פרוטוקולי 'היתוש והצרעה': כיצד הכיבוש הופך פלסטינים למגנים אנושיים בעזה?

לאחרונה צצו מונחים שהופצו במסדרונות היחידות הצבאיות הישראליות, כמו 'פרוטוקול היתוש' ו'פרוטוקול הצרעה', כדי לתאר מדיניות שיטתית המבוססת על שימוש באזרחים ואסירים פלסטינים כמגנים אנושיים. מנהגים אלו, שהתגברו במהלך המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, נועדו להפחית את הסיכונים העומדים בפני חיילים בעת פריצה למבנים ואתרים החשודים בהכיל מטעני חבלה או מארבים.

'פרוטוקול היתוש' מסתמך בעיקר על אילוץ עצורים פלסטינים להיכנס למתקנים ובתים לפני הכוחות הפורצים כדי לוודא שהם נקיים מסכנות. דוחות זכויות אדם תיעדו כי נוהג זה הפך נפוץ בקרב הפלגים הצבאיים, כאשר אזרחים נדחפים לאזורי מוות פוטנציאליים כדי למנוע אבדות בקרב חיילי צה"ל.

'פרוטוקול הצרעה', לעומת זאת, מתייחס לתהליך מורכב יותר הכולל העברת אסירים מהגדה המערבית לרצועת עזה במיוחד לביצוע משימות סיור מסוכנות. אסירים אלו נאלצים ללבוש מדים צבאיים ישראליים ולהתקין מצלמות על ראשיהם, בניסיון להסוות אותם ולהשתמש בהם ככלי מודיעין שטח תחת איום נשק.

ארגון 'שוברים שתיקה' הישראלי חשף כי השימוש בשיטות אלו הגיע כחלופה 'מעשית' לאחר עלייה באבדות בקרב כלבים שאומנו לזהות חומרי נפץ. חיילים לשעבר דיווחו כי הפיקוד הצבאי לא נתן כל שיקול אתי למנהגים אלו, אלא ראה בהם אמצעי יעיל לשמירה על חיי חיילים על חשבון חיי פלסטינים.

בעדות כואבת, הפלסטיני איימן אבו חמדאן סיפר פרטים על מעצרו בקיץ 2024, כאשר נאלץ ללבוש בגדים צבאיים ולחפש בתים ממולכדים בצפון הרצועה. אבו חמדאן אישר כי החיילים איימו עליו בהרג מיידי אם יסרב לציית לפקודות, מה שמדגיש את היקף הטרור הפסיכולוגי והפיזי המופעל נגד העצורים.

מצדן, מקורות עיתונאיים ציטטו קצינים ישראלים שהודו כי פקודות לשימוש במגנים אנושיים ניתנו לעיתים מרמות פיקוד עליונות בצבא. מקורות אלו ציינו כי יחידות מסוימות הקצו פלסטיני אחד לפחות לכל פלוגה צבאית כדי להבטיח 'טיהור' נתיבים לפני התקדמות הכוחות.

עיתון 'הארץ' העברי תיעד אירוע שבו נהרג אסיר פלסטיני בדרום רצועת עזה לאחר שקצין בחטיבת 'נח"ל' השתמש בו כדי לחפש באחד המבנים. החקירות חושפות כי החיילים מכנים קורבנות אלו בכינוי 'שאוויש', רמז משפיל המשקף את זילות חייהם בתמורה לבטיחות הכוחות התוקפים.

כמו כן, פלטפורמות תקשורת בינלאומיות הפיצו תמונות וסרטונים המציגים אסירים פלסטינים, חלקם פצועים, כשהם כבולים בחבלים ונדחפים בכוח לעבר בתים הרוסים. סצנות אלו מראות בבירור התקנת מצלמות מעקב על גופם כדי לשדר שידור חי וישיר של המתרחש בתוך המבנים למכשירי הבקרה של הצבא.

בהקשר קשור, ראש הרשות לענייני אסירים ומשוחררים אישר כי מנהגים אלו נועדו לעיתים קרובות להיפטר מהאסירים לאחר סיום משימותיהם כדי לקבור את העובדות איתם. הוא תיאר מדיניות זו כהידרדרות מוסרית חסרת תקדים ופשע מלחמה מלא המצריך התערבות בינלאומית דחופה כדי להעמיד לדין את האחראים.

הדוחות מצביעים על כך שהשימוש בילדים ובנערים לא נכלל מפרוטוקולים אלו, כאשר מקורות ציטטו חיילים ישראלים המשתמשים בבני נוער שגילם אינו עולה על 16 שנים כמגנים אנושיים. בני נוער אלו מוצבים בעימות ישיר עם המוות ללא כל התחשבות בחוקים הבינלאומיים המגנים על קטינים בסכסוכים מזוינים.

מבחינה משפטית, השימוש באזרחים כמגנים אנושיים מהווה הפרה בוטה של אמנת ז'נבה הרביעית ושל אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי. מעשים אלו נחשבים לפשעי מלחמה שאינם מתיישנים, שכן החוקים הבינלאומיים אוסרים על סיכון חיי אזרחים או אסירים באופן ישיר כדי לשרת מטרות צבאיות.

לסיכום, עדויות הניצולים והדוחות החקירתיים שהודלפו מתוך צה"ל נשארים ראיה חותכת למתודולוגיית 'היתוש והצרעה'. עם המשך המלחמה, הדרישות לזכויות אדם מתגברות לפתוח בחקירה בינלאומית עצמאית של הפרות אלו המגדירות מחדש את מושג הפשעים נגד האנושות בעידן המודרני.

אין לך ברירה אחרת, עשה זאת או שנהרוג אותך.