עורך הדין של הרשות לענייני אסירים ועצורים לשעבר הצליח לבקר בכלא דמון ונפגש עם מספר אסירות שנעצרו בו, אשר מסרו את היקף הסבל היומיומי שנכפה עליהן, חשיפתן לעלבונות ופגיעה בפרטיות, וכן הפרקטיקה של התעללות, עינויים ונקמה נגדם.

הוועדה חשפה כי אסירות פלסטיניות חיות במצב של בידוד, ומועדפות על ידי סוהרות וסוהרות, שם הן נתונות ללא הרף להעלבות וקללות, והן מנותקות מהעולם החיצון עקב נסיגת הטלוויזיה והרדיו. ציוד ומניעת כניסת עיתונים, ויש עבודה מתמדת להשפיע על הנפש שלהם ולהרוס את התוכן ההומניטרי והפטריוטי הפנימי שלהם.

מהנציבות נמסר כי העונשים שהוטלו על האסירים לאחר השביעי באוקטובר השפיעו על האסירות על כל פרטיהן, שכן כל מכשירי החשמל הוחרמו, כמויות המזון הצטמצמו למינימום ואיכותו ירודה, הקנטינה נסגרה. נאסרו ביקורים משפחתיים, מחסור בבגדים, שמיכות ואספקה נשית, וזיהום מכוון, קביעת שעות מהירות ומקלחת.

מהנציבות נמסר: "גם הנהלת הכלא תרגלה מכות ועינויים נגדם, וקשרה בכוונה את ידיהם ורגליהם וכיסה את עיניהם באכזריות במהלך חקירתם, או כשיצאו למרפאה, או לבקר עורך דין, או כשהם הועברו. הם הכניסו אותם לחיפושים, איימו עליהם באונס, משכו אותם בשערותיהם וגררו אותם לקרקע והשתמשו בטלפונים ניידים כדי לצלם אותם בזמן שהם נמצאים במצבים קשים וכואבים.

הוועדה מציינת כי המצב הכללי של כל האסירות קשה ומטריד, ואנו מחדשים את זעקתנו למוסדות זכויות האדם הפמיניסטיים הערביים והבינלאומיים והחברתיים, להתקומם למען האסיר והאשה הפלסטינית, וכן לא להשאיר לה טרף לפשע הישראלי המאורגן, שהולך ומסלים מיום ליום, לאור השתיקה הבינלאומית המבישה, בידיעה שהמספר הכולל עבור אסירות בדמון, בשרון ובכלא אל-בידוד (81 אסירות).