כדי שעזה לא תישאר לבד

מה מניע את אוסטרליה לשלוח את חייליה למזרח התיכון? מה זה בכלל קשור לקרב בין הערבים, תסלחו לי, חמאס, וישראל? אלא אם כן החלטתה נבעה מתחושת שייכות.

אוסטרליה אמרה בשבוע שעבר כי "הצבת מטוסים אוסטרליים ואנשי הגנה תומכים היא אמצעי זהירות לתמיכה בכל אפשרויות החירום של ממשלת אוסטרליה, בשל הסיכון שהמצב הביטחוני ידרדר עוד יותר". האם טילי ההתנגדות עלולים לפגוע באוסטרליה, למשל? או שמא יפלו רסיסים לים שממול?

רק האובססיה של המערב גורמת לגורמים רשמיים לנהור בזה אחר זה אל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, להביע את תמיכתם ולהשתתף במלחמה, אותה סיכם הפושע הזה בהצהרתו, בשבוע שעבר, כמלחמה של "או אנחנו או הם". ."

אולי ראש ממשלת צרפת לשעבר דומיניק דה וילפן צדק מאוד כשבראיון לרדיו הצרפתי ביום שישי האחרון הוא סיכם כמה מהשאלות או המלכודות של המלחמה הזו, כפי שהוא כינה אותה, והשיק מונח חדש שניתן לתרגם כ" התמערבות" בהתייחסות למערב ולא לזרות, והוסיפה כי זהו "רעיון המערב". מי שניהל את ענייני העולם במשך חמש מאות שנים ומאמין שהוא יכול להמשיך לעשות זאת בקלות".

הוא גם דיבר על מלכודת המצפון ש"חשפה את מדיניות המוסר הכפול כשחשפה את ההתמודדויות השונות שלנו עם שני עמים, באוקראינה ובעזה". זו מלחמה שנועדה לפעמים להיות מלחמת דת, ולפעמים מלחמת ציוויליזציה, או מלחמת קיום היסטורית.

אנו שומעים ממנהיגים ופוליטיקאים מערביים שזה ישנה את פני המזרח התיכון, ושזו מלחמה של דמוקרטים ואנשים מתורבתים נגד "מפלצות אנושיות", נחשלות ודיקטטורים. כאילו הדמוקרטיה שלהם נותנת להם את הזכות למנוע מבני עמם להביע את דעתם, או כאילו הציוויליזציה שלהם מעניקה להם את הזכות לשלול מים ותרופות מבני אדם, כל בן אדם, בכל מקום על פני כדור הארץ?

נשיא צרפת עמנואל מקרון, שרוצה למצוא לעצמו מקום בכוח בשורות הציונים החדשים או הוותיקים, אומר כי "שום דבר לא מצדיק את מתקפת הטרור של חמאס נגד ישראל". כאילו הוא מעולם לא קרא ספר היסטוריה, או אולי בגלל שהוא מדמיין שהוא ישכנע אותנו, או חלק מבני עמו, ש"חמאס" הוא ישות זרה לארץ פלסטין, ואין לו זכות להגן עליה. 

הבעיה היא שה"מערביים", כפי שכינה אותם דה וילפין, אינם מסתכלים על האנשים שלהם ברחובות ואינם שומעים את קריאותיהם כשהם מתנערים ממנהיגים אלה שכותבים היסטוריה לא צודקת עבור עמם, למרות חוסר שביעות רצונם, או אולי הם הסתפקו, בניגוד למה שאנו רואים, בהשמדתו של עם. במובן הזה, זו באמת מלחמה היסטורית, מכיוון שהיא מציגה בפנינו בבירור שתי ברירות: או אנושיות או אכזריות. על "הערבי החדש"