גדי איזנקוט מוביל את הזירה הפוליטית הישראלית כמועמד הבולט ביותר מול נתניהו

עם התקרבות מועד הבחירות לכנסת בישראל, שנקבעו לעשרים ושבעה באוקטובר הקרוב, כוכבו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט עולה כאיום הפוליטי הבולט ביותר על עתידו של בנימין נתניהו. תחרות זו מגיעה בתזמון רגיש ביותר, כאשר הבחירות הקרובות נחשבות למשאל עם על תפקודו של נתניהו לאור השלכות אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת.

סקרי דעת קהל אחרונים שבוצעו על ידי כלי תקשורת עבריים הראו יתרון בולט למפלגתו החדשה של איזנקוט, הנושאת את השם 'ישאר', כאשר הנסקרים העניקו לה 23 מנדטים בכנסת. התקדמות זו מציבה את המפלגה בחזית המפה הפוליטית, עוקפת את מפלגת הליכוד השלטת שירדה ל-22 מנדטים, מה שמשקף רצון לשינוי בקרב מגזרים רחבים של הבוחרים.

יתרונו של איזנקוט אינו מוגבל רק למנדטים המפלגתיים, אלא מתרחב לכריזמה מנהיגותית ולקבלה ציבורית לתפקיד ראש הממשלה. הסקר חשף כי 43% מהישראלים רואים בו את האישיות המתאימה ביותר להנהיג את הממשלה, כשהוא עוקף את נתניהו בתשע נקודות אחוז, שקיבל רק 34% מקולות המשתתפים.

פרשנים פוליטיים רואים באיזנקוט את ההיפך הגמור מאישיותו של נתניהו, כאשר הוא נתפס כאיש ביטחון רגוע ואחראי, הרחק מהקיטוב הפוליטי החריף. למרות חוסר ניסיונו הפוליטי הארוך, הרקורד הצבאי שלו והצהרותיו המאוזנות הפכו אותו לבחירה המועדפת על מעמד הביניים המחפש יציבות שאבדה מזה שנים.

היסטורית, איזנקוט נודע במהלך כהונתו כרמטכ"ל בין השנים 2015 ל-2019 באימוץ אסטרטגיות צבאיות קשוחות, שהבולטת שבהן היא 'דוקטרינת הדאחייה' המבוססת על כוח מופרז. עם זאת, הוא נוקט עמדות זהירות כלפי הסוגיה הפלסטינית, כאשר הוא דוחה כיום קריאות להקמת מדינה פלסטינית, ומעדיף להתמקד בהיבטים הביטחוניים הטהורים.

מצעה של איזנקוט מבוסס על עשר נקודות עיקריות שמטרתן להחזיר את הביטחון והאחדות בתוך החברה הישראלית המפוצלת. הוא מתחייב בתוכניתו לבנות מחדש את המוסדות הדמוקרטיים שספגו טלטלה בתקופת שלטונו של נתניהו, תוך התמקדות בחיזוק שלטון החוק והגנה על עצמאות מערכת המשפט וחופש התקשורת.

אחת ההבטחות הבולטות של איזנקוט בבחירות היא הקמת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית לבדיקת כשלי מתקפת השבעה באוקטובר. צעד זה נועד לקבוע אחריות לכשל המודיעיני והצבאי הגדול, דרישה ציבורית שעשרות אלפי ישראלים הפגינו למענה ברחובות בחודשים האחרונים.

איזנקוט מציג חזון ביטחוני מקיף הכולל חובת שירות צבאי לכל שכבות החברה, כולל החרדים והאזרחים הערבים. הוא מפנה ביקורת חריפה כלפי נתניהו בשל בריתותיו עם מפלגות דתיות המבקשות לחוקק פטורים משירות, בטענה שזה מחליש את הצבא בזמן שהוא נלחם בחזיתות מרובות.

במישור האישי, איזנקוט זוכה לאהדה ציבורית רחבה לאחר שאיבד את בנו ושניים מאחייניו בקרבות המתנהלים ברצועת עזה. מחיר אישי זה ששילם חיזק את תדמיתו כמנהיג המשתתף בצער העם, דבר שנתניהו חסר, כאשר הוא מתמודד עם האשמות מתמידות על ניתוק ממציאות החיילים ומשפחותיהם.

למרות ניסיונותיו להצטייר כמנהיג מתון, איזנקוט שואף גם למשוך קולות ימין ומתנחלים באמצעות ביקורי שטח במוקדי התיישבות שנויים במחלוקת. הוא ביקר לאחרונה במאחז הבלתי חוקי 'חוות שובל' ליד שכם, מה שעורר ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם ישראליים שראו בצעד תמיכה באלימות המתנחלים.

חוקרים במכוני מחקר ישראליים מציינים כי איזנקוט הצליח למשוך את הבוחרים ה'אסטרטגיים' מהזרם המרכזי והליברלי. בוחרים אלה רואים בו את המועמד היחיד המסוגל באמת להביס את נתניהו בקלפי, במיוחד עם ירידת הסיכויים של שמות אחרים כמו יאיר לפיד ונפתלי בנט.

מוצאו של איזנקוט כבן למהגרים ממרוקו נחשב לגורם חשוב בשבירת המונופול של האליטות המסורתיות על תפקידים בכירים, מה שמקרב אותו לשכבות חברתיות מגוונות. רקע חברתי זה מסייע לו לחדור לבסיסי בוחרים שנחשבו היסטורית למפלגת הליכוד ולימין המסורתי.

מנגד, איזנקוט מתמודד עם האתגר של הבהרת חזונו הפוליטי הסופי לסכסוך עם הפלסטינים, שעדיין מאופיין בעמימות ובהתמקדות בפתרונות ביטחוניים זמניים. משקיפים סבורים כי עמימות זו עשויה להיות מכוונת כדי למנוע אובדן של כל גוש הצבעה לפני הכרעת המערכה הפוליטית מול נתניהו.

לסיכום, נראה כי הזירה הפוליטית הישראלית נעה לקראת עימות דו-ראשי מכריע בין 'דוקטרינת נתניהו' הפוליטית ל'דוקטרינת איזנקוט' הצבאית. עם המשך המלחמה וגבור הלחצים הפנימיים, סיכוייו של הרמטכ"ל לשעבר ממשיכים לעלות, מה שעשוי לסיים תקופה ארוכה של הגמוניית הליכוד בשלטון.

איזנקוט מייצג את ההיפך מנתניהו, והוא איש השייך לדור אחר ומקושר יותר לנרטיבים הביטחוניים המסורתיים.