עדויות של חיילי הכיבוש: סיוט המל"טים רודף אותנו בלבנון והלחימה שם שונה מעזה

מקורות תקשורתיים ציטטו קצינים וחיילים בצבא הכיבוש הישראלי שתיארו פרטים מורכבים על מהלך הפעולות הצבאיות בדרום לבנון, שם תיארו את הלחימה כמתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים. כוחות אוגדה 36 סיימו את משימותיהם בשטח לאחר חודש של קרבות עזים, בהמתנה להחלטות הדרג המדיני לגבי השלב הבא של ההסלמה הצבאית בחזית הצפונית.

מקורות צבאיים טענו כי האוגדה השלימה את יעדיה, כולל הגעה לנקודות המרוחקות כשלושה קילומטרים מהעיר האסטרטגית נבטיה. מפקדי שטח ראו בחציית נהר הליטני נקודת מפנה מהותית במהלך המבצעים, שאפשרה לכוחות להתקדם ולבצע תקיפות עמוקות יותר בתוך השטח הלבנוני, למרות הסיכונים הביטחוניים הגוברים.

קצינים ביחידה הרב-ממדית הודו כי האיום העיקרי העומד בפני החיילים הוא המל"טים המתאבדים המרחפים בשמיים מסביב לשעון. הם הסבירו כי מל"טים אלו כופים מצב של כוננות מתמדת, כאשר הכוחות נאלצים לתפוס מחסה בתוך מבנים מיד עם קבלת התרעות החוזרות על עצמן בתדירות של פעם בשעה בערך.

חיילי הכיבוש דיברו על הבדל מהותי בין הלחימה ברצועת עזה ללחימה בדרום לבנון, וציינו כי לוחמי חיזבאללה נמנעים במכוון מעימות ישיר. בעוד הלוחמים בעזה התקרבו לכוחות, הלוחמים בלבנון מסתמכים על כלי נשק מונחים מרחוק וטילי נ"ט ממרחקים ארוכים.

צלף בצבא הכיבוש ציין כי השטח הלבנוני והצמחייה העבותה מעניקים ללוחמים יתרון משמעותי בהסתתרות ובתמרון. הוא הדגיש כי הכוחות הישראלים חשים מאוימים מכל הכיוונים, כאשר הלוחמים נשארים חבויים יומם ולילה, מה שמקשה על איתורם או תקיפתם ללא אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

כוחות העילית בקווי החזית חיים במצב של בידוד מוחלט מהעולם החיצון, כאשר נאסר על החיילים לשאת טלפונים אישיים כדי לשמור על סודיות מבצעית. התקשורת עם הפיקוד מתבצעת באמצעות מכשירי קשר ייעודיים, מה שמוסיף לחץ פסיכולוגי על החיילים המתארים מלחמה זו כשונה לחלוטין מהמלחמות המסורתיות הקודמות.

עדויות החיילים אישרו כי לוחמי חיזבאללה מפגינים יכולת גבוהה ללמוד מטעויות ולפתח את טקטיקות הלחימה שלהם לאחר כל מכה שהם סופגים. הסתגלות מתמדת זו כופה על צבא הכיבוש חיפוש מתמיד אחר פתרונות טכניים וצבאיים להתמודדות עם המכשולים המתחדשים שהלוחמים מציבים בשטח מדי יום.

היחידה הרב-ממדית, האחראית על חשיפת עמדות הלוחמים והשמדתן, רואה במשימה קשה יותר ויותר עם הזמן בשל המשמעת המבצעית של הצד השני. החיילים טענו כי הם מנסים לפתח שיטות משלהם כדי לעמוד בקצב השינויים בטקטיקות של החיזבאללה, אך אלמנט ההפתעה נשאר תמיד לטובת מגיני האדמה.

בנוגע לאבדות בנפש, חיילי הכיבוש טענו כי הקפדה על הוראות מחמירות תרמה להפחתת הפגיעות, למרות שהודו כי הלוחמים מחפשים אותם ללא הרף בתוך הכפרים והעיירות. חוסר הוודאות ממשיך לשלוט בחיילים שאינם יודעים מתי או מאיפה תגיע המכה הבאה, בין אם מהשמיים ובין אם מאחורי העצים.

אחד החיילים תיאר את המצב בשטח כמאבק עם 'אויב רפאים', כאשר לא נראים כל סימני לוחמים אלא רק באמצעות הפגזים והמל"טים הנופלים מעל ראשיהם. הוא הוסיף כי ההסתמכות על טכנולוגיה לא הצליחה במלואה לגשר על הפער שיוצרת הידע העמוק של תושבי האזור בתוואי השטח ההררי והקשה שלהם.

הדיווחים מצביעים על כך שצבא הכיבוש מעריך מחדש את אסטרטגיות השטח שלו בהתבסס על הלקחים שנלמדו מהחודש הראשון ללחימה, במיוחד בכל הנוגע להתמודדות עם נחילי המל"טים. החזית הצפונית ממשיכה לייצג שחיקה גדולה לכוחות שהבינו כי הכרעה צבאית בלבנון דורשת מחירים כבדים שלא נלקחו בחשבון.

לסיכום, עדויות אלו משקפות מצב של תסכול ודאגה בקרב הכוחות הישראלים המוצאים את עצמם מול דפוס לחימה לא קונבנציונלי המבוסס על שחיקה ארוכה. עם המשך המבצעים, נשאלת השאלה לגבי יכולתו של הכיבוש לעמוד בלחץ המל"טים והטילים שאינם מפסיקים לרדוף את חייליו בכל פינה בדרום לבנון.

בלבנון קשה מאוד למצוא את האויב, אנחנו לא רואים אותו בעינינו אלא רק את האמצעים שבהם הוא משתמש נגדנו, וזה הופך את המלחמה לקשה יותר.