מאמר בוושינגטון פוסט דיווח כי התמיכה הבינלאומית שקיבלה ישראל בעקבות התקיפה של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) ב-7 באוקטובר הפכה לכעס ולהאשמות של המדינה הכובשת בביצוע פשעי מלחמה.

לדברי מחברת המאמר, קארן דה-יונג, הכתבת הראשית של הוושינגטון פוסט לענייני ביטחון לאומי, רבים מאמינים שתמיכתה של ארצות הברית במערכה הצבאית הישראלית חושפת מוסרית את הממשל האמריקני, שכן הוא נראה שותף להרס ולמוות שפקדו את הממשל האמריקאי. רצועת עזה, לפי העיתון.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מצא את עצמו תקוע, בבית, בין חברי המפלגה הרפובליקנית בדרישה שיתמוך בישראל בכל מחיר, לבין מספר גדל והולך של תומכי המפלגה הדמוקרטית הקוראים לו להפסיק את השליחה המתמדת של נשק לישראל, לדברי קארן דייונג.

הוא צוטט גורמים רשמיים בממשל האמריקני שאמרו כי המצב היה מחמיר אם הם לא היו מצליחים ללחוץ על שינויים בשיטות הלחימה הישראליות ולשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו להסיר את האיסור שהטילה ממשלתו על הכנסת אספקת מזון, מים ודלק למדינה. רצועת עזה.

בעיות פנימיות

הכותב קבע כי קואליציית הימין השלטת בישראל, בראשות נתניהו, מתמודדת עם בעיות פנימיות, והוסיפה כי רוב הישראלים, "שמלאים כעס וזעזוע" על פיגועי חמאס, רוצים לראות את עזה מושמדת.

אבל ישראלים רבים גם מאשימים את ראש הממשלה שלהם בפיגועים הללו מלכתחילה, ומאשימים אותו באסירים כושלים המוחזקים על ידי ההתנגדות הפלסטינית.

במאמרה סיפקה יאנג סקירה היסטורית של עמדות התמיכה של ארצות הברית בישראל מאז הקמתה במאי 1948, כשהייתה המדינה הראשונה בעולם שהכירה בה.

עם זאת, המחבר אומר כי נסיבות הסכסוך הנוכחי, ההרס שהוא גרם בעזה ומשך המלחמה הם כולם התפתחויות ששופכות אור בהיר על ההגבלות שאולי וושינגטון חשבה שיש לה לשלוט בפעולות ישראל.

אהרון דיוויד מילר, מקרן קרנגי לשלום בינלאומי ודיפלומט לשעבר, מאמין שההשפעה של כל גורם חיצוני - לרבות כזה שיש לו באופן תיאורטי השפעה עצומה על ישראל - נותרה מוגבלת.

לדבריו, "המזרח התיכון עדיין, למעשה, נתון בהשפעת יתרת ההשפעה של המעצמות הגדולות, שהאמינו שהן יכולות לרסן" את פעולותיהן של מדינות האזור.

מחויבות אמריקאית לישראל

לפי המאמר בוושינגטון פוסט, ישנם גורמים רבים המייחדים את המצב באזור, שכן נאמר כי לנשיא ארה"ב יש מחויבות איתנה ושורשית לישראל, עוד מימי חברותו המוקדמת בסנאט, ללא קשר. על מערכת היחסים המורכבת שלו עם נתניהו.

בניגוד להתערבויות הקודמות של וושינגטון להשגת שלום בין ישראל לשכנותיה הערביות, לארצות הברית אין כלל השפעה על תנועת חמאס, לדברי יאנג.

דה יונג ממשיך כי הלחצים הסותרים שפקדו את הפוליטיקה האמריקנית מאז פרוץ המשבר הנוכחי ניכרו בשני אירועים בו זמנית, כלומר ביקורו הראשון של ביידן לאחר המלחמה - במיוחד ב-18 באוקטובר - בו הוא נפגש עם נתניהו כדי להראות את תמיכתה של וושינגטון אותו, תוך שהוא מזכיר לו ש"דמוקרטיות כמו ישראל "ארה"ב חזקה ובטוחה יותר כאשר אנו פועלים על פי שלטון החוק".

האירוע השני - לפי הכתבה - שחפף לאותו ביקור, היה שארצות הברית הייתה המדינה היחידה שהתנגדה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם הקוראת להפסקת אש, תוך שימוש בכוח הווטו שלה.

דה יונג ציינה במאמרה כי תוכן פניות הממשל האמריקני לישראל השתנה, שישה חודשים לאחר הלחימה בעזה, מנזיפה לטינה מלאת כעס.

למרות כל זאת, הבית הלבן נאחז בתקווה שניתן יהיה להגיע להפוגה בלחימה, והראיה לכך היא נוכחותם של בכירי המודיעין הישראלי והאמריקאי בקהיר כדי להמשיך במשא ומתן על הפסקת אש זמנית חדשה, שתאפשר שחרור אסירים. ולאפשר סיוע נוסף להיכנס לעזה.

מקור: וושינגטון פוסט