רעב בתעשייה בעולם היעד

תעשיית הרעב היא שמו של ספר מאת מחבריו פרנסיס מורלב וג'וזף קולינס. מה הגיע הספר בתקופה שבה כדור הארץ מייצר מספיק כדי להאכיל את תושביו ועוד, עליו חיים חצי מיליארד אנשים רעבים. הוא מסוגל לשלוט במחשבותיו, והוסיף כי בעולם שלנו, הביטויים החזקים ביותר של הקיטוב הפכו בין היש לחסרי, ובין העמים שחיו על חשבון אחרים לבין אלו שנפלו קורבן לאחרים. סופר, הוא אומר שהאבחנה של רעב היא תוצאה של מחסור במזון ואדמה, והיא מאשימה את הטבע בבעיות של אחרים. מעשה ידי אדם. ההצלחה הכלכלית של כל אומה על פני כדור הארץ אינה תלויה במשאבי טבע עשירים ככל שתלוי ביעילות בעידוד וחיזוק אנשים לעבוד ולייצר, ולהפסיק לנצל אותם ולהימנע מהתערבות בפוליטיקה הפנימית שלהם.

סודן היא דוגמה לכך

אם ניקח את השטחים הבלתי מנוצלים לחקלאות בעולם הערבי, נגלה שיש יותר ממחציתם לא מנוצלים, וזה מיוחס לכמה מדינות בעולם, וזה נובע משליטה של מוסדות בינלאומיים, במיוחד מוסדות שמדינות עולם שלישי פונות אליהם לעזרה, סודן, למשל, היא המדינה של סל המזון הערבי. היא נקרעה על ידי מלחמות וסכסוכים וחולקה כך שהפכה רעבה ואנשיה רעועים. המגזר החקלאי רכש את החלק הגדול ביותר מפעילות האוכלוסייה, ואחריו המגזר התעשייתי והמגזר החקלאי תופס 80% במונחים של כוח העבודה. עדויות כלכליות מצביעות על כך שהכלכלה הסודנית הייתה עדה לתנועה יוצאת דופן של צמיחה ושגשוג בשנת 2008, אך התקדמות זו בשגשוג לא החזיקה מעמד לאורך זמן. המשורר עלי אל-ג'רים על החלום הזה, שם אמר: זה היה חלום לראות במזרח אחדות, אבל אחד החלומות הוא מה שהוא מצפה בכך.בזה מסכם המשורר את מצבו של האזרח הערבי ומבטא את המתרחש בתוכו, שרוצה להתנתק מהמדינה הקולוניאלית שעדיין שולטת. המוסדות שלנו מאת דרך סוגים שונים של מוסדות, בראשות הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ו-FAO, ולמרות התמיכה שהעניקה האחרונה, אין בכך כדי לקדם את השיפור של הכלכלה החקלאית של מדינות מתפתחות. אז המוסד הזה משרת רק את המדינות שיש להן אינטרסים בעולם הערבי ושיפור הייצור החקלאי תלוי בהשגת האינטרסים של המדינות הגדולות, וכל זה נובע מהשמירה על מצב העוני והדלות מרחף בשמי מדינות אלו. שמסווגות כ"מדינות עולם שלישי", ולכן משיגות קידמה ושגשוג, ואני מתכוון כאן לא לצורתן ויופיין של ערים ותכנון מבני עבורה, אלא השגשוג של החקלאות והתעשייה לא מאפשר זאת כלל, כפי שיש מכשולים רבים שהציבו המדינות המשפיעות, בין אם באמצעות כוח קשה או רך. מדיניות מיועדת זו פירושה תלותנו במערב ובמדינות הקולוניאליות עד סוף השעה.

תחרות בינלאומית לעולם השלישי

ישראל רואה בחרטום את השער שלה לאפריקה, למעט שאיפות לנצל משאבי חקלאיים וטבע להרחבת פעילותן של חברות ישראליות ביבשת, ולבסס לה דריסת רגל באפריקה ובים האדום, כדי להתחרות בכל ניסיון השקעה. על ידי ערב הסעודית ולהתעמת עם ההשפעה וההשקעות הטורקיות, שכן היא דוהרת נגד הזמן כדי להיכנס לאפריקה המודרת בעולם הערבי. בקיצור, המאבק הקר נגד מדינות העולם השלישי הפך להיות חשוף ופומבי. גישה דיפלומטית זו בה השתמשו המערב לישראל כאחד יש כמה יתרונות לאותן מדינות, שהם לשמור על העולם הערבי מפוצל ומפוצל כדי להקל על השליטה בו ולשבור את אחדותו הגיאוגרפית, הפוליטית, הדתית והכלכלית. מסמך קמפבל המטרה השיטתית הייתה לכבוש את הערבים העולם, והדבר המסוכן ביותר במסמך היה לשמור על עמי האזור הזה מפוצלים, בורים ונלחמים, על ידי מניעת תמיכה ורכישת ידע מדעי וטכני, אי תמיכה בהם בתחום זה, ומלחמה בכל נטייה של אלה. מדינות שיחזיקו במדעים טכניים.

רצ"ל צייר את טכניקות השליטה בעולם, כלומר איך לשלוט בלב העולם, שאפריקה מהווה את החלק הנכון בו, לאחר שהמעצמות הגדולות שולטות בלב העולם כדי לשלוט באי הגלובלי, וזה המאבק שקיים היום הוא איך אותן מדינות יכולות להרחיב את שליטתן בעולם על ידי שמירה על מדינות העולם השלישי נמצא תחת קו העוני ושולט באופן שבו הוא מוציא את כספו ומפתה אותו לפרויקטים שאינם משיגים אינטגרציה כלכלית וחקלאית כלל. מכאן, תיאוריות גיאו-פוליטיות הצליחו במידת מה לקבוע את מסלולן של המדינות הגדולות לשלוט בעולם, למרות שאנו שומעים, צופים וקוראים על מדיניותן של אותן מדינות והשאיפות שלהן בארצנו, אנו עדיין נאחזים ומפיצים ורדים במדינה. הדרך שלה, שכן היא בהחלט לא רוצה את האינטרס שלנו, והם מרעילים את הדבש. בקיצור, מעצמות העל, ובראשם ארה"ב של אמריקה ואחרות, הצליחו לפצל את הישות של מדינות ערב ולפצל את עמודי התווך שלהן, לכלול אותם תחת כנפיהם, כדי שמדינות אלו יישארו במסלול האמריקני. למרבה הצער, הספר "תעשיית הרעב", למרות שהוא ספר ישן, חושף בכל זאת את המדיניות של המדינות הדומיננטיות והקולוניאליות, ולנו נותר רק להתאחד לשים את התוכניות שלנו כדי לסכל את הקונספירציות האלה.