דילמת העריצות של הדעה: מדוע יש החוששים מתרבות המחלוקת וחידוש המנהיגות?

הטענה להבנה מקיפה של האמת והצדק מייצגת את אחד הביטויים הבולטים של הטירוף הרציונלי בעידן המודרני, שבו רבים סבורים שהצדק שמור להם בלבד בכל ענייני החיים. סגירות מחשבתית זו גורמת לאדם לדחות עצה ולהתמודד עם מתנגדים בתגובות חותכות, תוך התעלמות מכך שעידן חוסר הטעות הסתיים עם מות הנביאים והשליחים.

השייח' מוחמד אל-ע'זאלי הזהיר בעבר מפני תופעת ההתערבות המדעית, שבה מי שהצליח בתחום אחד סבור שהוא הפך למומחה בכל התחומים. יהירות אינטלקטואלית זו סוגרת את דלתות הרפורמה באומה, וגורמת למתנדבים למען הטוב לדמיין חסינות מטעויות, מה שמעכב כל התקדמות אמיתית.

הטקסטים הקוראניים מצביעים על כך שקבוצת הצעירים היא הגמישה והמקבלת ביותר לשוני, כפי שמופיע בסיפור נערי המערה שאלוהים הגדיל את הדרכתם. חיוניות הצעירים הופכת אותם ליותר מסוגלים לקבל את הדעה הנכונה אם היא מתבהרת להם, וזה מה שחסר אצל חלק מאלה שהשתרשה בהם הנטייה החד-צדדית.

בהתבוננות בסירה הנבואית, אנו מוצאים שהנביא, עליו השלום, שבר את מגבלות הגיל בקבלת תפקידי מנהיגות כאשר מינה את אוסאמה בן זייד למפקד הצבא. החלטה זו הייתה מסר ברור בדבר הצורך להעדיף כישרון על פני ותק, גם בנוכחות גדולי הצחאבה ואנשי הדעה והייעוץ.

לעומת זאת, אנו מוצאים כיום התעקשות מוזרה מצד חלק מהאליטות להדיר צעירים ממעגלי קבלת ההחלטות, כאילו החוכמה קשורה אך ורק להתקדמות הגיל. גישה זו סותרת את רוח התקופה ואת הניסיונות ההיסטוריים שהוכיחו כי התחדשות היא סוד קיומן וכוחן של אומות.

האירוניה מתגלה כאשר אנו צופים בחברות המערביות שעשויות להעניק אמון לצעיר מוסלמי כמו זהראן ממדאני לקבל אחריות גדולה על בסיס כישרונו. בעוד שבחברותינו, המבוגרים מתעקשים להישאר בחזית גם אם יכולתם לתרום בשטח או לנוע באופן מתמיד ירדה.

הרעיון לאחד אנשים על דעה אחת או דפוס חיים זהה הוא רעיון הסותר את הטבע האנושי ואת חוקי היקום שנקבעו על ידי הבורא. השוני אינו רק תופעה מקרית, אלא הוא מטרה בריאתית כפי שציין האימאם אל-קורטובי בפרשנותו לפסוקי סורת הוד, שבהם אלוהים ברא את האנשים כדי שיתבדלו.

השאלה המתבקשת בפני אלה העריצים בדעותיהם: מה אם החיים היו מתנהלים בכיוון אחד ובדפוס חוזר שאינו משתנה? היעדר גיוון פירושו מות היצירתיות והפיכת חברות למכונות אילמות, וזה סותר את בניית הארץ הדורשת הפריה הדדית של רעיונות וריבוי חזונות.

הגישה הנבואית התבססה על עדינות וייעוץ, בביצוע הצו האלוהי שקישר בין רחמים לבין התלכדות אנשים סביב המנהיג. אילו היה השליח גס רוח וקשה לב, היו האנשים מתפזרים סביבו, וזהו שיעור רב עוצמה לכל מי שמנסה לכפות את דעתו בכוח או באיומים.

הניסיון לכפות על האומה דעה אחת, במיוחד בענייני איג'תהאד, עלול להוביל לתוצאות הרות אסון המגיעות לעיתים עד לשפיכות דמים. התקשות בעמדות ללא התחשבות בדעותיהם של מומחים המייעצים לזהירות, משקפת כשל בהבנת פיקה המאזנים והאינטרסים.

יש הקושרים לעיתים בין דבקות בדעת לבין אינטרסים אישיים או מה שמכונה 'פרנסה', מה שהופך מחלוקת אינטלקטואלית למאבק תועלתני. דרך פעולה זו מצדיקה לנפש מה שאלוהים לא הצדיק לעצמו, תוך התעלמות מכך שהפרנסה בידי הבורא בלבד ואין היא צריכה להיות מחיר לפשרנות.

אחת התופעות המסוכנות ביותר בעת החדשה היא האשמת מתנגדים בבגידה או בשקר רק בגלל חילוקי דעות פוליטיים או חברתיים. טרור אינטלקטואלי זה מפחיד את בעלי הדעה הנכונה ומונע מהם להשמיע את דבר האמת, מה שמסכן את עתיד האומה כולה.

אזכיר כאן את דבריו של שייח' הערבית מחמוד שאקר, שהדגיש כי כל ערבי ישר אחראי באמת לגורל האומה הזו. אחריות זו דורשת בהירות ותובנה לפני שיהיה מאוחר מדי, והכרה בכך שכוחה של האומה טמון בסך מוחות בניה ולא במוח אחד.

לסיכום, עלינו להבין כי קיצוניות בדעת אחת עלולה להיות סיבה להרחקת אנשים מהדת עצמה, כפי שציין השייח' אל-ע'זאלי. רחמים, קלות וקבלת האחר הם העמודים שעליהם נבנתה דת זו, ובלעדיהם אנו הופכים לחברות סגורות המפסידות את הווהן ועתידן.

ישנם כאלה המצטיינים בתחום אחד של העולם ומתערבים באחר שאינם מצטיינים בו, כאילו הצטיינו בשניהם בגלל הצטיינותם באחד מהם.