בחירת המועצה הלאומית הפלסטינית בתפוצות: מבוא לחידוש הלגיטימיות הלאומית ובנייה מחדש של הייצוג הפלסטיני

ההכרזה על תחילת ההכנות להשלמת בחירת חברי המועצה הלאומית הפלסטינית במדינות התפוצות מהווה תחנה לאומית חשובה הראויה להתייחסות רצינית ואחראית. הסוגיה אינה נוגעת רק להשלמת חברות במוסד ממוסדות אש"ף, אלא נוגעת במהות הייצוג הפוליטי של העם הפלסטיני ובעתיד המערכת הלאומית והמוסדות המאחדים שלו.צעד זה מגיע בתקופה היסטורית יוצאת דופן שבה העם הפלסטיני מתמודד עם האתגרים המסוכנים ביותר שידעה סוגייתו הלאומית מזה עשורים, על רקע המשך המלחמה ברצועת עזה, הסלמת ההתנחלויות והסיפוח בגדה המערבית, והתגברות הניסיונות לחסל את הזכויות הלאומיות הפלסטיניות, ובראשן זכות השיבה, ההגדרה העצמית והקמת המדינה הפלסטינית העצמאית.בצל אתגרים אלה, חידוש הלגיטימיות הלאומית וחיזוק המוסדות הייצוגיים המאחדים הופכים לצורך לאומי דחוף, לא רק כהכרח ארגוני, אלא כחלק מהמאבק על העמידה הלאומית וההגנה על הזכויות ההיסטוריות הפלסטיניות.המועצה הלאומית הפלסטינית תופסת מקום ייחודי במערכת הפוליטית הפלסטינית, שכן היא אינה מועצה לתושבי השטחים הפלסטיניים בלבד, אלא היא הפרלמנט הלאומי של העם הפלסטיני כולו במולדת ובתפוצות.מאז הקמתה, המועצה הלאומית היוותה את המסגרת שבה התגלמה אחדות העם הפלסטיני למרות הפיזור, הפליטות והכיבוש, והייתה הסמכות הלאומית העליונה שאישרה את האמנה הלאומית הפלסטינית, בחרה את ההנהגה הפוליטית של אש"ף ושרטטה את הקווים הכלליים למאבק הלאומי הפלסטיני.מכאן, חשיבותה של המועצה הלאומית אינה נובעת ממספר חבריה או מושביה, אלא מהיותה הביטוי המוסדי לאחדות העם הפלסטיני ולזכותו הקולקטיבית להגדרה עצמית לאומית.העם הפלסטיני חווה בעשורים האחרונים תמורות פוליטיות ודמוגרפיות עמוקות, וכן קמו דורות פלסטינים חדשים במולדת ובתפוצות שלא ניתנה להם ההזדמנות להשתתף ישירות בבחירת נציגיהם למועצה הלאומית הפלסטינית.לכן, השלמת הרכבת המועצה הלאומית מהווה הזדמנות לחדש את הלגיטימיות הייצוגית על בסיס דמוקרטי וכוללני יותר, באופן שיחזק את אמון הפלסטינים במוסדותיהם הלאומיים ויחזיר את החיוניות לאש"ף כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני.אולם, השגת מטרה זו דורשת שכל התהליך יתבסס על כללים ברורים של צדק, שקיפות והשתתפות לאומית רחבה.אם המועצה הלאומית מייצגת את העם הפלסטיני כולו, הרי שהעיקרון המנחה להרכבתה חייב להיות צדק ייצוגי.אין לאפשר שהייצוג יתבסס על מכסות, שיקולים מנהליים או הסכמות פוליטיות מוקדמות, אלא עליו להתבסס על קריטריון דמוקרטי ברור המבוסס על יחס האוכלוסייה ומספר הבוחרים הרשומים.ואם קריטריון הייצוג המקובל בפנים הארץ מבוסס על הקצאת חבר אחד בערך לכל עשרים וחמישה אלף אזרחים, הרי שההיגיון הלאומי והדמוקרטי מחייב אימוץ אותו קריטריון בייצוג הפלסטינים בתפוצות.שכן, הפלסטיני המתגורר במחנות לבנון או סוריה, או במדינות המפרץ, או באירופה, אמריקה ואוסטרליה, זכויותיו הלאומיות אינן פחותות מזכויות הפלסטיני המתגורר במולדת, וכן זכותו להשתתף בקבלת ההחלטות הלאומיות אינה נפגעת בשל מקום מגוריו.מכאן, שמספר הנציגים המוקצה לכל קהילה פלסטינית צריך להיות שיקוף של גודלה הדמוגרפי האמיתי ומספר הבוחרים הרשומים בה, ולא תוצאה של הבנות או הסדרים מוקדמים.בחירות ישירות מהוות את הנוסחה האופטימלית לביטוי הרצון העממי הפלסטיני, ולכן מתן עדיפות להן מהווה מגמה חיובית הראויה לתמיכה.אולם, הנסיבות המשפטיות והפוליטיות במדינות מסוימות עלולות להקשות על קיום בחירות ישירות במקרים מסוימים, מה שמצדיק פנייה למכללות בחירה או לנוסחאות של הסכמה לאומית.אך חלופות אלה צריכות להישאר בגדר חריג הנכפה על ידי הצורך, ולא כלל קבוע המחליף את הבחירות.שכן, הבחירה מעניקה לגיטימיות, ואילו ההסכמה צריכה להיות אמצעי להגנה על האחדות הלאומית כאשר המעשה הדמוקרטי הישיר אינו אפשרי.סוגיית הפלסטינים המתגוררים בירדן מהווה מקרה מיוחד בשל השיקולים ההיסטוריים, הפוליטיים והמשפטיים השולטים ביחסים הפלסטינים-ירדנים.למרות הבנת ייחודיות זו, כל טיפול בתיק זה צריך להתבסס על עיקרון קבוע לפיו הזכויות הלאומיות הפלסטיניות אינן נשללות או נפגעות בשל מקום המגורים או המעמד המשפטי.שכן, הפלסטינים בירדן מהווים חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני, וכל טיפול עתידי בסוגיה זו חייב לאזן בין ייחודיות היחסים הירדנים-פלסטינים לבין שמירה על הזכויות הלאומיות הפלסטיניות המאחדות.מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי, פליטות, הגירה או מגורים מחוץ למולדת אינם מבטלים את האופי הלאומי או שוללים את הזכויות הפוליטיות של עמים הנמצאים תחת כיבוש או נשללים מהגדרה עצמית.יתרה מכך, המעמד המשפטי של הפליטים הפלסטינים וזכויותיהם הקולקטיביות והפרטיות מדגישים כי השתתפותם במוסדותיהם הלאומיים אינה פריבילגיה הניתנת להם, אלא זכות יסוד מזכויותיהם הפוליטיות והלאומיות.כמו כן, ייצוג הפליטים הפלסטינים במועצה הלאומית מהווה אחת מהערבויות הפוליטיות והמוסריות להמשך ההגנה על זכות השיבה כזכות אישית וקולקטיבית בלתי ניתנת להפקעה.למרות חשיבותו של צעד זה, הצלחתו אינה מובטחת באופן אוטומטי.קיימים אתגרים אמיתיים הכוללים:המשך הפילוג הפוליטי הפלסטיני. חוסר אמון ציבורי במוסדות הפוליטיים. שוני במצב הקהילות הפלסטיניות בין מדינה למדינה. קשיי רישום בוחרים והכנת רשימות בחירה. הצורך בשיתוף דורות צעירים. הצורך בייצוג נשים וכישרונות לאומיים. הבטחת שקיפות ויושרה בכל שלבי תהליך הבחירות.התמודדות עם אתגרים אלה דורשת רצון פוליטי לאומי כנה המציב את האינטרס הלאומי מעל האינטרסים הצרים של קבוצות וארגונים.כדי שתהליך זה ישיג את מטרותיו הלאומיות הרצויות, יש צורך לאמץ שורה של צעדים מעשיים:ראשית: אימוץ רישום בוחרים פלסטיני אחיד, עדכני וניתן לבדיקה וביקורת.שנית: אימוץ קריטריון דמוגרפי וייצוגי אחיד בפנים הארץ ובחוץ לארץ המבוסס על יחס פרופורציונלי ברור בין מספר התושבים למספר הנציגים.שלישית: הכרזה על קריטריוני הייצוג והבחירה באופן שקוף וגלוי בפני כל הפלסטינים.רביעית: מתן אפשרות למוסדות החברה האזרחית והקהילות הפלסטיניות לפקח על תהליך הבחירות.חמישית: הבטחת ייצוג הוגן לנשים, צעירים וכישרונות מדעיים ומקצועיים.שישית: שיתוף כוחות פוליטיים שונים ואישים עצמאיים בתהליך באופן שיחזק את השותפות הלאומית.שביעית: קביעת תקופת זמן קבועה לחברות במועצה הלאומית, כך שתחודש באופן תקופתי וקבוע באמצעות בחירות או מנגנונים דמוקרטיים מקובלים.שמינית: קישור תהליך הרכבת המועצה הלאומית לתוכנית רפורמה מקיפה למוסדות אש"ף וחיזוק יעילותם ויכולתם הייצוגית.הסוגיה האמיתית אינה טמונה בבחירת מאה וחמישים חברים מהתפוצות או מאתיים חברים מפנים הארץ, אלא ביכולתו של תהליך זה לבנות מחדש את האמנה הלאומית הפלסטינית על בסיס צודק, ייצוגי ומשתף יותר.העם הפלסטיני ששמר על זהותו הלאומית למרות הנכבה, הכיבוש, הפליטות והמלחמות ראוי למוסדות לאומיים חזקים, יעילים ומבטאים את רצונו האמיתי.ואם תהליך השלמת המועצה הלאומית יצליח להשיג ייצוג הוגן, בחירות חופשיות ושותפות לאומית רחבה, הוא יכול להוות נקודת מפנה חשובה במסלול התנועה הלאומית הפלסטינית, ולהחזיר את החיוניות לאש"ף כבית הפוליטי המאחד של כל הפלסטינים.אך אם יטופל כפעולה מנהלית או ארגונית מוגבלת, הוא יאבד חלק ניכר מיכולתו לחדש את הלגיטימיות ולהחזיר את אמון הציבור.לסיכום:השלמת בחירת חברי המועצה הלאומית הפלסטינית במולדת ובתפוצות אינה רק הכרח ארגוני נדחה, אלא הכרח לאומי ודמוקרטי הקשור ישירות לעתיד הסוגיה הפלסטינית ומוסדותיה הייצוגיים.וככל שתהליך זה יתקרב לעקרונות הדמוקרטיה, הצדק הייצוגי, השקיפות והשותפות הלאומית, כך תגדל יכולתו לייצר מועצה לאומית המבטאת באמת את העם הפלסטיני בכל מקומות הימצאו.בתקופה שבה הסוגיה הפלסטינית נתונה לניסיונות דחיקה וחיסול, בנייה מחדש של המוסד הלאומי המאחד וחידוש לגיטימיותו הופכים לאחד הכלים החשובים ביותר לעמידה לאומית, ואחד התנאים הבסיסיים לשמירה על אחדות העם הפלסטיני וזכויותיו ההיסטוריות הבלתי ניתנות להפקעה בחירות, שיבה, הגדרה עצמית ועצמאות.