הספר 'מבוא למדע החדית'' מאת האקדמאי ג'ונתן בראון מעלה שאלות מהותיות בנוגע להיסטוריה של המדעים האסלאמיים ומסלול התפתחותם. הספר, שיצא לאור על ידי מרכז נהוד למחקרים בשנת 2025 במהדורתו הראשונה, שואף לבנות מחדש את מסלול מדע החדית' מנקודת מבט ביקורתית-היסטורית המביאה בחשבון אינטראקציות חברתיות ופוליטיות.
בראון סבור כי כתבים ערביים קודמים התמקדו לרוב בהצגת טיעוני הגנה, בעוד שהתחום המחקרי חסר מחקרים המעמיקים בבחינת הקשר שבו עוצבו הכללים בסביבתם ההיסטורית האמיתית. עבודה זו באה לגשר על הפער בין הגישות המסורתיות לבין הגישות הביקורתיות המערביות שנשלטו על ידי ספקנות במשך תקופות ארוכות.
הספר דן בפרקיו הראשונים בתחילת הופעת החדית' הנבואי ובאופן שבו התמודדו הצחאבה עם דברי הנביא, עליו השלום. החוקר מסביר כי תיעוד החדית' לא היה מקרי, אלא עבר שלבי התפתחות שהחלו מהכתבים הראשונים ועד לספרים המסודרים, המוסנדים והצחיחים שריכזו את הסונות וההלכות.
בראון רואה בסוגיית ה'אמינות' את עמוד השדרה של מדע החדית', והיא זו שהצדיקה את הקמת מדעי ה'ג'רח וא-תעדיל' (ביקורת המוסרים) וה'עילל' (פגמים). הוא מדגיש כי הסבר החוקרים ל'אחאדית' (מסורות) שאסרו על כתיבה עולה בקנה אחד עם ההיגיון ההיסטורי, שכן תחילה הובטחה שימור הקוראן לפני הרחבת תיעוד הסונה.
המחבר משתמש במושג 'פרדיגמת ה'אסנאד'' כדי להסביר את ייחודו של מדע החדית' האסלאמי משאר הדתות כמו הנצרות והבודהיזם. ה'אסנאד' בעיניו אינו רק כלי מתודולוגי לחיבור, אלא הוא מצב רוחני וסמלי המבטיח את יושרת המוסר ואת דיוקו של הטקסט ללא תוספות או שינויים.
הספר מציין כי הכללים שקבעו חוקרי החדית' לאימות הידיעה מצטלבים באופן מדהים עם הסטנדרטים המקצועיים בעיתונות המודרנית. כשם שהעיתונאי המקצועי משקיע מאמץ בבחירת מקורותיו מחשש למוניטין שלו, כך גם מוסר החדית' הקפיד על סטנדרטים מדויקים יותר לאור חומרת התפקיד הדתי הקשור לשמירת השריעה.
בפרק התשיעי שלו, בראון מותח ביקורת חריפה על האסכולה האוריינטליסטית הקלאסית, ומאשים אותה בסלקטיביות ובהטיה פוליטית. הוא סבור שחוקרים כמו גולדציהר ושכט יצאו מתוך הנחות מוקדמות שנועדו לערער את הזהות האסלאמית כדי לשרת את המטרות הקולוניאליות של מדינות המערב.
הספר מפריך את 'הנטייה הספקנית' שאומצה על ידי כמה אוניברסיטאות מערביות, המניחה שקרותה של ידיעה היסטורית עד שיוכח ההפך. בראון מסביר כי גישה זו סובלת מפגם מהותי המתבטא בניסיון לפרש מדעים מסורתיים אסלאמיים דרך המרכזיות האירופית ומורשתה היוונית והרומית.
החוקר סוקר את התיזות של 'הזרם הרביזיוניסטי' שניסה ליישם את הגישה הביקורתית-היסטורית באופן מלא על ראשית האסלאם. הוא מבקר את הגזמה של זרם זה בהוצאת ראיות סותרות ובהסתמכותו על הכללות בלתי מוכחות באמצעות סקירות נרחבות של המקורות האסלאמיים המקוריים.
בראון תומך בגישת 'הבדיקה הביקורתית' המיוצגת על ידי חוקרים כמו פרד דונר, הרואים קושי להאמין בקיומה של קנוניה היסטורית גדולה לזיוף החדית'. לא הגיוני שחברה מפולגת המשתרעת מספרד ועד מרכז אסיה תתאם עריכה של כל המורשת האסלאמית מבלי להשאיר ראיות ברורות.
הספר לא התעלם משילוב המרחב השיעי בחקר תפקידי החדית', ודן בתפקידים הקוגניטיביים, הדתיים והפוליטיים של הטקסטים הנבואיים. הוא מסביר כיצד תרם החדית' לעיצוב הפיקה (הלכה) ומדע ה'אוסול' (יסודות ההלכה), בנוסף לתפקידו המרכזי בעיצוב הסופיות והאסכולות התיאולוגיות השונות לאורך ההיסטוריה.
הפרק העשירי של הספר דן בוויכוחים העכשוויים סביב החדית' בעולם האסלאמי המודרני, במיוחד אלה הקשורים ליחס בין הסונה לקוראן. הוא מדגיש את הניסיונות החילוניים המנסים לבודד את הסונה בטענה שהקוראן לבדו מתיישב עם ערכי הקיום המשותף האוניברסליים.
בסיום הספר, בראון פותח את הדלת לפרשנות בהתייחסו לחכמת סוקרטס על ערך האמת מול דעות בני האדם. למרות ניסיונו לשמור על מרחק אקדמי המבטיח לו ניטרליות בסביבה האקדמית המערבית, מאמצו המדעי נוטה בבירור להוכיח את איתנותה של המתודולוגיה האסלאמית.
ספר זה מהווה תוספת איכותית לספרייה האסלאמית, שכן הוא מציג עדות מתוך האקדמיה המערבית המעניקה צדק למאמצי חוקרי החדית'. 'מבוא למדע החדית'' אינו רק סיפור היסטורי, אלא הוא טיעון מדעי המחזיר את הכבוד ל'אסנאד' כמערכת התיעוד המדויקת ביותר שידע ההיסטוריה האנושית.
הכללים המתודולוגיים שקבעו חוקרי החדית' הופכים את הטלת הספק באמינות הסונה לעניין רחוק מדרישות המדע האובייקטיבי.
Share your opinion
ה'אסנאד' מול הספק: קריאה בהגנתו של ג'ונתן בראון על אמינות החדית' הנבואי