הבחירות בישראל... האם עזיבת נתניהו מספיקה כדי לשנות את המדיניות?

עם התקרבות הבחירות הצפויות בישראל באוקטובר הקרוב, מתרבות האנליזות הפלסטיניות המקשרות את עתיד הסוגיה הפלסטינית לתוצאות הבחירות הללו, וחלקן אף אופטימיות לגבי האפשרות שבנימין נתניהו יעזוב את ראשות הממשלה; מתוך מחשבה שזה עשוי לפתוח דלת למדיניות ישראלית שונה. אולם, קריאת הזירה הישראלית מנקודת מבט של שינוי אישים בלבד נראית בלתי שלמה, שכן הניסיון הישראלי מצביע על כך שמדיניות גדולה אינה נקבעת על ידי ראש הממשלה לבדו, אלא מדיניות זו נקבעת על ידי מערכת פוליטית, ביטחונית ואידיאולוגית משולבת, שבה מצטלבים האינטרסים של המפלגות הפוליטיות, הממסד הצבאי, גופי הביטחון והקואליציות השולטות. בהקשר זה, שמו של גדי איזנקוט מוזכר כאחד המועמדים הבולטים לראשות הממשלה הבאה, שכן הוא בן הממסד הביטחוני ורמטכ"ל לשעבר, שעבר מעבודה צבאית לעבודה פוליטית, ונושא חזון ביטחוני שהתגבש במהלך עשרות שנים של שירות צבאי. למרות שסגנון ניהול הסכסוך שלו שונה מזה של נתניהו, אין זה אומר בהכרח שיחול שינוי מהותי במדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים, שכן ההבדל הוא לרוב בכלים ובמנגנונים לניהול הסכסוך יותר מאשר ביעדים האסטרטגיים של הסכסוך. כמו כן, ההתפתחויות העוקבות לאחר השבעה באוקטובר עיצבו מחדש את המצב הפוליטי הישראלי, והציבו את השיקולים הביטחוניים מעל לכל דבר, וזה מצטלב עם הרקע הצבאי והביטחוני של גדי איזנקוט, וגם גורם לכל ממשלה עתידית, יהיה אשר יהיה ראשה, לפעול במסגרת מגבלות וסביבה פוליטית המטילה עליה אילוצים וכיוונים שקשה לעקוף בקלות. לכן, ההתמקדות בעזיבת נתניהו כפתח לשינוי המדיניות הישראלית עשויה להיות מוגזמת, שכן הקרוב למציאות הוא שהבחירות עשויות לשנות אישים, אך הן אינן מבטיחות שינוי בעקרונות הקבועים השולטים במדיניות הישראלית שעליהם מושתת הפרויקט הציוני, וזה היה ברור בכתבי ההיסטוריונים והאקדמאים הישראלים והאליטות הפוליטיות גם כן, ועקרונות קבועים אלה מושפעים ממאזני הכוחות בתוך החברה הישראלית ומאופי הקואליציות השולטות לאחר כל בחירות. לפיכך, יש לקרוא את תוצאות הבחירות בישראל באמצעות ניתוח המבנה הפוליטי והרעיוני השולט במדינה, ולא רק על ידי שינוי הפנים השולטות, שכן ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מראה שחילופי מנהיגים אינם מובילים בהכרח לשינוי מהותי במדיניות, אלא עשויים לבוא לידי ביטוי בהבדל בשיטות ובמנגנונים לניהול הסכסוך יותר מאשר בהבדל ביעדים הגדולים שעליהם מושתת הפרויקט הציוני מאז הקמתו ועד היום.