המלחמה בעזה: מה מניע את הימין הקיצוני הישראלי?

מדי פעם מתפרסמים מאמרים וכתבות החושפים את עמדות הימין הקיצוני בישראל, המניע את ממשלתו הנוכחית של בנימין נתניהו. ניתן לראות מאמרים אלה כעדות למסלול בו הולכת המלחמה התוקפנית נגד עזה כיום. מסלול זה רלוונטי רק להקשרים הנוגעים לימין הקיצוני הזה, שאינו מאמין שהמלחמה גוועת או שהוא עומד בפני משבר בלתי פתיר.

כדי להמחיש את כוונתנו, נציג בקצרה, ראשית, את כתביה האחרונים של שרת ההתיישבות אורית סטרוק מהציונות הדתית באתר הימין הקיצוני ערוץ 7 לפני שלושה ימים, בהם הדגישה כי על ישראל להימנע מ"שתי טעויות" בעת הנוכחית בנוגע למהלך המלחמה נגד עזה (30 במאי 2025):

הטעות הראשונה הייתה לסגת ממה שכינתה "תוכנית ההפרדה ההומניטרית", אשר נשענת על מדיניות של הרעבה ומטרתה למנוע מכל סיוע הומניטרי להגיע לחמאס. לדעתה, הדבר יפגע באופן מהותי ביעדים המוצהרים של המלחמה, בהתחשב בכך ש"לא ניתן לחסל את חמאס צבאית, אזרחית ופוליטית ולאלץ אותו להחזיר את החיילים החטופים כאשר תהיה לו הזדמנות לקבל, לאגור ולסחור בכמויות כאלה של סיוע, ולשלוט באוכלוסייה באמצעותה".

הטעות השנייה הייתה נסיגה מהשטחים שנכבשו על ידי צבא ישראל ברצועת עזה. לפי פרשנותה, אסור לנו לסגת מהשטחים שנכבשו על ידי הצבא רק למען האסירים הישראלים, אלא גם למען החיילים שנשלחו לעזה, אשר משלמים בחייהם על נסיגות כאלה. היא מתייחסת למותם של חיילים ישראלים עקב מטעני חבלה שהוטמנו באזורים שנכבשו בעבר על ידי הצבא, ולאחר מכן נסוגו כחלק מעסקה, שאפשרה לחמאס לחזור ולהטמין שוב מטעני חבלה.

עמדות קיצוניות ועוינות אלה אינן מוגבלות לתנועה הציונית-דתית, המתוארת ברוב השיח הישראלי כמי שעומדת מימין למפלגת הליכוד השלטת. אלא, הן חורגות ממנה, כפי שעולה, למשל, במסמך מדיניות חדש שפרסם לאחרונה מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, המבטא את עמדות הימין השלטוני החדש. המסמך, שכותרתו "אין אנשים טובים בעזה", נכתב על ידי חוקרים מהמכון ושני קציני מילואים, תא"ל ארז ויינר ופרופסור גבי סיבוני. הוא פתח במילים הבאות:

במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיצומה של גרמניה הנאצית האכזרית, בחרו מספר אנשים לבצע מעשה אנושי יוצא דופן, תוך סיכון חייהם כדי להציל יהודים נרדפים. על פי יד ושם, מוזיאון הזיכרון לשואה, 659 אזרחים גרמנים הוכרו כחסידי אומות העולם על עזרתם ליהודים, למרות העובדה שהם העמידו את עצמם, ולעתים גם את בני משפחותיהם, בסכנת חיים ממשית. מעשיהם היו מעשה מרד נגד משטר טוטליטרי אלים, ובמקרים רבים, הם לא היו מונעים על ידי רצון לתגמול אלא על ידי ציווי מוסרי, תחושת חמלה ומחויבות לערכי צדק אוניברסליים. אלה לא היו פעולות ההמונים, אלא בחירות אינדיבידואליות בתוך חברה שהפכה לאדישה או שותפה לפשעי המשטר. אבל כשבוחנים את המציאות המתמשכת ברצועת עזה, בצל מלחמת "חרבות הברזל" המשתוללת מאז ה-7 באוקטובר 2023, עולות מסקנות כואבות: לא נמצא בעזה אפילו "צדיק אומות העולם", לא אדם אחד שעמד על הגינות אנושית לנוכח פעולות חמאס, לא אדם אחד שסיפק מידע, לא אדם אחד שניסה לסייע בחילוץ הישראלים שנחטפו ב-7 באוקטובר.

העיתון קבע פשוטו כמשמעו: "אנו ניצבים בפני מציאות חסרת תקדים בחברות הכפופות לשלטון ה'טרור'. בעוד שאלפי אנשים סייעו ליהודים באירופה בשנות ה-40, בעזה, תחת שלטון חמאס, אף אדם לא בחר עדיין בעמדה מוסרית והומניטרית. היעדר פעולות כאלה אינו נובע אך ורק מפחד או כפייה, אלא משקף תופעה חברתית ותרבותית עמוקה, שבה החברה כולה הפכה לשותפה קולקטיבית במעגל האלימות והשנאה, או למעשה קיבלה אותם וחיה איתם בדו-קיום."

מאמר זה מסתיים במספר מסקנות, שהחשובות שבהן הן הבאות:

ראשית, היעדר אנשים "טובים" בעזה אינו צירוף מקרים. אלא, הוא משקף חברה שבחרה באופן קולקטיבי לראות באלימות וב"טרור" אמצעים לגיטימיים להשגת מטרותיה הלאומיות. אפילו אלו שאינם משתתפים באופן פעיל באלימות או ב"טרור", ועשויים להטיל ספק ביעילות פעולות חמאס ב-7 באוקטובר, אינם עומדים נגדם.

שנית, כדי לשנות מציאות זו, על ישראל לאמץ גישה חדשה - מבחינה מבצעית, דמוגרפית ואסטרטגית. גם אם מנהיגי חמאס יגורשו והתנועה תתפרק, מה שהמסמך מתאר כ"תודעה קולקטיבית בעזה" מסוגל לייצר ארגונים חדשים שימשיכו את דרך ה"טרור". לכן, הדרך לשבור את מעגל ה"טרור" ברצועה היא לעודד את הגירת האוכלוסייה, בהתאם לחזונו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ולפרק את כל תשתיות הטרור הקיימות.

שלישית, עבור אלו שבוחרים להישאר, יש לאסור את פעילות אונר"א בקרבם ולהקים מערכת חינוך חדשה.

רביעית, כך צריכה להיות הבנה ריאליסטית ומפוכחת של המציאות בעזה, הבנה הרואה בכל עזה בסיס ל"טרור". ישראל לא תוכל לחיות בביטחון בתנאים אלה.

אין ספק שמאמר זה מהווה דוגמה טובה לעמדות המזינות את גישתו של הימין הקיצוני הישראלי כלפי רצועת עזה והמלחמה שישראל מנהלת נגדה. עמדות אלו מעוררות עניין רב ויש להדגיש אותן שוב ושוב כתרגום, שבתוכו ודרכו ימין זה חושף את דרכו באופן ספציפי ופרשני.