המדינה המצרית עדה לשינוי מהותי בפילוסופיית השלטון ובניהול המוסדות, כאשר מאפייני שינוי זה באו לידי ביטוי בהצהרות רשמיות המאשרות כי מרכז הפיקוד האסטרטגי בבירה המנהלית החדשה מייצג את הנהגת המדינה כולה. מגמה זו מצביעה על רצון להתעלות מעל המבנים המסורתיים של הכוחות המזוינים והמשרדים האזרחיים לעבר מודל ריכוזי ושליטתי יותר.
משקיפים רואים כי התוכנית הנוכחית נועדה לתאר במדויק את המצב הקיים ולמנוע נפילה למלכודת של היעדר חזון, כאשר מקבלי ההחלטות מאמינים כי הצבא מייצג את 'המדינה העמוקה' המסוגלת לפתור משברים עקשניים. הדבר בא לידי ביטוי בהטלת תיקי הדיור, הריסת מבנים בלתי חוקיים וניהול הרחבות עירוניות על המוסד הצבאי, הרחק מהמגזר הפרטי.
תפיסה זו משקפת רצון לשליטה מקיפה על מוקדי החיים הציבוריים, עד כדי התערבות בעניינים דתיים ומוסריים של האזרחים. הניתוח מצביע על כך שהשלטון מנסה לבסס את מושג 'המנהיג הנבחר' שמתעלה על תואר הנשיא הנבחר, מה שמציב אותו בעימות עם מוסדות ותיקים כמו אל-אזהר אל-שריף.
השוואות פוליטיות מראות דמיון בהתנהגות למודלים של שלטון קודמים שהתבססו על נטייה אינדיבידואלית בהכרעה בעניינים הלכתיים וחברתיים מורכבים. נעשים מאמצים לאשר חקיקה הנוגעת לגירושין וירושות באופן התואם חזון מערבי מודרני, תוך דחיקה ברורה של חוקרים ומומחים מסורתיים בתחומים אלה.
במישור הפוליטי, ניכר בבירור פירוק מושג הרב-מפלגתיות לטובת מפלגות סמליות התומכות בשלטון הקיים ללא התנגדות אמיתית. גישה זו הובילה להיעדר תחרות פוליטית ממשית, והזירה הפכה לצבע אחד הדוחה כל ניסיונות להתמודדות יריבה, אפילו מתוך המוסד הצבאי עצמו.
'הישות הצבאית' או מרכז הפיקוד האסטרטגי בבירה המנהלית נחשב לכלי הביצועי של חזון חדש זה, והוא משתרע על שטח עצום העולה על 90 קילומטרים רבועים. מרכז זה, שתוכנן להיות גדול יותר מה'פנטגון', נועד לספק שליטה מידעית מלאה על כל הנתונים והמתקנים של המדינה המצרית.
משימות מרכז זה מתחלקות בין ניהול נתונים מאוחדים ושליטה ברשתות אסטרטגיות המנהלות את המנגנון המנהלי של המדינה באופן ריכוזי. הוא כולל גם מרכזים מתקדמים לשליטה בתקשורת הלאומית וניהול שירותי חירום וביטחון שטח, מה שמבטיח תגובה מהירה לכל תנועות המוניות אפשריות.
בהקשר של פירוק משרדים אזרחיים, חברת 'מצרים העתיד' צצה כתחליף בפועל למשרד החקלאות בניהול פרויקטים לאומיים גדולים והשבחת קרקעות. חברה זו מנוהלת על ידי קצינים צבאיים הרחק מפיקוח מועצת השרים, מה שמחזק את מושג 'מדינת המוסד האחד' הבולעת את הסמכויות המסורתיות של המשרדים.
מקורות מצביעים על כך שהיחס הפרוטוקולי לשרים ומושלים אזרחיים משקף ירידה בתפקידם לטובת מנהיגים צבאיים באירועים ציבוריים. פקידים אזרחיים נבוכים בשאלות טכניות מפתיעות, בעוד שמנהיגי פרויקטים צבאיים מקבלים את המרחב הגדול ביותר לדבר ולהציג הישגים בפני דעת הקהל.
מעבר זה לעבר ריכוזיות מוחלטת מעלה שאלות עמוקות לגבי יכולת המערכת להתקיים בהיעדר מחקרי היתכנות מדעיים לפרויקטים גדולים. ההסתמכות על 'אומץ' בקבלת החלטות במקום מתודולוגיה מדעית עלולה להוביל לעלויות כלכליות וחברתיות כבדות שיישאו על ידי המדינה בעתיד הקרוב.
הניתוח רואה כי ניסיונות להפוך את המדינה ל'צריף' או 'ועדה מרכזית' בדומה למשטרים טוטליטריים עלולים להתנגש במציאות של חוסר יכולת קיום לטווח ארוך. למרות השליטה הביטחונית והמידעית, רצון השינוי העממי והלחצים הכלכליים נשארים גורמים מכריעים בקביעת אורך חייו של מודל פוליטי זה.
נראה כי ההימור הנוכחי מתמקד בהרווחת זמן והשלמת התשתית של הבירה המנהלית כדי שתהיה מבצר מנהלי וביטחוני בלתי חדיר. עם זאת, דחיקת כישרונות אזרחיים ודחיקת מוסדות מבוססים עלולה להחליש את המבנה הכולל של המדינה ולהפוך אותה לפגיעה יותר לזעזועים במקרה של משברים פתאומיים.
המשך מצב זה מעבר לשנת 2030 דורש תיקונים חוקתיים ומבניים נוספים שיבטיחו את הישארות השלטון הנוכחי בראש הפירמידה הפיקודית. אך ניסיונות היסטוריים מצביעים על כך שמשטרים המבטלים רב-מפלגתיות ונסמכים על אדם יחיד מתמודדים עם אתגרים קיומיים בניסיון למסד השפעה זו באופן קבוע.
לסיכום, נותרה השאלה כיצד לצאת מנתיב זה שחלקם מתארים כ'ביצה' פוליטית וכלכלית, וזה דורש קריאה מעמיקה בעלות של המשך גישה זו. העתיד אינו תלוי רק בהישארות השלטון, אלא ביכולתה של המדינה המצרית כמוסד וכהיסטוריה לעמוד בפני שינויים מבניים גדולים אלה.
ההנהגה האסטרטגית בבירה המנהלית החדשה היא הנהגת המדינה ולא רק הנהגה כללית של הכוחות המזוינים.
שתף את דעתך
ניתוח: שינויים מבניים במדינה המצרית תחת ה'הנהגה האסטרטגית' החדשה