מוסקבה מאשימה את וושינגטון בערעור מאמצי התיווך והסלמת הלחצים הכלכליים

ההנהגה הרוסית מתחה ביקורת חריפה על הממשל האמריקאי, והאשימה אותו בנטישה ברורה של תפקיד המתווך הניטרלי במשבר האוקראיני המתמשך. מוסקבה רואה בכיוונים הנוכחיים של וושינגטון התמקדות בעיקר בהגברת קצב הלחצים הכלכליים והטלת סנקציות נוספות, במקום להכין את הקרקע המתאימה להשגת הסדר מדיני כולל שיסיים את הסכסוך שפרץ בשנת 2022.

בהקשר זה, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הדגיש, במהלך פגישה שקיים עם שגרירים זרים בבירה מוסקבה ביום שלישי, כי ההתנהגות האמריקאית בשטח ובפוליטיקה מוכיחה את חוסר רצונה של וושינגטון למלא תפקיד הוגן. לברוב הסביר כי הגישה הנוכחית מבוססת על הסלמה שיטתית של לחצי הסנקציות, מה שסותר את דרישות התיווך הדיפלומטי המחייבות עמידה במרחק שווה מכל צדדי הסכסוך.

הצהרות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה מאמצים דיפלומטיים אמריקאים נמצאים במצב של קיפאון, למרות ההבטחות שהשמיע הנשיא דונלד טראמפ מאז שובו לשלטון בשנת 2025. ולמרות המאמצים המוצהרים לדחוף את מוסקבה וקייב לשולחן המשא ומתן, המציאות בשטח ובפוליטיקה מצביעה על פער רחב בין שאיפות הבית הלבן לבין התוצאות שהושגו בפועל עד כה.

במישור המהלכים הבינלאומיים, ועידת ה-G7 שאירחה צרפת בתחילת החודש הראתה הסכמה מערבית, שבה השתתף טראמפ, על הידוק החנק על הכלכלה הרוסית. ההצהרה המסכמת של הוועידה כללה התחייבויות מפורשות לחיזוק מערכות ההגנה האווירית האוקראיניות, בנוסף להטלת הגבלות חמורות חדשות המכוונות להכנסות מגזר האנרגיה הרוסי, מה שמוסקבה ראתה כהטיה בוטה.

הביקורת הרוסית לא הוגבלה לוושינגטון בלבד, אלא כללה גם את יבשת אירופה, אותה תיאר לברוב כמי שהופכת שוב למקור איום על השלום והביטחון הבינלאומיים. משרד החוץ הרוסי ראה בהמשך התמיכה הצבאית האיכותית שמספקות בירות אירופה לקייב כתורמת להארכת העימות הצבאי ומערערת כל הזדמנות אמיתית להשקת תהליך שלום רציני ובר קיימא.

בנוגע לתנאי המשא ומתן, מוסקבה עדיין דבקה בצורך בנסיגת הכוחות האוקראינים מאזורים מסוימים במחוז דונבאס שעדיין נמצאים בשליטת קייב כתנאי מוקדם לכל הסכם. רוסיה רואה בדרישה זו צורך ביטחוני שלא ניתן לוותר עליו, בעוד שהיא רואה בהמשך התמיכה המערבית כמעודד את הצד האוקראיני לדחות הצעות אלו ולהיצמד לעמדותיו הקיצוניות.

מנגד, ממשלת אוקראינה דוחה תנאים אלו מכל וכל, ורואה בכל ויתור על שטחים כמעודד את רוסיה להמשיך בשאיפותיה הצבאיות והפוליטיות. קייב מדגישה כי כל הסכם עתידי חייב להבטיח באופן מלא את ריבונותה הלאומית ושלמותה הטריטוריאלית המוכרת בינלאומית, ומדגישה כי התמיכה הצבאית המערבית היא הערובה היחידה למניעת קריסת חזיתות ההגנה.

ארצות הברית, אם נשפוט לפי מעשיה, אינה שואפת עוד למלא תפקיד של מתווך ניטרלי, אלא נוקטת בגישה המבוססת על הסלמת לחצי הסנקציות נגד רוסיה.