הזירה בשטח ברצועת עזה עדה להסלמה ישראלית בולטת בימים האחרונים, כאשר כוחות הכיבוש הגבירו את פעולותיהם הצבאיות שהביאו לעלייה במספר השהידים ולהרס נרחב בתשתיות. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל להכרזת ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו על הרחבת מה שנקרא 'האזור הצהוב' לכלול 60% משטח הרצועה במקום 52%, עם הנחיות להגיע ל-70%.
נתוני השטח מצביעים על כך שאסטרטגיית נתניהו הנוכחית מבוססת על פלישה צבאית לרצועה למרות קיומו של הסכם הפסקת אש שהוכרז מאז העשירי באוקטובר 2025. ממשלת הכיבוש מתייחסת למצב זה כזכות מוקנית, מנצלת את הכיסוי הפוליטי והצבאי שמספקת ארצות הברית, מה שהוביל להפיכת המחויבות להפסקת אש לצד אחד בלבד, הצד הפלסטיני.
דוחות שטח תיעדו למעלה מ-2200 הפרות של הסכם הפסקת האש על ידי צבא הכיבוש מאז הכרזתו, הפרות שהובילו למותם של 945 שהידים ולפציעתם של כשלושת אלפים אזרחים בדרגות פציעה שונות. מספרים אלו חושפים את מידת הזלזול הישראלי בערבויות בינלאומיות ובהסכמים שנחתמו, תחת שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי הפרות מתמשכות אלו.
שלטונות הכיבוש שואפים באמצעות הסלמה זו ליצור מציאות גיאוגרפית ודמוגרפית חדשה בשטח, באמצעות ניסיון לנגוס בעוד שטחים מהרצועה ולספחם לאזורים הכבושים. ממשלת נתניהו אינה פוסלת את האפשרות להשלים את כיבוש הרצועה כולה בהפרה בוטה של כל ההבנות, מה שמציב את האזור בפני תרחישים פתוחים של עימות.
בנוסף ללחץ הצבאי, הכיבוש מפעיל מדיניות סחיטה פוליטית וכלכלית נגד תושבי עזה, במטרה להכניע את התמיכה העממית ולאלץ את ההתנגדות למסור את נשקה. מדיניות זו כוללת את המשך המצור החונק ומניעת הכנסת יותר ממחצית הכמויות המוסכמות של סיוע הומניטרי וצרכים בסיסיים לאוכלוסייה הנצורה.
בהקשר קשור, ממשלת הכיבוש מעכבת את כניסת ועדת הטכנוקרטים שהייתה אמורה לנהל את העניינים האזרחיים ברצועה, וכן מונעת התחלה של כל פעולות שיקום אמיתיות. צעדים אלו נועדו להשאיר את עזה במצב של שיתוק מנהלי ושירותי, מה שמחריף את הסבל ההומניטרי ומגביר את מורכבות המצב המחיה.
האסטרטגיה הישראלית מסתמכת גם על השארת רצועת עזה במצב של מתח תמידי ושחיקה מתמשכת, כדי להקל על המעבר למלחמה כוללת בכל רגע שנתניהו ימצא לנכון. גישה זו נועדה להתיש את הכוחות החיים בחברה הפלסטינית ולמנוע יציבות ביטחונית או מחייתית, מה שהופך את הרצועה לסביבה דוחה לתושבים.
מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שהכיבוש שואף ליצור סביבת חיים קשה מאוד כדי לדחוף את התושבים לאפשרויות של עקירה כפויה או מרצון תחת עול הרעב וההרס. כמו כן, הכיבוש פועל לתמוך בקבוצות מקומיות ולספק להן תמיכה לוגיסטית בניסיון לפגוע במרקם החברתי הפלסטיני וליצור סכסוכים פנימיים שיחלישו את חזית ההתנגדות.
משקיפים רואים שנתניהו מנסה באמצעות מעשים פראיים אלו להשיג 'הישג צבאי' שיציג לבוחר הישראלי עם התקרבות מועד הבחירות לכנסת באוקטובר 2026. סקרי דעת הקהל הנוכחיים מראים ירידה משמעותית בפופולריות הקואליציה השלטת, מה שדוחף את נתניהו לברוח להסלמה צבאית כדי להציל את עתידו הפוליטי.
למרות מכונת ההרג וההרס, נתניהו מתמודד עם 'קשר' המתבטא בכישלון בהשגת היעדים האסטרטגיים הגדולים, ובראשם פירוק נשק ההתנגדות או שבירת רצונה. כישלון שטח זה בעזה מלווה בכישלונות דומים בחזית הלבנונית ובהתמודדות עם ההשפעה האיראנית הגוברת באזור, מה שמגביר את הלחצים על הממשלה הקיצונית.
החוגים הפוליטיים בתל אביב חוששים שוושינגטון תגיע להסכם עם טהראן לפני שממשלת נתניהו תוכל לכפות את מציאותה הצבאית, ולכן האחרון נוקט בהסלמה כדי להשאיר את הסכסוך פתוח. התנהגות זו משקפת רצון לברוח מ'חשבון נפש' פנימי שבהכרח יחשוף את כישלון הפעולות הצבאיות בהשגת הביטחון המובטח למתנחלים.
ברמה הבינלאומית, הטבח ההמוני ומדיניות הרעב גרמו לבידוד חסר תקדים של הישות הישראלית, כאשר בעיני מדינות ומוסדות זכויות אדם רבים היא הפכה לישות מנודה. ישראל מתמודדת כיום עם סביבה אזורית עוינת יותר ודאגה ביטחונית מתמשכת, למרות כל הניסיונות להכרעה צבאית שלא הובילו אלא להעמקת המשברים.
צפוי שנתניהו ימשיך בגישתו ההסלמתית לפחות עד הבחירות הבאות, מהמר על גורם הזמן כדי להשיג פריצה כלשהי בחומת ההתנגדות. אולם, גורמי לחץ הפוכים החלו להופיע בבירור, במיוחד עם הירידה ההדרגתית בכיסוי האמריקאי המוחלט ועליית הלחצים העממיים והפוליטיים בבירות המערביות.
לסיכום, אסטרטגיות ישראליות אלו סובלות ממצב של תשישות ברור בקרב צבא, בנוסף לשיבוש מסלולי הנורמליזציה האזורית שתל אביב הימרה עליהם. משמעות הדבר היא שמדיניות זו עשויה לעבור שינוי או שבירה מול עמידת ההתנגדות וההתפתחויות בשטח ובפוליטיקה שעשויות לכפות את עצמן בשלב הבא.
הקשר של נתניהו אינו טמון ביכולתו להרוג ולהרוס, אלא בחוסר יכולתו להכניע את ההתנגדות ולפרק את נשקה.
שתף את דעתך
האסטרטגיה של נתניהו בעזה: הרחבת הכיבוש והפרת הפסקת האש כדי לברוח מההשלכות של 2026