההתנגדות הפלסטינית לא מעוניינת לפעול להעברת נשק.