רעב בעזה: חסר קמח והמחירים שורפים את הכיסים

ברצועת עזה, הרעב הפך למאפיין המובהק של חיי היומיום, שכן התושבים חיים תחת נטל הרעב שפרטיו מחריפים בקצב מדאיג וחסר תקדים. רחובות שבעבר שוקקו חיים הפכו לתורים ארוכים מחוץ למרכזי חלוקת המזון שנותרו, בעוד מאפיות נסגרות בזו אחר זו עקב מחסור בקמח ובדלק. לחם הפך לחלום רחוק עבור משפחות רבות שנמצאות ללא אוכל במשך שבועות.

עם המצור הישראלי המתמשך והרס התשתיות, משאיות סיוע הפסיקו להיכנס, אספקת המזון נעלמה כמעט לחלוטין, ומחירי המצרכים הבסיסיים זינקו. שקית קמח, שנמכרה בעבר תמורת דולרים בודדים, נמכרת כיום ביותר מ-300 דולר באזורים מסוימים, ואולי אף יותר בצפון רצועת עזה, שם סחורות הן כמעט נדירות לחלוטין. אורז, שלעיתים האלטרנטיבה היחידה הזמינה, נעלם גם הוא מהשווקים או שמחירו זינק מעבר לכוח הקנייה של רוב האוכלוסייה, שחיה ללא הכנסה במשך חודשים לאחר שמשכורותיה הושעו, חשבונות הבנק שלהן הוקפאו, ורוב המגזרים הגיעו לקיפאון מוחלט.

המצב הכלכלי המתדרדר מלווה בחוסר מוחלט של פיקוח וסוכנויות מדינה, מה שפותח את הדלת לשוק השחור ולסוחרים בריוניים המנצלים את המצב ההומניטרי כדי להרוויח רווחים מופרזים על חשבון רעבם וכאבם של האנשים. עם הפסקות חשמל ומחסור בגז, התושבים אפילו אינם מסוגלים לבשל את המצרכים הדלים שנותרו להם, מה שמחמיר את סבלם היומיומי ומכריח אותם להתקיים מארוחות דלות המורכבות מעט ממים ומלח, או מרק המוכן משאריות שחולקו באזורים מסוימים על ידי מתנדבים וצוותים הומניטריים מקומיים שבקושי מצליחים לשרוד.

בלב האסון הזה, ילדים הם הנפגעים ביותר. הם מתחילים להראות סימנים של תת תזונה חמורה, כולל פנים חיוורות, בטן נפוחה וניוון שרירים - כולם סימנים לכך שהם נכנסים למצב של רעב, שעלול להיות קטלני ללא התערבות מיידית ודחופה. דיווחים אמינים מארגונים בינלאומיים, כולל תוכנית המזון העולמית וארגון הבריאות העולמי, מצביעים על כך שעשרות אלפי ילדים ונשים בהריון חיים בתנאי חירום של מזון, חלקם סובלים מרעב קיצוני, בעוד שאחרים נמצאים בשלבים מתקדמים של תת תזונה.

המחסור במוצרי מזון בסיסיים אינו מוגבל לקמח ואורז, אלא כולל גם שמן, סוכר, קטניות ואפילו מי שתייה נקיים. מצב זה אילץ משפחות מסוע לטחון או שאריות של דגנים ישנים ובלתי אכילים כדי לספק מספיק כדי לקיים את עצמן, בעוד שאחרות נאלצו לאכול מזון שפג תוקפו או לחפש במזבלות.

בתקופות קשות אלה, הצורך בפעולה בינלאומית מיידית ויעילה לעצירת האסון ההולך וגובר. המצב בעזה כבר אינו רק משבר הומניטרי; הוא הפך לרצח עם איטי המבוצע באמצעות רעב ומצור, בתוך דממה בינלאומית מצערת ומפוקפקת. המשך המצב ללא התערבות לפתיחת המעברים ולאפשר כניסת מזון ותרופות פירושו שעזה עלולה להתמודד עם אסון חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית. מוות מהפצצות לא יהיה האיום היחיד; רעב הוא כעת גם רשמי קטל של ילדים, נשים וקשישים.

בעוד תושבי עזה זועקים לעולם לעזרה, שאלה נותרת במצפון האנושות: כמה ילדים נוספים צריכים למות ברעב לפני שהעולם הזה, שטוען שהוא מגן על זכויות אדם, ינקוט פעולה?

מופעל על ידי עורך Froala