העיתונאים ההולנדים מוד אבטינג ווילם פינסטרה, העובדים בעיתון 'דה פולקסקרנט', זכו ב'פרס העיתונות המצטיינת' במסגרת פרסי העיתונות האירופיים היוקרתיים. הכרה זו הוענקה להם כהוקרה על תחקירם המעמיק שכותרתו 'מה שהפצעים מספרים', אשר חשף הפרות חמורות שביצע צבא הכיבוש הישראלי נגד ילדים ברצועת עזה במהלך מלחמת ההשמדה המתמשכת.
העיתונאים קראו לקהילה הבינלאומית ולמוסדות זכויות האדם להקדיש תשומת לב רבה יותר לנתונים ולעדויות שאספו במהלך התחקיר. הם הדגישו כי העבודה חשפה דפוסים חוזרים ונשנים של פציעות קטלניות בקרב ילדים, מה שמחייב תביעה משפטית ולחץ בינלאומי לעצירת פשעים אלה המתועדים על ידי צוותים רפואיים השבים מהשטח.
העיתונאית מוד אבטינג הסבירה כי רעיון התחקיר נבע מחוסר האפשרות המעשית של כניסת עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה עקב ההגבלות הישראליות המחמירות. מצור תקשורתי זה דחף את הצוות לחפש מקורות חלופיים שחוו את האירועים, וכך רופאים בינלאומיים הפכו ל'עדים האחרונים' שהצליחו לראות את הזוועות בשטח ולהעבירן לעולם.
התחקיר התמקד במתודולוגיה שלו בשאלה מרכזית שהופנתה לרופאים שעבדו בבתי החולים ברצועה, והיא מספר הילדים מתחת לגיל חמש עשרה שראו פצועים מירי בודד וישיר בראש או בחזה. סוג זה של פציעות אינו מותיר מקום לספק שהן תוצאה של פעולות צליפה מכוונות ולא רק רסיסים אקראיים או ירי צדדי.
אבטינג ציינה כי העדויות הרבות שנאספו אישרו כי אופי הפצעים והפתחים שהותירו הקליעים בגופם של הילדים מצביע בבירור על ירי מכוון ומדויק. היא הדגישה כי ממצאים מדעיים ורפואיים אלה ראויים לבדיקה מעמיקה על ידי דעת הקהל העולמית, בהיותם ראיות חותכות לפגיעה באזרחים הפגיעים ביותר.
מצידו, העיתונאי וילם פינסטרה ציין כי הרופאים ששבו מעזה לא ראו את משימתם כהסתיימה עם תום משמרותיהם הרפואיות, אלא חשו אחריות מוסרית להעביר את האמת. הוא הסביר כי רבים מרופאים אלה הפכו לעדי ראייה המתעדים אירועים חריגים ופשעי מלחמה הדורשים תיעוד מדויק כדי להבטיח שהאשמים לא יימלטו מעונש.
צוות התחקיר לא הסתפק בעדויות בעל פה של הרופאים, אלא העביר כל עדות תהליך בדיקה קפדני שכלל סקירת מסמכים רפואיים תומכים. העיתונאים ביקשו מהמקורות לספק להם תמונות, סרטוני וידאו, תוצאות בדיקות מעבדה, צילומי רנטגן, בנוסף לתיקים קליניים והערות יומיות שרשמו במהלך עבודתם.
כדי להבטיח את הסטנדרטים הגבוהים ביותר של דיוק מקצועי, הצוות נעזר במומחים עצמאיים לרפואה משפטית מהולנד ובלגיה לניתוח התמונות והנתונים הרפואיים. כמו כן, התייעצו עם מומחים לענייני צבא כדי להבין את משמעות הקליעים ואת הדפוסים החוזרים ונשנים של הפציעות, מה שאישש את ההשערה של פגיעה ישירה בילדים באזורים קטלניים בגוף.
פינסטרה הדגיש כי הצוות היה מודע לרגישות הנושא וללחצים הפוליטיים שעלולים לנבוע מפרסומו, במיוחד לאור מצב הקיטוב העולמי כלפי המלחמה בעזה. עם זאת, העיתון ההולנדי התחייב לתמוך בעיתונאים ולהגן על עצמאותם, תוך הדגשת תפקידה של העיתונות החוקרת בחשיפת אמיתות, קשות או שנויות במחלוקת ככל שיהיו.
העיתון והמוציאים לאור התמודדו עם ביקורת ולחצים מצד גורמים תומכי הכיבוש, אך הנהלת העריכה עמדה בתוקף מאחורי התחקיר לאור חוזק הראיות שהוצגו. פינסטרה ראה בקיומו של מוסד תקשורתי אמיץ את העמוד התווך המאפשר לעיתונאים לעסוק בתיקים מורכבים הנוגעים לזכויות אדם באזורי סכסוך.
חשיבותו של תחקיר זה באה לידי ביטוי בתקופה שבה הסטטיסטיקות מצביעות על עשרות אלפי הרוגים ופצועים פלסטינים, עם הרס עצום שפקד את התשתיות הבריאותיות והאזרחיות. עדויות רפואיות בינלאומיות בולטות ככלי לשבירת המצור המידעני שהכיבוש מטיל על ידי מניעת גישת צוותי עיתונאים זרים ללב האירועים.
העיתונאים ראו בפרס האירופי לא רק הוקרה אישית, אלא הכרה בחשיבות הסוגיה הפלסטינית ובצורך להשאיר את ההפרות באור הזרקורים. הם הדגישו כי התנאים הקשים בעזה מגבירים את אחריות העיתונות בחיפוש אחר מקורות מהימנים ועדויות שניתן לאמת מדעית כדי להתמודד עם נרטיבי ההטעיה.
פינסטרה הדגיש בסיום דבריו כי העיתונות נותרה הכלי העיקרי למתן דין וחשבון לבעלי הכוח ולחשיפת פשעים נגד האנושות בחברות דמוקרטיות. הוא ציין כי העולם עד למשברים גדולים הדורשים סיקור מקצועי מעמיק החורג מחדשות מתפרצות כדי להגיע לשורשי האמיתות וההפרות השיטתיות.
התחקיר 'מה שהפצעים מספרים' מהווה מודל לעבודה עיתונאית המשלבת מדע ועדות מהשטח לחשיפת מעשי הכיבוש. עבודה זו נשארת מסמך היסטורי ומשפטי המתווסף לרישום הראיות המרשיעות את רצח העם המתמשך ברצועת עזה, ומעמידה את הקהילה הבינלאומית בפני אחריותה המוסרית והמשפטית.
השאלה המרכזית הייתה לדעת את מספר הילדים מתחת לגיל 15 שנפגעו מירי בודד בראש או בחזה, פציעות המצביעות בבירור על ירי מכוון.
שתף את דעתך
תחקיר הולנדי זוכה בפרס אירופי לאחר תיעוד צליפת הכיבוש בילדי עזה