סרט תיעודי שלא פורסם חושף את חגיגותיו של לינדזי גרהאם עם פרוץ המלחמה באיראן ואת תפקידו בדחיפת טראמפ לעימות

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת - 27/7/2026

קטעי וידאו מסרט תיעודי שטרם פורסם חשפו עמדות מזעזעות של הסנאטור הרפובליקני המנוח לינדזי גרהאם, שהראו את התלהבותו העצומה מפרוץ המלחמה האמריקאית-ישראלית נגד איראן, ואת התפארותו במה שראה כתפקיד אישי בשכנוע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ להשתתף במערכה הצבאית, התפתחות ששופכת אור על היקף השפעתו של גרהאם בחוגי קבלת ההחלטות הקשורות למדיניות חוץ בשנים האחרונות לחייו.

הקלטות אלו, שפורסמו על ידי הבמאי הבריטי אלכס הולדר, לאחר שניתנה לו גישה רחבה לגרהאם במשך שנים שקדמו למותו, מספקות חלון נדיר לאופן שבו התנהלו הדיונים בתוך המעגל הקרוב של טראמפ, ולטבע התיאום הפוליטי עם ההנהגה הישראלית לפני פרוץ המלחמה.

על פי הקטעים, גרהאם נראה במצב של אופוריה כשהוא מדבר על תחילת הפעולות הצבאיות נגד איראן, ואומר בצחוק: "תראו מה עשינו כאן... כמעט בכיתי. כמה שנים אנחנו דוחפים לכיוון הזה?", ברמז לכך שהמלחמה הייתה מטרה שאליה שאף זמן רב.

גרהאם לא הסתפק בשבחים למלחמה, אלא חשף כי שוחח עם הנשיא טראמפ באותו בוקר, ואישר כי האחרון היה "מאושר מאוד" מהפעולה הצבאית. הוא ציטט אותו באומרו כי טראמפ תיאר אותה כ"הדבר הטוב ביותר שעשיתי אי פעם", והוסיף כי הנשיא "אוהב לפוצץ דברים", בהצהרות המשקפות, לדברי משקיפים, אווירה חגיגית בקרב חלק מחוגי הממשל כלפי האופציה הצבאית.

ההקלטות מראות גם כי גרהאם ייחס לעצמו תפקיד ישיר בהטיית הכף לטובת תומכי המלחמה בתוך הממשל האמריקאי. הוא אמר כי "ישנם רבים בפנים שלא רצו לעשות זאת, ולכן התמודדתי עם אתגרים", ברמז לקיומה של התנגדות בתוך הבית הלבן לפני קבלת ההחלטה להשתתף במלחמה.

באותו הקשר, גרהאם השווה את היחסים בין טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ליחסים בין נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט לראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה, וראה בשניהם שותפות אסטרטגית יוצאת דופן מול איראן.

הולדר פרסם גם הקלטה של שיחת טלפון שהתקיימה בתחילת מרץ בין גרהאם לנתניהו, שבה דנו בהתפתחויות הצבאיות באזור. במהלך השיחה, גרהאם הודיע לנתניהו כי הוא מתכונן לנסוע לפלורידה כדי להיפגש עם טראמפ במטרה לשכנע אותו להצטרף למערכה הצבאית הישראלית בלבנון.

אולם נתניהו, על פי ההקלטה, הרתיע אותו מצעד זה, והסביר כי העדיפות הישראלית באותה עת התמקדה באיראן. הוא אמר כי פתיחת עימות רחב עם חיזבאללה בשלב זה לא תשרת את האינטרסים הישראליים, מכיוון שיישום איומים מקיפים נגד הארגון ידחוף אותו להגיב במלוא כוחו, וזה לא מה שישראל רצתה באותה עת.

שיחה זו משקפת, לדברי עוקבים, את רמת התיאום הפוליטי ההדוק בין גרהאם להנהגה הישראלית, וחושפת כי סדרי העדיפויות של תל אביב התמקדו בהפניית המאמץ הצבאי לעבר איראן לפני הרחבת מעגל המלחמה לחזיתות אחרות.

הולדר ציין כי יחסיו של גרהאם עם נתניהו היו יוצאי דופן, שכן הוא שוחח עמו באופן קבוע וביקר בישראל לעיתים קרובות. הוא הוסיף כי ליווה את גרהאם באחד מביקוריו בישראל, וציין כי גורמים ישראלים קיבלו אותו "כאילו היה ראש ממשלה או מלך", תיאור המשקף את מעמדו המיוחד בתוך הממסד הפוליטי הישראלי.

למרות שנודע בעמדותיו הניציות במדיניות חוץ, ההקלטות הראו צד נוסף באישיותו של גרהאם, שכן הולדר פרסם גם שיחת טלפון שקיים עם ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, מה שמעיד על שמירת ערוצי תקשורת עם גורמים דמוקרטיים למרות הפילוג המפלגתי.

על פי מה שדווח ב"וול סטריט ג'ורנל", סאליבן שאל את גרהאם על ציפיותיו לגבי משך המלחמה, והוא השיב כי הכוחות התוקפים יוכלו תוך שלושה או ארבעה שבועות לדחוף את האיראנים לאבד שליטה על כמה ערים, וקרא במקביל לערב את המדינות הערביות באופן גלוי יותר בפעולות הצבאיות על מנת ליצור "מומנטום שכמעט בלתי הפיך".

הקלטות אלו חושפות כי החלטת המלחמה לא הייתה רק תגובה להתפתחויות בשטח או לאיומים מיידיים, אלא תוצאה של שנים של לחצים שהופעלו על ידי אישים בעלי השפעה בתוך הממסד הפוליטי האמריקאי, וגרהאם היה אחד הבולטים שבהם. והחשוב מכל, דיבורו על "אתגרים" בתוך הממשל מרמז על קיומו של פילוג אמיתי בין זרם שדחף לפתרונות צבאיים לבין אחר שחשש מהשלכות המעורבות במלחמה אזורית רחבה, מה שהופך את החלטת המלחמה לפרי מאבק פנימי באותה מידה שהייתה תגובה לגורמים חיצוניים.

כמו כן, השיחה בין גרהאם לנתניהו מחזקת את הרושם כי התיאום בין כמה פוליטיקאים אמריקאים להנהגה הישראלית חרג מגבולות ההתייעצות המסורתית, והגיע לרמה של דיון בתזמון הפעולות הצבאיות וסדרי העדיפויות שלהן. זה מעלה שאלות פוליטיות לגבי היקף ההשפעה שהפעילו גורמים ישראלים על הדיונים המתנהלים בוושינגטון, ומידת העצמאות של ההחלטה האמריקאית בכל הנוגע למשברים אזוריים, במיוחד בתיקים הנוגעים ישירות לביטחון ישראל.

באשר לדיבורו של גרהאם על הצורך לערב במהירות את המדינות הערביות במלחמה כדי ליצור "מומנטום בלתי הפיך", הוא משקף הבנה מוקדמת של חשיבות הענקת לגיטימציה אזורית לפעולות הצבאיות. ככל שמעגל המשתתפים מתרחב, כך הופך הנסיגה הפוליטית והצבאית לקשה יותר. אולם תפיסה זו מתעלמת מהעובדה שרבות מהמדינות הערביות חששו מהידרדרות האזור לעימות כולל, והעדיפו להכיל את ההסלמה באמצעות ערוצים דיפלומטיים, מתוך הבנה של ההשלכות שעלולות להיגרם ממלחמה רחבה על הביטחון והיציבות האזוריים.