סומאיה אל-גנושי: עזה חווה 'הפסקת אש מזויפת' והכיבוש חוזר על מודל ההשמדה בלבנון

הסופרת התוניסאית סומאיה אל-גנושי הדגישה את הטרגדיות המתמשכות ברצועת עזה, וטענה כי מה שהקהילה הבינלאומית מקדמת לגבי הפסקת אש אינו אלא נרטיב מזויף המסתיר מאחוריו פשעים יומיומיים. אל-גנושי הדגישה כי תמונות החג המגיעות מהרצועה חשפו מציאות מרה הסותרת לחלוטין את השיח הפוליטי השקט שמנסות בירות המערב לשווק.

הסופרת ציינה כי הכיבוש ממשיך ביישום תוכניותיו ההתפשטותיות ובתוקפנותו הצבאית הישירה נגד אזרחים, בניסיון ברור לעקור אותם בכוח מחוץ לגבולות הרצועה. הסלמה זו מתרחשת על רקע שתיקה בינלאומית מוחלטת, ואף שותפות בזיוף העובדות באמצעות הטענה לקיום הפסקת אש בעוד דם פלסטיני נשפך ברחובות ובשווקים.

המאמר תיאר סצנות טרגיות מימי החג, כולל מותה של האם 'הידאיה' מול בנותיה בעת קניית בגדי חג, ושריפת אוהלי העקורים שכבר אינם מספקים כל הגנה ליושביהם. אירועים אלה מאשרים כי מכונת המלחמה הישראלית אינה מבחינה בין אירוע דתי או אזור עקורים, אלא מכוונת לנוכחות הפלסטינית בכל מקום.

אל-גנושי ציינה כי הנתונים הסטטיסטיים שפורסמו על ידי מקורות האו"ם מאשרים את מותם של יותר מ-26 פלסטינים בימי החג בלבד, רובם נשים וילדים. מספרים אלה הופכים את הוויכוח על קיום הפסקת האש לחסר ערך עבור הקורבנות שנהרגים בשני המקרים, מה שחושף את היקף ההונאה בשיח הפוליטי הנוכחי.

הדיווחים מצביעים על כך שכוחות הכיבוש הרגו כ-1000 פלסטינים מאז הכרזת מה שמכונה הפסקת האש באוקטובר, מה שהעלה את המספר הכולל של ההרוגים והנעדרים לכ-73 אלף. מציאות זו מוכיחה כי הצד הפלסטיני עמד בהפסקת האש במידה רבה, בעוד הכיבוש המשיך להפר אותה באופן שיטתי ויומיומי ללא מעצורים.

הסופרת מתחה ביקורת על ההגדרה הבינלאומית החדשה של הפסקת האש, שנראה כי היא מעניקה לכיבוש את הזכות לבצע תקיפות, להרוס בתים ולהרוג אזרחים מבלי שזה יוגדר כהפרה. לעומת זאת, כותרות החדשות רועשות בהאשמות על 'הסלמה' אם תהיה תגובה קלה כלשהי מתוך רצועת עזה הנצורה.

אל-גנושי ראתה בזיוף זה ניסיון להסיר את סוגיית עזה מכותרות החדשות העולמיות, ולהקל את הלחץ הציבורי על ממשלות המערב. אקלים זה מאפשר לכיבוש להמשיך במתקפתו, בעוד מנהיגים פוליטיים מציגים את עצמם כיוצרי שלום באמצעות יוזמות מדומות חסרות בסיס במציאות.

הסופרת התעכבה על תפקידו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, ותיארה את הצהרותיו על 'תוכנית לסיום המלחמה' כשיא ההונאה הפוליטית. אל-גנושי תהתה לגבי גורל הקורבנות שנפלו בחג, והדגישה כי בלייר נמנע מלענות על זהות הצד המבצע תקיפות יומיומיות ומרחיב את שליטתו הצבאית.

היא גם חשפה את קריסת הבטחות 'מועצת השלום' לכאורה, כאשר תוכניות השיקום וכניסת כוחות בינלאומיים נעלמו בשתיקה חשודה. מקורות עיתונאיים בינלאומיים ציינו כי קופת מועצה זו התרוקנה לחלוטין, מה שמאשר כי המשימה האמיתית הייתה ניהול תפיסות ציבוריות ולא עצירת מלחמת השמדה.

בהקשר קשור, אל-גנושי התייחסה להצהרותיו של בנימין נתניהו, שבהן הוא מתגאה בשליטה על 60% משטח הרצועה, ושאיפתו להעלות שיעור זה. הצהרות אלה, במקביל לקריאות שריו ל'הגירה מרצון', חושפות את כוונותיו האמיתיות של הכיבוש להפוך את עזה לאזור הנתון לחלוטין לשליטתו.

הסופרת הזהירה כי היעדר השלכות בינלאומיות יצר מצב של יהירות אצל הכיבוש, מה שהוביל למעבר אותם דפוסים פליליים ללבנון. הסצנות המגיעות מדרום לבנון, של הרס עיירות ופגיעה בעיתונאים ומתקנים רפואיים, הפכו לגרסה חוזרת של מה שקרה וקורה בחאן יונס ובעזה.

היא הסבירה כי הפגיעה במערכת הבריאות בעזה הגיעה לרמות חסרות תקדים בעולם, כאשר יותר מ-1700 אנשי צוות רפואי נהרגו מאז תחילת התוקפנות. דפוס זה, שהוטמע בעזה, מתפשט כעת ללבנון, מה ששולח מסר ברור כי החסינות הניתנת לכיבוש תוביל להרחבת היקף הפגיעה.

אל-גנושי התייחסה להצהרותיו של ג'ונתן פולארד, שראה בעימות עם איראן רק הקדמה לפגיעה במדינות כמו טורקיה ומצרים בעתיד. למרות שמדינות אלה מתווכות במשא ומתן, המנטליות הישראלית שנוצרה על ידי חסינות מעונש אינה מציבה גבולות לתוקפנותה הצבאית העתידית.

הסופרת סיימה את מאמרה בהדגשה כי עזה נשארת הסוגיה המרכזית והציר לכל מה שקורה במזרח התיכון, מכיוון שהיא הנקודה שבה הוסרו כל הקווים האדומים. מה שנבדק ונחווה בעזה של ענישה קולקטיבית ועקירה, ימשיך לאיים על האזור כולו אלא אם כן הכיבוש יתמודד עם השלכות אמיתיות למעשיו.

ההגדרה החדשה של הפסקת האש מעניקה לישראל את הזכות להמשיך בתקיפות ולהרוג אזרחים, ובכל זאת העולם מתעקש לכנות מצב זה הפסקת אש.