הכחשת נכבה

הדבר הראשון שצריך לדעת על הנכבה הוא שזה באמת קרה. קורבנות פלסטינים סיפקו עדי ראייה עכשוויים. הארכיון הצבאי והמדיני הישראלי מכיל דיווחים מפורטים של מתכנני ומיישי התוכנית. יגאל אלון ציין כי הכוונה היא "לטהר את אזור חברון העליון ולהגיע לאזורים היהודיים". כדי להשיג מטרה זו, כוחות ישראליים השתמשו בגירוש בכפייה והרגו אזרחים כדי להטיל אימה על אחרים כדי להשאיר ובסופו של דבר לעקור 700,000 פלסטינים. ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, הגדיר זאת כ"נס כפול" של יצירת מדינה גדולה ויהודית יותר. חיים ויצמן, הנשיא הראשון של ישראל, בירך על המבצע כ"טיהור מופלא של הארץ".

הישראלים הכחישו שהתרחשו מעשי טבח או שכוחותיהם הטילו אימה על אזרחים. עדויות הקורבנות זכו להתעלמות וחקירות של גורמים בינלאומיים נדחו כמגמתיות. אם זה נכשל, השיבו הישראלים שהערבים ברחו כי מנהיגיהם הורו להם לעשות זאת, כדי לסלול את הדרך ל"צבאות ערב הפולשים".

זה הכחשה ושקר ואז מחיקה. בשנת 1971 חוויתי את ההתעמקות הראשונה שלי במציאות הנכבה. כשנסעתי ללבנון ולירדן בתמיכת מענק לאיסוף סיפורים על פליטים פלסטינים רק 23 שנים לאחר הגירוש, ראיינתי רבים בעלי זיכרונות חיים מהקשיים שעברו. זמן קצר לאחר מכן, חוויתי את החוויה הראשונה שלי בהכחשת הנכבה.

כשחזרתי, כתבתי את מה שחוויתי. דיקן באוניברסיטה כתב מכתב לעורך, וגנה את עבודתי כדוגמה ל"אנטישמיות ניאו-נאצית וניאו-בולשביקית". כשהוזמנתי לדבר על הכתבות, חלק מהקהל סירב באלימות. נציג הקבוצה שהזמינה אותי הסביר את התגובה העוינת: "הם הותנו לראות בפלסטינים אובייקטים. ובכך שגרמת להם לראות בפלסטינים אנשים אמיתיים, איימת על ההכחשה שמגינה עליהם מפני הכרה בפשע של ישראל".

מנגנון ההכחשה הזה פועל עד היום. ארגון יהודי אמריקאי גדול התנגד, באמצעות תלונה ליו"ר בית הנבחרים, לאירוח חגיגת הנכבה ב-10 במאי במרכז המבקרים של הקונגרס, ותוכנן שהחגיגה תכלול פלסטינים שחיו דרך הזיכרון. והיסטוריונים פלסטינים. נשיא המועצה קווין מקארתי השיב כי התקרית "נראה" כאנטישמית והבטיח כי "לעולם לא יאפשר לזה לקרות בגוף הזה".

ההיתר למקום בוטל, מה שאילץ את מארגני אירועי הנכבה לחפש מקום אחר. מקארתי השתמש אז במקום שממנו גירש את הפלסטינים לארח חגיגת עצמאותה של ישראל, כנראה בלי האירוניה. בנובמבר 2022, לאחר שהעצרת הכללית של האו"ם קיבלה ברוב מכריע החלטה להנציח את הנכבה, החלו הפלסטינים לתכנן הנצחת הנכבה במטה האומות המאוחדות. בתגובה, המשלחת הישראלית קראה להחרים ולחצה על המדינות החברות שלא להשתתף. זה מסגיר תמיהה גוברת כשהם מתעקשים שהביקורת על ישראל היא בעיקרה אנטישמית, ואומרים שמבקרים "מבקרים את ישראל לבדה".

ואכן, המתנצלים הישראלים הללו מתעקשים שישראל היא המדינה היחידה שאי אפשר לבקר בה, ובינתיים הם שוללים מהפלסטינים את הזכות לספר את סיפורם ולהכיר באנושיותם. זו גזענות והיא המקור להכחשת הנכבה.