ראש המוסד, דוד ברנע, עזב את הארץ, לכיוון בירת קטאר, דוחא, היום, רביעי, כדי להשלים את ההליכים האחרונים הקשורים לעסקת חילופי השבויים בין רשויות הכיבוש הישראליות לתנועת חמאס, לקראת השלמתו. העסקה, לפי מה שדיווחה כלי תקשורת בישראל.

אתר וואלה הישראלי דיווח כי ברנע ייפגש עם ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבדול רחמן אל תאני, ובכירים נוספים על מנת לדון בפרטים הסופיים של העסקה. האתר סבר כי ביקורו של ברנע בדוחא מצביע על כך שעדיין קיימים הליכים שחייבים יוסכם לגבי מנגנון יישום העסקה, נהלי שטח לשחרור בני ערובה ותאריך תחילת הפסקת האש.

לדברי וואלה, גורמים בכירים בישראל ובוושינגטון מאמינים כי "הימים הקרובים יהיו מאוד רגישים, במיוחד בכל הנוגע ליישום ההסכם", והם מדגישים כי "יש הרבה דברים שיכולים להשתבש". הדו"ח ציין האלוף במילואים ניצן אלון, הוא מלווה את ברנע במהלך נסיעתו לדוחא.

האתר ציטט גורם ישראלי בכיר שאמר כי ברנע ואלון נוסעים כדי להבטיח שתהליך יישום ההסכם יתנהל כמתוכנן וכפי שסוכם. בעוד גורם בכיר בממשלת ישראל אישר כי הפסקת האש תחל בשעה עשר מחר בבוקר, יום חמישי, אחר ציין כי הנושא טרם נפתר וכי מועד כניסת ההסכם לתוקף ייקבע. הערב.

מאחורי הקלעים של העסקה

בנוגע לסצנות של מאמצי התיווך בהובלת קטאר, דיווחה רויטרס כי הממשלה בקטאר יצרה קשר עם הבית הלבן זמן קצר לאחר מתקפת "מבול אל-אקצא" ב-7 באוקטובר, והודיעה להם על בקשה להקים צוות קטן של יועצים להשתתף במאמצים שמטרתם... להגיע להסכמה לשחרור העצורים.

עבודה זו, שהחלה בימים שלאחר לקיחת בני הערובה, הניבה לבסוף תוצאות עם הכרזה על עסקת חליפין בתיווך של קטאר ומצרים ואושרה על ידי ישראל, חמאס וארה"ב. המאמצים החשאיים כללו השתתפות דיפלומטית אינטנסיבית מצד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שניהל מספר שיחות דחופות עם אמיר קטאר, תמים בן חמד ועם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בשבועות האחרונים.

זה כלל גם שעות של משא ומתן קפדני שבו השתתפו שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן, מנהל ה-CIA ויליאם ברנס, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ג'ייק סאליבן, סגנו ג'ון פיינר, שליח ארה"ב למזרח התיכון ברט מקגורק ואחרים.

סאליבן הנחה את מקגורק ופקיד אחר במועצה לביטחון לאומי, ג'וש גלצר, להקים את הצוות. שני הגורמים ציינו כי הדבר נעשה מבלי ליידע סוכנויות אמריקאיות רלוונטיות אחרות, משום שקטאר וישראל דרשו סודיות מוחלטת וכי הגישה לעניין תהיה מוגבלת למספר קטן של אנשים.

מקגורק, דיפלומט ותיק עם ניסיון רב במזרח התיכון, המשיך ליצור קשר מדי בוקר עם ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבדול רחמן בן ג'סים אל תאני, והוא הודיע ​​לסאליבן על הפרטים וביידן עודכן מדי יום בהתפתחויות, לאחר ההצלחה בשחרור שני בני ערובה אמריקאים, התגברו המאמצים הקטארים-אמריקאים.

לפיכך, החל מבצע אינטנסיבי שמטרתו לחלץ בני ערובה נוספים. ברנס החל לשוחח תכופות עם ראש המוסד דוד ברנע; בעוד שהצד האמריקני ראה הזדמנות לשחרר מספר רב של בני ערובה וכי השגת הסכם על העצורים היא הדרך הריאלית היחידה להבטיח את הפסקת הלחימה, ישראל התקדמה לעבר פלישה קרקעית כדי לנתק את המצב בהשפעת לחץ עממי.

ב-24 באוקטובר, בזמן שישראל התכוננה לצאת למתקפה קרקעית על עזה, התקבלו בצד האמריקני ידיעות כי חמאס הסכים לתנאי ההסכם לשחרור נשים וילדים, שמשמעותו הפסקת אש ועיכוב הפלישה הקרקעית. לפי רויטרס, גורמים אמריקאים דנו עם הישראלים האם יש לדחות את המתקפה הקרקעית או לא.

הישראלים אמרו כי התנאים אינם ספציפיים מספיק כדי לעכב את המתקפה הקרקעית, שכן אין ראיות לכך שחטופים בחיים. חמאס אמר כי אינו יכול לקבוע מי הם העצורים עד שהחלה הפסקת האש בלחימה. לפי רויטרס, האמריקאים והישראלים ראו את עמדת חמאס כמטעה. גורם רשמי אמר כי תוכנית הפלישה הישראלית שונתה כדי לתמוך בהפוגה אם יושג הסכם.

במהלך שלושת השבועות הבאים, ביידן נכנס לשיחות מפורטות שכיסו הצעות לגבי האפשרות ששני הצדדים יחליפו את שחרור העצורים. חמאס התבקש לקבל רשימות של בני הערובה שהוא מחזיק, מידע על זהותם וערבויות לשחרורם.

גורמים רשמיים אמרו כי התהליך היה ארוך ומתיש, התקשורת הייתה קשה, והיה צורך להעביר מסרים מדוחא או מקהיר לעזה ולהיפך. הפקידים הצהירו כי ביידן ערך שיחת טלפון שלא נחשפה בעבר עם ראש ממשלת קטאר כשהדברים החלו להתגבש.

במסגרת ההסכם שהיה בתהליך גיבוש, הוחלט לשחרר את הנשים והילדים בני הערובה בשלב ראשון, בנוסף לשחרור האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש. הצד הישראלי התעקש שחמאס ישחרר את כל הנשים והילדים בשלב זה. הצד האמריקני הסכים ודרש באמצעות קטאר הוכחה לכך שהנשים והילדים שבידי חמאס חיים או מידע על זהותם.

חמאס אמר שהוא יכול לשחרר 50 בשלב הראשון, אך סירב לספק רשימה של קריטריונים. ב-9 בנובמבר נפגש ברנס בדוחא עם האמיר של קטאר וברנע כדי לדון בטקסטים של ההסכם המתהווה. המכשול העיקרי באותו שלב היה שחמאס לא זיהה בבירור את מי הוא מחזיק.

שלושה ימים לאחר מכן, התקשר ביידן לאמיר קטאר, תמים בן חמד אל תאני, וביקש לדעת את השמות או מידע ברור על זהות חמישים בני הערובה, כולל הגיל, המין והלאום של כל אחד מהם. ללא המידע הזה, לא היה בסיס להתקדם, אמר הפקיד.

זמן קצר לאחר קריאתו של ביידן, חמאס סיפק פרטים על 50 בני הערובה שלדבריו ישוחררו בשלב הראשון של כל הסכם. ביידן דחק בנתניהו בשיחת טלפון ב-14 בנובמבר לקבל את ההסכם, ונתניהו הסכים.

מקגורק נפגש עם נתניהו באותו יום בישראל. לאחר שעזב את הפגישה, נתניהו תפס את זרועו של מקגורק ואמר, "אנחנו צריכים את ההסכם הזה", אמר אחד הפקידים, והפציר בביידן לפנות לאמיר קטאר בנוגע לתנאים הסופיים. השיחות התערערו כשהתקשורת נותקה בעזה.

כשזה התחדש, בידן היה בסן פרנסיסקו כדי להשתתף בפסגה של מדינות באזור אסיה-פסיפיק. הגורמים אמרו כי התקשר לאמיר קטאר ואמר לו שזו ההזדמנות האחרונה, והם הסכימו להפעיל לחץ כדי להשלים את ההסכם. "הנשיא התעקש שיש להשלים את ההסכם עכשיו. הזמן עבר", אמר אחד הגורמים.

ב-18 בנובמבר נפגש מקגורק בדוחא עם ראש ממשלת קטאר. לברנס נוצר קשר לאחר ששוחח עם ראש המוסד ברנע. הפגישה התייחסה לפערים האחרונים שנותרו על מנת להגיע להסכמה. ההסכם עד לשלב זה היה לשחרר את הנשים והילדים בשלב הראשון, אך מתוך ציפיות שאחרים ישוחררו בעתיד.

מקגורק נפגש בקהיר למחרת בבוקר עם ראש המודיעין הכללי המצרי, עבאס כאמל. דווח כי מנהיגי חמאס בעזה קיבלו כמעט את כל ההסכמות שהושגו ביום הקודם בדוחא. גורמים רשמיים אמרו כי נותרה רק סוגיה אחת הקשורה למספר בני הערובה שישוחררו בשלב הראשון ולצורה הסופית של ההסכם.

שלל הודעות נוספות התקבלו, ולבסוף הושג הסכם.