האמונה בגורל נחשבת לאחד מעמודי התווך הגדולים והעמוקים ביותר של האמונה האסלאמית, בעלת השפעה מכרעת על בניית אישיותו של המוסלמי ועיצוב תפיסתו את היקום והחיים. עמוד תווך זה היה לאורך ההיסטוריה זירת ויכוחים נרחבים בין הזרמים התיאולוגיים והאסכולות הפילוסופיות, מה שהוביל לשליטת האופי התיאורטי על המטרה האמונית והחינוכית המקורית.
הספר 'האמונה בגורל' מאת ד"ר עלי מוחמד סלאבי בא להחזיר עמוד תווך זה למקורו הראשון, משוחרר מהמורכבויות שהוטלו על ידי האסכולות התיאולוגיות העתיקות. המחבר שואף באמצעות עבודה זו לקשור את הגורל לתפקידו המקורי ביצירת וודאות ושלווה, ולהפוך אותו לזרז לפעולה והתחדשות במקום להיות גורם לקיפאון.
סלאבי עוקב אחר המסלול ההיסטורי של סוגיית הגורל וההשגחה, ומבהיר כי הצחאבה (חברי הנביא) הבינו עמוד תווך זה בהבנה אינסטינקטיבית המשלבת הסתמכות על אללה ועשייה. הוא סבור כי הליקוי החל עם כניסת הפילוסופיה היוונית ועליית אסכולות כמו המועתזילה, שהרחיבו את הבחירה האנושית, והג'בריה, ששללו אותה לחלוטין, מה שבלבל את מושג האחריות.
הספר מביא עדויות היסטוריות בולטות של גדולי אימאמי התיאולוגיה שהודו בסוף חייהם במגבלות שיטותיהם השכליות הטהורות. האימאם אל-ג'ווייני ואל-פח'ר א-ראזי הדגישו כי הדרך הקרובה ביותר לאמת היא דרך הקוראן הקדוש, המשלבת הוכחת גורל והוכחת אחריות אנושית ללא מאמץ לוגי.
המתודולוגיה שמציג סלאבי מדגישה כי האמונה בגורל היא הרחבה טבעית של האמונה בשמותיו היפים של אללה ובתכונותיו הנעלות, במיוחד הידע, הכוח והחוכמה. המוסלמי המאמין בהיקף ידיעתו של אללה ובניהולו את היקום, משלים את ייחודו ומשתחרר מפחד וחרדה מפני העתיד והלא נודע.
הספר מסביר את ארבעת דרגות הגורל: ידע, כתיבה, רצון ובריאה, ורואה בהן עמודי תווך בלתי נפרדים המעמיקים את קשר העבד עם ריבונו. דרגות אלו קוטעות את שורשי השיתוף (שירק), שכן הן מדגישות כי אללה הוא הבורא היחיד של כל דבר, כולל מעשי העבדים המתרחשים ברצונו ובבחירתם.
סלאבי משתמש בסיפורי הקוראן ככלי חינוכי להבנת אופן פעולת הגורל בחיי בני האדם, תוך ציטוט סיפורו של הנביא יוסף עליו השלום. המצוקות שחווה יוסף, מהבור ועד הכלא, היו במהותן מתנות אלוהיות שסללו את דרך התהילה, תוך הדגשה של נקיטת אמצעים בכל שלב.
בסיפורו של משה עליו השלום, הספר מדגיש כיצד הגורל יוצר אירועים אדירים מסיבות הנראות קטנות או אפילו מפחידות למראית עין. ציוויו של אללה לאם משה להשליכו ליאור מייצג את הצורה הגבוהה ביותר של שילוב פעולה חיובית והסתמכות מוחלטת על הבטחת אללה ושמירתו.
המחבר מאבחן שתי סטיות היסטוריות שפגעו באומה; הראשונה היא התלות וההתחמקות מהעבודה בטענה לגורל, והשנייה היא ההתפארות בסיבות ושכחת הגורם. שתי הסטיות הללו מייצגות השחתה של מושג הייחוד, כאשר הראשונה מבטלת את חוקי הטבע של אללה, בעוד השנייה משתפת את הסיבות עם הבורא.
הספר מציג את מודל 'ד'ו אל-קרנין' כמנהיג ייחודי ששילב הסתמכות מוחלטת וניצול מלא של המשאבים הזמינים מברזל ונחושת וארגון. מודל זה מוכיח כי הייחוד קודם לנקיטת אמצעים, וכי ההצלחה בסופו של דבר היא רחמים מאללה ולא רק תוצאה של מאמץ אנושי.
סלאבי מטפל בבעיית ההדרכה והתעייה, ומדגיש כי אללה הקים הוכחה מוחלטת על בריאתו על ידי שליחת שליחים והורדת ספרים וטבע את בני האדם על האמת. האדם נולד מוכן לקבל, וגורלו בהדרכתו או בתעייתו מתקיים באינטראקציה עם בחירתו האישית ושאיפתו לטהר את עצמו או לטמאו.
הספר מתייחס לסוגיית הרוע, ומבהיר כי רוע מוחלט אינו קיים בבריאת אללה, אלא הוא רוע יחסי הנובע משחיתות האדם ועוולו. הוא מדגיש כי האמונה בחוכמת אללה מניבה מחשבות טובות עליו, וזוהי עבודת קודש הגורמת למאמין לראות בייסורים הזדמנות לטהרה והתעלות.
המחבר קושר בין האמונה בגורל לבין הבנת חוקי הטבע וההיסטוריה, ורואה בהם מפתח להתחדשות תרבותית של אומות. האומה שאינה משנה את מה שבתוכה מערכים ונחישות לא תשנה את מצבה, וההתחדשות המערבית קמה כאשר יישמה חלק מחוקי אללה במדע, בסדר ובעבודה.
לסיכום, ספרו של סלאבי מציג נוסחה מרובעת להתחדשות: כניעה לנסתרות, ביטחון במצוקות, נקיטת אמצעים באפשרויות, והבנת חוקי הטבע בתיקון. זוהי תפיסה ההופכת את האמונה בגורל לכלי עבור האמיץ ההולך בדרכו בוודאות שמה שפגע בו לא היה יכול להחמיץ אותו.
האמונה בגורל היא מערכת הייחוד, ומי שלא מאמין בגורל פגע בייחודו.
שתף את דעתך
אמונה בגורל והבנת חוקי הטבע.. קריאה בפרויקט ההתחדשות של עלי סלאבי