רגלו נקטעה והוא איבד את בנו היחיד.. האסיר המשוחרר ג'יבריל אל-ספדי מספר את פרקי הסבל בין בתי הכלא של הכיבוש והשמדת עזה

בפינה בביתו שנהרס חלקית בעיר חמד מצפון לחאן יונס, יושב האסיר המשוחרר ג'יבריל אל-ספדי (48) על כיסא גלגלים, נושא בגופו את צלקות השבי ובלבו את כאב האובדן. מסע שחרורו מבתי הכלא של הכיבוש לא היה כפי שדמיין, שכן הוא חזר ומצא את עצמו ללא רגל וללא בן, בסיפור המגלם את פרקי הסבל הפלסטיני הכפול בין קירות התאים ומכונת המלחמה בחוץ.

פרקי הטרגדיה החלו ב-4 במרץ 2024, כאשר כוחות הכיבוש עצרו אותו במחסום העיר חמד, והוא שהה בשבי שנה ושמונה חודשים ותשעה ימים. אל-ספדי נכנס לכלא בגוף בריא, אך עד מהרה התמודד עם מדיניות ההזנחה הרפואית השיטתית מרגע מעצרו, כאשר כאבים עזים החלו לכרסם ברגלו הימנית מבלי שזעקותיו ימצאו כל מענה מצד הסוהרים.

אל-ספדי מספר פרטים קשים על ימי צרחותיו הבלתי פוסקות בתוך התא, ומדגיש כי במשך שמונה ימים קרא לחיילים להצילו מהכאב והדימום, אך התגובה הייתה תמיד קללות ועלבונות. עם הידרדרות מצבו הבריאותי באופן חמור, הוא הועבר למרכז הרפואי והוצב בפני שתי אפשרויות קשות; או קטיעת הרגל או מוות ודאי, ונאלץ לחתום על מסמכים בשפה שאינו דובר.

מסעו של אל-ספדי בתוך הכלא הסתיים באובדן גפיו, אך ההלם הגדול יותר חיכה לו בשער החופש באוקטובר 2025, כאשר נודע לו על מות בנו היחיד בן ה-22. הבן היה המפרנס העיקרי של המשפחה בהיעדר אביו, והוא נהרג בתקיפה ישראלית שכוונה לאזור, והחלום לפגוש אותו הפך לטרגדיה בלתי ניתנת להתגברות.

האסיר הפלסטיני המשוחרר מתאר את השפעת הידיעה על מות בנו כקשה יותר מכל סוגי העינויים שחווה במרכזי החקירה, כולל מחנה 'שדה תימן' וכלא 'עופר'. הוא מדגיש כי חזרתו לביתו ההרוס לא הייתה ניצחון אלא התמודדות חדשה עם מציאות מרה, שכן הוא הפך לבלתי מסוגל לנוע ולפרנס את אשתו וחמש בנותיו בתנאים הומניטריים קשים ביותר.

לגבי התנאים בתוך בתי הכלא, מקורות דיווחו מפי אל-ספדי כי העצורים חיים בסביבה קטלנית חסרת המרכיבים האנושיים הבסיסיים ביותר, כאשר רעב ומכות קשות שוררים. הוא ציין כי הכיבוש הפך את בתי הכלא למרכזי התעללות שיטתית, כאשר האסירים מאבדים את חייהם או את גפיהם כתוצאה מהיעדר טיפול רפואי מכוון ותקיפות פיזיות חוזרות ונשנות שאינן פוסקות.

מצבו של אל-ספדי משקף את מציאותם של אלפי אסירים פלסטינים המתמודדים עם גורל דומה תחת שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי הפשעים המבוצעים מאחורי הסורגים. קריאות זכויות אדם מתגברות בדרישה לפתוח בחקירה בינלאומית במקרים של קטיעות והזנחה רפואית שנגרמו לעצורים מרצועת עזה, ולהבטיח את הגנתם בהתאם לאמנות ז'נבה והחוק ההומניטרי הבינלאומי.

היום, ג'יבריל מנסה להסתגל לחייו החדשים על כיסא הגלגלים שלו, מוקף בהרס העיר ובזיכרונות בנו המנוח, במראה המגלם את עמידותו של האדם הפלסטיני מול ניסיונות ההשמדה. סיפורו נשאר עדות חיה לאכזריות ההפרות שמבצעות רשויות הכיבוש נגד האסירים, החורגות מעבר לשלילת חופש לשלילת גופים ונשמות.

שמונה ימים צעקתי וקראתי לחיילים ולחיילות, אך לא הייתה כל תגובה, אלא סבלתי מהשפלה וקללות.