לאחר אישור הפלגים את מפת הדרכים המתוקנת... האם ישראל תסכל את הליכי היישום?

מפת הדרכים שהוכרזה על ידי נציג מועצת השלום לא זכתה לתגובות חיוביות מובהקות מהפלגים הפלסטיניים, והם גם לא דחו אותה, אך דרשו הבהרות מסוימות ממילדנוב ומהמתווכים. זה מה שדחף את המתווכים במצרים, טורקיה וקטאר להזדרז ולהציג גישות גישור לשני הצדדים, כדי שתוכנית מפת הדרכים שהציג מילדנוב ליישום תוכנית הנשיא טראמפ לסיום המלחמה בעזה תהיה מקובלת על כל הצדדים וניתנת ליישום ללא מכשולים. לפיכך, המתווכים שואפים ליישם את סעיפי שלביה. המגעים בין המתווכים לפלגים נמשכו ביותר מבירה אחת, באנקרה ובקהיר, ומטרת מגעים אלו הייתה להציג גישות שיגשרו על הפערים בין חמאס מצד אחד ומועצת השלום מצד שני, עד שקהיר הצליחה להציג מסמך גישות לפלגים ב-7 ביוני הנוכחי. מסמך זה נועד לקדם את מפת הדרכים שהציג מילדנוב קודם לכן, והפלגים הסכימו אז למפה אך ביקשו הבהרות לגבי חמישה עשר נקודות מסוימות, והחשובה שבהן היא סעיף 8 המוקדש לנושא נשק הפלגים בעזה ומנגנון הסדרת עניין זה באמצעות ריכוז הנשק בהדרגה ואחסונו במכולות בפיקוח כוח הייצוב הבינלאומי ובפיקוח הוועדה הלאומית לניהול הרצועה, כאשר ההסדרה תהיה במקביל לנסיגת ישראל מהקו הצהוב ונסיגתה ההדרגתית.

המסמך המצרי שהוגש כלל פתרונות לרבות מהנקודות שעליהן התנהל דיון מצד הפלגים, ולכן הפלגים הצליחו בפגישתם בקהיר להתקדם לקראת אימוץ מסמך זה לאחר ביצוע ניסוחים חשובים לחלק מהסעיפים, וניסוחים אלו נדונו עם המתווכים, ראש המודיעין המצרי, ראש המודיעין הטורקי וראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן. חמאס ביקשה יומיים נוספים לדיון בניסוח הסופי של סעיפי מפת הדרכים המתוקנת, כאשר התשובה הסופית מצד חמאס והפלגים תהיה חיובית וברורה.

האמת היא שהמסמך המצרי הגיע עם הבהרה מפורטת לרבות מהנקודות, והחשובה שבהן היא אימוץ נוסח לאומי לנטרול הנשק במקום מסירתו לישראל, כאשר הנשק ירוכז בידי הפלגים ויונח במכולות באחריות הוועדה הלאומית לניהול הרצועה ובפיקוח כוח הייצוב הבינלאומי. נקודה זו הייתה אחת הרגישות ביותר, והגעה לגישות לגביה פתחה את הדרך להסדרת שאר הנקודות וקישורן ללוח זמנים. התיאום ביישום בין ריכוז הנשק והנסיגה הישראלית מהקו הצהוב והגעת הוועדה הלאומית לניהול הרצועה כדי שתתפוס את תפקידיה ופירוק המיליציות שישראל הקימה וחימשה היה אחד הדברים החשובים ביותר שאפיינו את המסמך והכבידו על נקודות המחלוקת לגבי סעיפיו.

המתווכים לקחו בחשבון שחמאס תקבל את המסמך באופן ברור ונציגי שמונת הפלגים שהגיעו לקהיר יחתמו עליו. כולם יודעים שלאחר הסכמת חמאס והפלגים, יישום ההסכם תלוי בהסכמת ישראל והממשל האמריקאי, בידיעה שהמתווכים היו בקשר מלא עם הממשל האמריקאי והוא עודכן באופן שוטף על כל צעד ועל התקדמות שיחות המתווכים עם הפלגים. לכן, המתווכים ביקשו ממנהיגי חמאס בקהיר להמתין לתשובתה הסופית של ישראל למסמך. אך כאן אנו אומרים שהמעבר ליישום דורש הסכמה ישראלית ברורה ללא מכשולים, ללא סחבת ותנאים, במיוחד בכל הנוגע לנסיגה מהקו הצהוב והכנת האווירה לפריסת כוח הייצוב הבינלאומי, שכן ידוע שישראל מציבה מכשולים גדולים במהלך יישום כל הסכם. אם הממשל האמריקאי לא ישתמש בסמכויותיו כדי ללחוץ על ישראל לקבל את המסמך המצרי ולהזדרז ביישומו, אזי למסמך המתווכים אין משמעות, והסכמת חמאס והפלגים עליו אינה מקדמת או מעכבת, ואנו חוששים שישראל לא תסכים למסמך, במיוחד לאחר הסכמת חמאס. וכאן ישראל תבקש לשנות חלק מהנקודות שהוסכמו ולנסחן מחדש, מה שהפלגים עלולים לראות כהתנהלות ברורה במסמך, וכאן תפקיד המתווכים יהיה למצוא נוסחה קירוב חדשה, וזה דורש סבבים חדשים של משא ומתן.

האחריות להסרת כל המכשולים שישראל צפויה להציב בדרך להסכם מוטלת על מועצת השלום, שכן היא זו שתוביל את יישום ההסכם וסיום המלחמה בעזה. ישראל מיוצגת במועצה, במיוחד מכיוון שהסוגיה שחסמה את הדרך להשלמת יישום השלב הראשון והשני של תוכנית הנשיא טראמפ היא סוגיית נשק ההתנגדות, כפי שישראל טוענת, והמסמך המצרי מצא פתרון סופי וברור לסוגיה זו, בהסכמת הפלגים ובפיקוח כוח הייצוב הבינלאומי, ולכן על ישראל רק להסכים. אך אם ישראל, ובמיוחד נתניהו השואף לנצח בבחירות החדשות, חושב שאם יסכים למסמך הגישות המצרי ויאשר את נסיגת הצבא מעזה, גם אם בהדרגה, הדבר לא יתרום להשגת הקולות הנדרשים להקמת קואליציה ממשלתית חדשה, במיוחד מכיוון שרבות ממפלגות הימין המרכיבות את הקואליציה עם הליכוד תמיד ממליצות לא לסגת מעזה ולהישאר שם שנים, במיוחד המפלגות הדתיות בראשות איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' (עוצמה יהודית והציונות הדתית), מכיוון שהם רואים בעזה ארץ ישראל והגיעה ההזדמנות להחזירה ולגרש את תושביה, מרצון או בכוח.

האתגר הגדול ביותר העומד כעת בפני מועצת השלום טמון בלחץ על ישראל לקבל את מה שחמאס קיבלה בתיווך מצרים, טורקיה וקטאר, ובאיסוף הכספים הדרושים כדי שמועצת השלום תוכל למלא את תפקידיה בסיום המלחמה בעזה והשגת השלום, הביטחון והיציבות הדרושים לשיקום הרצועה הזקוקה ליותר מ-80 מיליארד דולר, ולמועצה אין אפילו מיליארד אחד מהם, שכן הקרן הכספית של הקרן ריקה לחלוטין, עד כדי כך שחלק מהמדינות הקפיאו את תרומותיהן הכספיות ולא שילמו אותן עד כה.

התמודדות עם האתגר החשוב ביותר במשוואה זו היא השלמת הקמת כוח הייצוב הבינלאומי, שטרם הוקם עד כה, ומתן כל התמיכה הלוגיסטית הנדרשת לפעולתו, בין אם בגלל אי בהירות משימותיו או בגלל התערבות ישראל בדרך להקמתו, וזה עלול לעכב את יישום התוכנית במידה מסוימת, ואני חושב שזהו התחום שבו על המדינות החברות במועצת השלום להזדרז למלא אותו ולסגור את מסלוליו המשניים המאפשרים התערבות ישראלית לסיכול יישום מפת הדרכים והשגת שלום בעזה.