17 מיליארד שקלים בכספות... כשהנזילות הופכת למשבר ריבונות כלכלית

"לא חוסר כסף הוא הדבר המסוכן ביותר העומד בפני הכלכלה הפלסטינית היום... אלא שהכסף עצמו יהפוך למשבר", זו אינה אמירה אינשאתית, אלא תיאור מדויק של אחד האתגרים המסוכנים ביותר העומדים בפני הכלכלה הפלסטינית בשלב זה. בזמן שכלכלות משקיעות מאמצים להגברת הנזילות ולעידוד השקעות, הכלכלה הפלסטינית חווה פרדוקס נדיר; הכספים נערמים בכספות הבנקים עד שערכם עלה על 17 מיליארד שקלים, בעוד שההגבלות המוטלות על משלוח עודפי שקלים מאפשרות הוצאה של כ-4.5 מיליארד שקלים בלבד כל שלושה חודשים, מה שהפך את שפע המזומנים ממקור כוח למקור לדאגה כלכלית.

יש שיחשבו שזהו משבר בנקאי הנוגע לבנקים בלבד, אך האמת היא שזהו משבר המשפיע על כל אזרח פלסטיני, הוא משפיע על הסוחר התלוי בהפקדות יומיות, על המשקיע הזקוק למחזור מזומנים יציב, על החברות המנהלות את התחייבויותיהן הפיננסיות, ועל הכלכלה הלאומית כולה.

לא משבר בנקים... אלא משבר מערכת מוניטרית

חשוב מלכתחילה לתקן תפיסה רווחת; המשבר הנוכחי אינו משקף חולשה במערכת הבנקאית הפלסטינית, ולא ליקוי בביצועי רשות המטבע הפלסטינית או איגוד הבנקים בפלסטין, אלא הוא תוצאה ישירה של הגבלות המוטלות על תנועת עודפי השקלים, בצל כלכלה התלויה במטבע שאינה מנפיקה ואינה שולטת בזרימתו מעבר לגבולות.

המגזר הבנקאי הפלסטיני הוכיח, במשך עשורים, עמידות גבוהה ויעילות תפעולית יוצאת דופן, גם בתנאים הפוליטיים והכלכליים הקשים ביותר, ורשות המטבע הפלסטינית המשיכה למלא את תפקידה הפיקוחי והרגולטורי לשמירה על היציבות הפיננסית, בעוד איגוד הבנקים בפלסטין מילא תפקיד מרכזי בייצוג הבנקים הפועלים בפלסטין, איחוד עמדותיהם, ותקשורת עם גורמים מקומיים ובינלאומיים שונים למציאת פתרונות למשבר זה.

איך הגענו לשלב זה?

הכלכלה הפלסטינית תלויה בשקל כמטבע העיקרי למסחר. כמויות גדולות ממנו נכנסות מדי יום לשוק הפלסטיני כתוצאה מהמסחר ומשכר העובדים הפלסטינים העובדים בישראל, ובתנאים רגילים הבנקים אוספים את עודפי השקלים ושולחים אותם בחזרה לבנקים הישראליים, אולם ההגבלות המוטלות על תהליך זה הובילו לחוסר איזון ברור בין היקף המזומנים הנכנסים לשוק לבין היקף המזומנים המותרים להוצאה, כך שהכמויות הצטברו במהירות בכספות הבנקים. כיום, עם עליית ערך המזומנים המצטברים מעל 17 מיליארד שקלים, המשבר מהווה אתגר תפעולי ופיננסי אמיתי, המטיל עלויות נוספות לאחסון, הגנה והובלה, ומשפיע על יעילות ניהול הנזילות בתוך המערכת הבנקאית.

כאשר הנזילות הופכת לנטל

בכלכלה, נזילות נחשבת לאחד הגורמים החשובים ביותר לצמיחה, אך בתנאי שהיא ניידת, אך כאשר הכספים נשארים כלואים בכספות, הם הופכים להון מושבת, וכל שקל שאינו מסתובב בכלכלה פירושו הזדמנות השקעה אבודה, או פרויקט נדחה, או פעילות כלכלית פחות יעילה, כמו כן, שמירה על כמויות ענק של מזומנים מעלה את עלויות התפעול, מגבירה את הסיכונים הביטחוניים, ומגבילה את גמישות ניהול הנזילות, למרות שהבנקים ממשיכים לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי הלקוחות.

מספרים ששווה לעצור עליהם

כאשר אנו מדברים על יותר מ-17 מיליארד שקלים שנצברו בכספות הבנקים, איננו מדברים על מספר מופשט, אלא על נזילות השווה למיליארדי דולרים שנותרה מחוץ למחזור הכלכלי הרגיל, ומנגד, הכמויות המותרות למשלוח אינן עולות על 4.5 מיליארד שקלים כל שלושה חודשים, מה שיוצר פער הולך וגדל בין התזרים הנכנס לבין היכולת לסלק את העודף, כך שהמשבר מחמיר עם הזמן, ובלשון הכלכלה, הבעיה אינה בחוסר נזילות... אלא בחנק שלה.

מאמצים לאומיים ראויים להערכה

מן ההגינות להדגיש כי רשות המטבע הפלסטינית ואיגוד הבנקים בפלסטין לא עמדו מנגד מול משבר זה, רשות המטבע פעלה לניהול סיכונים ולשמירה על היציבות הפיננסית, בעוד איגוד הבנקים הגביר את קשריו עם מוסדות פיננסיים בינלאומיים, כולל הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, בנוסף לשותפים בינלאומיים אחרים, על מנת להפנות את תשומת הלב לחומרת המשבר ולשאוף למצוא פתרונות מעשיים שיבטיחו את המשך פעילות המגזר הבנקאי באופן תקין, מאמצים אלה משקפים הבנה ברורה כי הסוגיה אינה עוד בנקאית בלבד, אלא הפכה לסוגיה המשפיעה על יציבות הכלכלה הפלסטינית כולה.

לאן צריכים להיות מופנים המאמצים?

למרבה הצער, לעיתים מופנית ביקורת כלפי הבנקים הפלסטיניים, בעוד שהעובדות מצביעות על כך שמקור הבעיה נמצא מחוץ לתחום סמכויותיהם, המגזר הבנקאי אינו שולט בתקרות משלוח עודפי השקלים, ואין לו סמכות לשנות את הנהלים המסדירים זאת; ולכן, כל מאמץ רשמי, תקשורתי או עממי השואף לטפל במשבר זה צריך להתמקד בהסרת ההגבלות המוטלות על תנועת עודפי השקלים, בהיותן הגורם העיקרי להחמרת הבעיה, במקום להטיל על המוסדות הפלסטיניים אחריות למשבר שהם פועלים מדי יום להכיל את השלכותיו. הפניית הלחץ לטיפול בגורם האמיתי למשבר יעילה יותר מהפנייתו למוסדות לאומיים המשקיעים מאמצים רבים לשמירה על היציבות הפיננסית בתנאים יוצאי דופן.

מה הלאה?

המשבר הנוכחי נושא מסר חשוב; והוא שכלכלה התלויה במטבע שאין לה את היכולת להנפיק או לנהל את תנועתו, תישאר חשופה לחנק כזה, ומכאן, שהפתרונות צריכים לנוע בשני מסלולים מקבילים, המסלול הראשון הוא המשך המאמצים הפוליטיים והטכניים להסרת ההגבלות המוטלות על משלוח עודפי השקלים והבטחת זרימה תקינה של המחזור המוניטרי, והשני הוא הרחבת אמצעי התשלום האלקטרוניים וקידום השימוש במטבעות אחרים בעסקאות מסוימות ופיתוח התשתית הפיננסית באופן שיפחית את התלות במזומן נייר. אך צעדים אלה, על חשיבותם, נשארים פתרונות תומכים, ואילו הפתרון השורשי טמון בהעצמת הכלכלה הפלסטינית לנהל את כלי המטבע שלה באופן עצמאי יותר.

מילה אחרונה

משבר הצטברות השקלים חושף אמת כלכלית שאסור להתעלם ממנה; והיא שכוחו של המגזר הבנקאי לבדו, יהיה אשר יהיה, אינו מספיק אם הסביבה שבה הוא פועל מטילה עליו מגבלות החורגות מיכולתו לטפל בהן, ורשות המטבע הפלסטינית ואיגוד הבנקים בפלסטין והמגזר הבנקאי הפלסטיני הוכיחו יעילות גבוהה בניהול המשבר והפחתת השלכותיו, אך המשך הצטברות המזומנים מאשר שהבעיה אינה ביעילות הניהול אלא בהגבלות המעכבות את התנועה הטבעית של הכספים, שכן כלכלות אינן נמדדות רק בהיקף הנזילות שברשותן, אלא ביכולתן לנהל נזילות זו בחופשיות וביעילות, וכאשר המטבע הנסחר הופך לנטל על הכלכלה במקום להיות מנוע עבורה, הסוגיה אינה עוד משבר מוניטרי חולף, אלא הפכה לסוגיה של ריבונות כלכלית הראויה להיות בראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות, ולזכות בתשומת לב הציבור, שכן יציבות המערכת הפיננסית הפלסטינית אינה אינטרס של המגזר הבנקאי בלבד, אלא אינטרס לאומי המשפיע על עתיד הכלכלה הפלסטינית כולה.