לאחר שנאלצו לברוח מהפשיטות הישראליות על העיר עזה, מאות עיתונאים פלסטינים מסקרים את המלחמה ומסכנים את חייהם בתנאים מחרידים.

בחצר בית חולים הוקמו אוהלים שיצרו את אולם השחרור ביום ומקלט בלילה.

חלקם עובדים בתקשורת המקומית ואחרים בעיתונות הבינלאומית, אבל הם חווים את אותו סבל בביצוע עבודתם מאז תחילת המלחמה בין ישראל לחמאס.

לפי האיגוד שלהם, 22 עיתונאים נהרגו ברצועת עזה מתחילת המלחמה, לאחר מתקפת הדמים חסרת התקדים ששיגר חמאס בשטח ישראל ב-7 באוקטובר.

עם תחילת המלחמה פעלו כלי התקשורת בשטחים הפלסטיניים ממשרדיהם בעיר עזה. ההפצצות הישראליות הכבדות, שהרסו כמה מגדלים, אילצה אותם לעזוב עם צוותיהם לדרום, למרות שהתקיפות הישראליות לא הצילו שום אזור.

מאות מהם, כולל צוות של סוכנות הידיעות הצרפתית, התיישבו בעיר חאן יונס באוהלים שהוקמו בחצר בית החולים נאצר.

כשאין להם דוחות להכין, האוהלים משמשים "חדר עריכה" והם ישנים בהם בלילה אם קול הפצצות נותן להם תקופה שקטה לעצום עיניים.

- "אני שותה רק מעט" -

חצר בית החולים עמוסה כל הזמן בנשים וגברים הלובשים אפודים חסיני כדורים שעליהם כתוב "Press" באנגלית, וחובשים קסדות על ראשיהם, בעוד שפעולות ההפצצה ליד בית החולים הן תכופות ולעיתים עקובות מדם.

שלטונות חמאס הודיעו ביום רביעי כי יותר מ-6,500 בני אדם, רובם אזרחים, נהרגו מאז תחילת ההפצצה הישראלית הממוקדת של רצועת עזה בתגובה לפיגוע חמאס, בו נהרגו למעלה מ-1,400 בני אדם, רובם אזרחים. בישראל, לפי הרשויות.

בית החולים נאצר מאכלס גם יותר מ-30,000 פלסטינים שנעקרו עקב המלחמה בחצרו ובמחלקות השונות.

למרות שבזכות מחוללי החשמל של בית החולים הם מסוגלים להטעין טלפונים, מחשבים, מצלמות וציוד אחר, תנאי ההיגיינה האישית קשים.

מים זורמים מנותקים לרוב ובשל המחסור במקלחות, אנשים רבים מתרחצים בשירותים.

באוהלים חלק ישנים על מזרונים או על הרצפה, מתכסים במעילים או בסוודרים. כדי לקבל קצת פרטיות, אחרים, בעיקר נשים, ישנים במכוניותיהם החונות בחצר בית החולים.

ויסאם יאסין, כתב של הערוץ האמריקאי בשפה הערבית "אל-חורה", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית, "כבר יותר משבועיים אנחנו עובדים בבית החולים נאצר. אנחנו ישנים באוטו. אני שותה רק מעט מאוד כדי שלא אשתה. צריך ללכת לשירותים."

היא הוסיפה, "מפציצים אותנו מסביבנו. לא פעם אנחנו עוזבים את המצלמות שלנו ולא יכולים לראות את ההודעות שלנו".

לדבריה, "סיקרתי את כל מלחמות ישראל וההסלמות בעזה. מעולם לא חוויתי נסיבות קשות מאלה. יצאתי מהבית בשבע בבוקר בשבת ה-7 באוקטובר, ולא חזרתי עד עכשיו".

היא ממשיכה, "לפעמים אני מהססת לענות לשיחות מהבת הקטנה שלי, בנה, בת תשע, כי אני לא יכולה לסבול את הבכי שלה ואני מרגישה חסרת אונים להרגיע אותה".

- "המשך בעבודתי" -

הודה חיג'אזי (בת 25) מחזיקה באזרחות ספרדית יחד עם משפחתה והיא כתבת בטלוויזיה הספרדית מאז 2018. היא בילתה את חייה בספרד לפני שחזרה עם משפחתה לעזה לפני חמש שנים. היא עובדת מבית החולים נאצר בזמן שמשפחתה נשארה בעזה כי לא היה להם בית ללכת אליו.

הודה אומרת, "זו המלחמה הראשונה שסיקרתי בסדר גודל כזה. המצב טרגי. לא ראיתי את המשפחה שלי כבר שבועיים", ומוסיפה, "כשישראל ביקשה לנסוע לדרום, החלטתי להישאר עם שלי. משפחה כי הם יותר חשובים מהעבודה. יומיים אחר כך בדקתי אותם והגעתי לכאן, אבל אני חושב עליהם כל הזמן, וזה "זה מגביר את הלחץ עליי".

היא מסבירה, "המצב קשה בבית החולים. אני ישנה באוטו ומזג האוויר חם. אני בקושי מצליחה להתקלח כל יומיים-שלושה באחד מהשירותים של כמה מחלקות בתוך בית החולים".

למרות שהיא מחזיקה באזרחות ספרדית ותיאורטית תוכל לעזוב את רצועת עזה אם מעבר הגבול ברפיח עם מצרים ייפתח, היא אומרת, "אני מנסה לשכנע את משפחתי לנסוע אם המעבר ייפתח, אבל אשאר כדי להמשיך בעבודתי. "

מצדו, מוחמד דאהר (בן 34), כתב של Roya TV הירדנית, אומר, "הייתי צריך לסקר גם את העקירה ואת הפינוי של המשפחה שלי. בבית שלי היו בערך 30 אנשים. הלכתי הביתה ו פינה את כל המשפחה למחנה נוסייראת באמצע רצועת עזה והגיע לעבודה מבית החולים".

דאהר, בעל זקן ארוך, אומר: "אנחנו בקושי מצליחים ללכת לשירותים ולשמור על ההיגיינה האישית שלנו. אני אתגלח כשהמלחמה תסתיים ברוך השם".

בנוסף למחסור באספקת היגיינה אישית, הכתב של הערוץ הטורקי TRT World, ניזאר סעדאווי (בן 36), מציין את "הקושי בתקשורת" שנגרם מהפשיטות על הרשת.

הוא הוסיף, "התקשורת עם הקולגות, המשפחות והמקורות שלנו הופכת לבעייתית".

הוא הוסיף כי בתחילה הוא ישן עם אפוד חסין כדורים בחניון בין המכוניות, אך לפני יומיים הצליח להשיג מזרון ולהקים מה שנראה כמו אוהל.

כתב Sky News Arabia מצדו, חאזם אל-בנא, אמר: "אנחנו עובדים בתנאים מסוכנים ביותר. אין מקום בטוח. אנחנו נוקטים בכל אמצעי הבטיחות, אבל האלימות של הפשיטות לא חוסכת אף אחד".

עיתונאים עובדים עם אותם פחדים עבור משפחותיהם כמו כל תושבי עזה. ביום רביעי הודיע ​​ערוץ אל-ג'זירה הקטארי על הריגתם של מספר בני משפחתו של כתבו בעזה, ואאל אל-דהדוה, בהם אשתו, בתו , ובן, כתוצאה מ"תקיפה אווירית ישראלית" שכוונה לבית שאליו נמלטו בעיצומה של המלחמה בין ישראל לחמאס.