קריאותיהם של הוקס לפגוע באיראן כעת שגויות

היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב לשעבר, ג'ון בולטון, קרא לישראל להגיב להפצצת הטילים האיראנית המאסיבית הכושלת בסוף השבוע שעבר על ידי השמדת מתקני דלק גרעיני. מצד אחד, זה לא מפתיע; בולטון כמעט ולא ראה בעיה שהוא לא האמין שניתן להכניע בהפצצה. עם זאת, הוא לא היחיד שמאמין שהחלטתה של טהראן לתקוף בגלוי את ישראל סיפקה צוהר נדיר לפעולה נחרצת כדי למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית כל מה שנדרש הוא הרצון לפעול.

חברי הימין הקיצוני בממשלת ישראל מסכימים, וכך גם חלק משירותי הביטחון שלה. אם זה היה רק עניין של רצון.

בולטון פזיז, אבל יש הרבה דברים שהוא וניצים אחרים מבינים באיראן, החל מהטענה שמנהיג איראן עלי חמינאי, על ידי תקיפה ישירה של ישראל במוצאי שבת, שינה את כללי ההתקשרות. לפני כן, שתי המדינות ניהלו מלחמה לא מוכרזת בצל. על ידי הפיכת המתקפה לישירה ופתוחה, יצר חמינאי אפשרויות פוליטיות חדשות עבור ישראל.

גם הניצים צודקים בכך שאיראן נערכת לייצר פצצה גרעינית, למרות הכחשותיה. מאז אמר נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ב-2018 כי יפרוש את ארצו מהסכם הגרעין שנחתם עם טהרן, מאגר האורניום המועשר של איראן קפץ מכמעט כלום ליותר מחמישה טון, כולל כמויות שהולכות וגדלות משמעותית שהועשרו ל-20. אחוזים ו-60 אחוז, הרבה מעל 3.7 אחוזים הנדרשים לשימוש אזרחי, מוכנים להעשרה מהירה יותר בדרגת נשק, בערך 90 אחוז.

המכון למדע וביטחון בינלאומי בוושינגטון סבור כעת, בהתבסס על ניתוח דו"ח של פקחים בינלאומיים שהוציא בפברואר האחרון, כי איראן אחסנה מספיק אורניום מועשר כדי לייצר "שבעה נשק גרעיני בחודש אחד, תשעה בחודשיים, וכן אחד עשרה בחודש." 12-13 בארבעה חודשים ו-13 בחמישה חודשים. במילים אחרות, היא כבר מעצמה על סף הגרעין.

נכון באותה מידה שאיראן - כפי שהוכח שוב בשבת - מהווה איום קיומי פוטנציאלי על ישראל, בין אם ישירות ובין אם באמצעות בעלי ברית כמו חמאס, חיזבאללה והחות'ים בתימן.

מעטים יכחישו שאם איראן תהפוך למדינה גרעינית, סביר להניח שממשלות אחרות באזור ההפכפך יותר יחפשו לעשות את אותו הדבר, מסעודיה ועד טורקיה. מהסיבה הזו; דאגות לגבי שאיפותיה הגרעיניות של איראן תמיד עניינו את המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית בארצות הברית וגם בישראל. המחלוקת הייתה לגבי הדרך הטובה ביותר לסכל אותה.

זה המקום שבו הפלקונס טועים. הם תמיד טוענים שאיראן התקרבה להחזקת פצצה גרעינית בגלל "חולשתם" של נשיאי ארה"ב רצופים, למעט דונלד טראמפ, כמובן, שחגג את מדיניות "הלחץ המקסימלי" שלו ואת החלטתו לנטוש את ההסכמים מ-2015. בולטון פעל זמן רב למען היציאה הזו.

ממשלות אמריקאיות וישראליות עוקבות לא הצליחו לבטל את התוכנית מכיוון שהיה קשה לעשות זאת, ומשום שבצדק חששו שניסיון כושל עלול להגיב. למעשה, התוצאה של "הלחץ המקסימלי" של טראמפ הייתה לייצר את יכולת ההעשרה המקסימלית של איראן ומאגרי האורניום המועשר המקסימליים.

בולטון קרא לתגובה לא מידתית בראיון לטלוויזיה ואמר שהשמדת מתקני הגרעין של איראן תהיה כרוכה תחילה במערכה גדולה להשמדת ההגנה האווירית שלה. לארצות הברית ולישראל יש את חילות האוויר הכי מסוגלים על פני כדור הארץ, אבל כפי שהוכיחה המלחמה באוקראינה, גם מערכות ההגנה האוויריות המודרניות - שחלקן איראן רכשה מרוסיה - מסוגלות במיוחד.

זה עשוי להיות סיכון שכדאי לקחת אם ניתן לצפות מהתהליך להגיע ולהרוס את כל המתקנים הגרעיניים. במקרים מסוימים זה יהיה פשוט כמו רק התמודדות עם ההגנה האווירית; כי לאיראן יש הרבה מתקני העשרה מעל הקרקע ידועים שעלולים להיפגע. אבל היא גם פועלת לחיזוק התוכנה שלה נגד התקפות במשך שנים. שרשראות של צנטריפוגות מסתובבות להעשרה של 60 אחוז בפורדוב, שם בתחילת השנה שעברה גילו פקחים מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם עקבות של אורניום מועשר ל-84 אחוז - ממש מתחת לדרגת נשק.

ניתוח סוכנות הידיעות AP של תמונות לוויין במאי האחרון מצא שאיראן גם חופרת אתר חדש למפעל ההעשרה המפורסם ביותר שלה, בנתנז, 180 קילומטרים דרומית לקום, מתחת להר אחר. והפעם זה עמוק יותר מפורדוב. אין ערובה שאפילו פצצות הבונקר שפותחה על ידי ארצות הברית למטרה זו יוכלו לקדוח דרך ההרים הללו כדי להגיע למתקנים שמתחתם.

זה גם מיתוס שארה"ב וישראל מעולם לא תקפו את תוכנית הגרעין של איראן. הם עשו זאת במשך שנים, בדרכים המהוות סיכון נמוך בהרבה להסלמה, כולל הברחת מטעני חבלה והדבקת המחשבים השולטים בצנטריפוגות. וירוס Stuxnet השמיד אלף מתוך תשעת אלפים צנטריפוגות במתקן נתנז (מעל הקרקע) ב-2010, בכך שגרם להן להסתובב במהירות רבה.

פיצוצים בנתנץ בשנים 2020 ו-2021 הרסו עוד אלפי צנטריפוגות. בין כל זה, נרצחו מספר רב של פיזיקאים ומנהלי גרעין איראניים. ניתן לטעון, כישלונות אלה הם גדולים כמו תקיפה אווירית יכולה להשיג. עם זאת, לאחר שלוש עד ארבע שנים, לאיראן יש צנטריפוגות מתקדמות יותר ואורניום מועשר יותר מאי פעם.

מה שכל ההתקפות הקודמות הללו מוכיחות הוא שגם אם ארה"ב וישראל היו מסוגלות לזהות את כל מתקני ההעשרה הגלויים והסמויים, לנטרל את ההגנה האווירית של איראן ולחדור למערות תת-קרקעיות, הנזק שיגרם ככל הנראה יעכב אך לא יבטל את התוכנית, תוך הבטחת מלחמה אזורית.

כל עוד היא תשמור על הידע, איראן תוכל לבנות מחדש את פעולותיה. מצד שני, המשטר בטוח יפסיק את כל שיתוף הפעולה שנותר עם פקחים בינלאומיים שכן הוא שואף לייצר הרתעה גרעינית אמינה.

מאז 2012, מחקר שאושר על ידי יותר משני תריסר גנרלים אמריקאים לשעבר, דיפלומטים ואחרים, כולל היועץ לביטחון לאומי לשעבר זביגנייב בז'ז'ינסקי, שקל את היתרונות והחסרונות של המתקפה, צידד בזהירות והעריך שתוכניתה של טהראן עד אז יכולה להיות נדחה בשנתיים יותר, ואז סביר שאיראן תשיג נשק גרעיני, לא פחות. בינתיים, תהיה תגובה שלילית משמעותית.

גישת הפגיעות מול הנוקשות היא משחק טרמינולוגי שאינו מתאים להחלטות מלחמה ושלום. זה לא אומר כלום על מה שעשוי לעבוד, וגם לא מפרט אם היתרונות עולים על עלויות המלחמה והלא ידוע שהיא פותחת. המציאות, כפי שמצאה ארצות הברית באפגניסטן ובעיראק, וכעת ישראל בעזה, היא שפעולה קשוחה בהיעדר מסגרת מדינית מוצקה ויעדים ברי השגה נוטה להגיב.