שוב, חאדר עדנאן! החיים מלמדים אותנו

אני אקרא לו קדוש מעונה בעודו בחיים! ואני אראה אותו נישא בשירה הלוהטת, הלוהטת, המתנשאת, והוא יהיה כפי שרצה ולא כפי שרצו העבדים.

ישמיעו המדבר ועריו את קולם, והבתים בהם שוכן השובת יתנערו מהשפלה, מים ומזון, וישרו המדינות, וממרומי ההרים ירעו, ויחכו לשוב רוחו. באילים וציוד ובניחוח של שיבה וחתונות, ויבוא כפר התימין, החרב והציפורני חתול, שצמותיו הירוקות נקטעו, עכשיו, כדי לכתוב בלוח השנה שלו את צעדיו של האיש האיתן, שחיזק את עצמו בחוצפה. , וצם בשכחה בזירת הפיגור, הבינוניות, התוהו והקדרות של המדוכאים, אז הוא היה קדוש מעונה עם שבעים קדושים, כי רימון חזהו רוחש בכעס רב וביגון עצום על צללי חומות כבדות. וצמיגות הדם החופשי, וקולו של הצלוב על העקרב הרמאי במעצר בימי הגברת העיוורת "צדק" שהם עצרו בדמויות מועצת הביטחון שלהם, המקבילה לגואנטנמו ואבו גרייב, ובנושאות מטוסים. הטוטם השורר של האימה, ומשום שהוא נפגע שוב ושוב ומעייו נכרתו לרסיסים, ומפני שהיה עד להרג אחיו, והוא סבל, כאילו היה סלע שנלחץ ואינו נשבר, נותן שמן בטעם של דבש ולימון.
אגב, לא פגשתי אותו במקרה, ואני לא מכירה אותו אישית, אבל הוא דוגמה יוצאת דופן, דוגמה לאומץ, ואייקון של ההקרבה הבלתי אפשרית..מה שמניע אותי להביע ברכה, הערכה, הכרת תודה, ויפה בזכות נשמתו הנאמנה, כשהיא אבלה בגן העדן.

והשיח' ח'דר, שנולד בעידן הטרור הגדול ביותר, בצל בטן פרה ושנים של מעשי טבח שחרגו מתקופתו של דיוקלטיאנוס יאנוס המפחיד, היו עמו אובססיביים כמו עקרב בתוך האש, והוא היה במצב של הז'נדרמריה, הקושרים המעורפלים, אבל הוא קיבל את ההחלטה העימותית מאחיזת תבוסה סגורה, לאחר שדלג על החיפוש אותו דבר, כדי למצוא זאת התנגדות שננטשה על ידי הסובבים והבלבול של הצדדים הוסח. על ידי מדעי המחלוקת, בזמן שהם הפילו את מבצרם מבפנים בוויתור הדרגתי, והם שתו אותנו לריאליזם פוליטי שהוביל לדם, להישגים ולסיבה, ולאסונות, שברון לב, יתמות, כדורים, מחסומים, השפלה. ונשאר גז נוזלי.על בושה וקבלה שולל. אבל למרות זאת, הוא קם כמו דוקר חופשי, מארץ טהורה שנשטפה בדמעות השכול, בדם של ציפורים תמימות ובעורקי הקדושים, וצלל לתוך רפש העימות עם ההפך, והוא היה עם אחיו בבסטיליה, הקריב את פריחת חייהם בחושך והלחות החונקת, והם יצאו למחצית החיים כדי להשלים אותו עם שובם הטהור, הורג והאלים.

ואם כוח גס אינו מוביל לנכון או לא נכון, אז הוא צריך ליצור דגל כדי לרסן אותו או לדלג על המסור חסר הרחמים שלו. ואם כל שבט צריך אגדה, וכל מלחמה צריכה גיבור, אז האגדות שלנו הן הקדושים, העצורים והפצועים שלנו. באשר לגיבורינו, הם אלו ששזרו בתוך החברה שלנו בלמים שפעלו להגביל את הטירוף והוויתור, ו הוביל לחיזוק הישרדותם של אנשים פשוטים בארצם, למרות פשיטות, הריסות ורעב.השייח' היה מאלה שקדמו את דרגות העבודה עד שהפך לעיט קיסרי, נכשל בכל כיוון, והצעותיו המשיכו להשתרש. כל בניין עד הרגרסיה והמיתון הקודר הזה, והציפה הכשילה אותו למרות החוצפה והתמימות של האיש.

פלסטין הכיר את בנו בזמן שהוא היה בכלא, עשר פעמים, והוא נהג לומר לכובשיו: אתה חושש להרוג אותנו יותר ממה שאנחנו חוששים ממוות, וכובשים שוברים את עצמותינו ושברנו את צלעותינו, אך היא תירפא.

והוא היה מודע שציניות היא עוד מילה שמשמעותה פוליטיקה, אז הוא צלל לתוך כבשן העבודה הרצינית.בכלא הוא לא היה מרפה עפעף בזמן שהוא מנחה את מי שהכי מתאים לזה שהוא הטוב ביותר, ומנגב את הכסף מהכאבים הפנימיים של העצורים ועוזר להם להיפטר מהמילים הערמומיות החוזרות ונשנות. כולם העידו כי דרשותיו היו ירח שלם לייצב את הרוח ולהאיר את המצפון, ובנוכחות נאומו של העליון, שאינו מאכזב. אבל הקדושים החיים והחיים שלנו הם כמלך גרקוביה מול הצאר, הם נלחמו בו וניסו לגרש אותו מארצם, ומעשיהם היו אומרים לנו: בוא אל ציפורני המוות, כי בלבנו שם. הוא שיר. אבל הם נפלו לפני שהגיעו כי הרועים מכרו את הדרך..ואלה שנשארו נשארו והם לא שינו
והשייח', היה מודע להבדל בין מעשה הדמוקרטיה החופשית שחייב להתקיים, ובין הדמוקרטיה הפלגתית הפרגמטית הסובלת ממשברים מבניים עמוקים, אז הוא ניגש ישירות לפעולה המחוייבת, מותיר אחריו את חלאת הדיבור וה אפר של תארים, כאילו אמר: כשאנשים לא שומעים אותך, אתה צריך ללכת אחריהם או ללכת לבד, אז הוא הלך לבדו לתנועה הנקייה, ומצא מאחוריו את האנשים הנכבדים שעוקבים אחריו, בטוחים ורגועים. יש לו תהילה חרוטה על אבן בלהבות נצחיות. אולי אני קורא לזה השקנאי, הציפור ההיא שנהגה לנקר את החזה שלה כדי לחלץ את ליבה כמזון לציפורים שסביבה.
אולי הוא עדיין מבין את חוכמת נפילת בבל! שדריוש נכנס בצחנתו, ובגלל שאנשיה שיכורים עד כדי היעדרות, לכן הוא קורא לזיכוך מעשי בדיבור ובהתנהגות כי הוא טוב בנימוסיו ובנימוסיו, כשם שזה נשאר מודל של מחויבות כלפי הגזרה הלאומית שלו ובמשמעותה המוסרית והתיאורטית, רחוקה ממטרות, מעורפלות, הסתגרות ומחויבות עיוורת, אז הוא השיג את הפריבילגיה הזו. אולי אנחנו כאן כדי לשאוב מהזוהר של הדגם והדוגמה הזו ולחדד את הרוחות העולה.

שיח' חאדר עדנאן הוא אחד ממלכי השמש שהנביטו גחליליות של אור בשדות ובקבועים ושמר עליהם חיים ומלאים, החל מהמדינה העצמאית השלמה, עם ירושלים כבירתה לנצח, וכלה בסיומה המוחלט של התיישבות וכיבוש, והחזרת הפליטים לארצם הראשונה.. או הקבועים והחייאת החיים במוסדותינו עם שקיפות, צדק וחוק, או תגובה קטלנית לגלובליזציה של קריסה ועבדות. לכן אנחנו מכריזים שאנחנו עם ומאחורי רוחו של השייח', כלומר אנחנו עם הזכויות שלנו, הקבועים שלנו והזכות הזוהרת שלנו שהעביר השהיד הגאון שלנו.